פרשת פנחס יש לה כבר ריח של כניסה לארץ ישראל. מניין השבטים כבר נעשה באווירת "לאלה תחלק הארץ הנחלה". בסופה של הפרשה נזכרת גם פרשת בנות צלופחד הקובלות על קיפוח נחלת אביהן בהסדר חלוקת הנחלות שנקבע. גם ההודעה למשה על קיצו הקרב והעברת השרביט ליהושע הם חלק מן ההכנה הזו של עם ישראל לכניסה ארצה.
בתוך חגיגת ההכנות הזו, נזכר היחס בין הנפקדים בפרשה ובין יוצאי מצרים כך:
אלה פקודי משה... בערבות מואב על ירדן ירחו, ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן אשר פקדו את בני ישראל במדבר סיני. (כו, סג-סד).
הדור הנכנס לארץ הוא דור חדש של אנשים שנולדו במדבר ולא חוו את השעבוד, הם אלו שזוכים לראות את הגאולה. להכללה הזו יש שני חריגים: "ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון (שם, סה). שאלה מעניינת היא, מדוע לא נמנו כאן הנשים שלא מתו במדבר כיוון שלא השתתפו בעצת המרגלים? (תנחומא, פנחס) ומדוע לא נמנו גם בני לוי ששרדו, שהרי אלעזר הכהן בנו של אהרן נמצא כאן ומונה יחד עם משה את העם? (וראו: במדבר רבה, במדבר) וגם אלה שלא היו יוצאי צבא בזמן חטא המרגלים אף הם כנראה שרדו. ואולי ניתן למצוא הסבר להבלטתם של יהושע וכלב דווקא כמי שנשארו.
הסיפור על חריגותם של יהושע וכלב נזכר גם תיכף לאחר מעשה המרגלים, בפרשת שלח לך, וכך נאמר שם:
וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה'.
ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההם ההולכים לתור את הארץ (במדבר, יד, לז-לח).
החזרה בסגנונות שונים על כך שמכל המרגלים נשארו בחיים רק יהושע וכלב מעוררת לבחינת נחיצותם של שני הפסוקים החוזרים על עצמם.
לכן, בגמרא(היכן?) מציע עולא כך:
מאי חיו? (מה פירוש שחיו?)
אילימא (אם נאמר) חיו ממש,
והא כתיב קרא אחרינא (והרי זה כתוב במקרא אחר):
"ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון!"
אלא מאי (מהו) חיו?
שחיו בחלקם (בבלי, בבא בתרא קיח, ב)
"חיו מן האנשים ההם" על פי עולא, אין משמעותו ששני אלה שרדו לבדם מכל המרגלים אלא, שמות המרגלים היה מקור חיותם. "חיו מן האנשים ההם ההולכים לתור את הארץ". שהרי על עצם ההישרדות נלמד בהמשך בפסוקים בפרשתנו, פרשת פנחס, שם התורה מספרת במפורש שלא נותר מהם איש כי אם כלב ויהושע. הטענה שמעבר לעצם ההישרדות של כלב ויהושע, הם גם הפכו להיות יורשיהם של שאר המרגלים, היא טענה מובנת על רקע זה שהפרשה שלנו כולה עסוקה בהכנות לכניסה לארץ ובחלוקת הנחלות. על כן, נראה סביר שגם הפרט של ההישרדות הזו רלוונטי לשאלת הנחלות. וגם מובן מדוע הם היחידים שנזכרים כמי ששרדו. הנשים ובני לוי אינם בני נחלה ממילא.
למעשה, כל נושא חלוקת הנחלות היה סבוך ומורכב, ונעשה בדרך של שילוב בין ירושת יוצאי מצרים ובין ירושת הנכנסים לארץ. גם ירושת יהושע וכלב היא נושא אריתמטי סבוך. וכך מובא בירושלמי:
יהושע וכלב נטלו שלשה חלקים
חלקן עם יוצאי מצרים
וחלקן עם העומדים בערבות מואב
ונטלו חלק מרגלים.
הדא הוא דכתיב ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים וגו'
(ירושלמי, בבא בתרא, פ"ח).
החישוב הכללי היה שיוצאי מצרים יורשים את הארץ, אך כל יוצא מצרים ירש על פי מספר הצאצאים שהעמיד. אם ליוצא מצרים ספציפי היו שני בנים, לאחד מהם עשרה בנים ולשני בן אחד, אותו יוצא מצרים זכה באחד עשר חלקים של ירושה בארץ. ואת כל הנתח הזה הוריש מחדש לבניו. וכך לקחה החלוקה בחשבון הן את מספר יוצאי מצרים והן את מספר החולקים בפועל. יהושע וכלב אם כן, כמי שגם יצאו ממצרים וגם נכנסו לארץ קיבלו גם כיוצאי מצרים וגם כנכנסים לארץ, אבל בנוסף, זכו לירושתם של שאר המרגלים.
והנה, בברייתא המובאת בגמרא (בבא בתרא, שם) נאמר שיהושע וכלב ירשו לא רק את המרגלים אלא גם את המתלוננים ואת עדת קורח. על הצעה זו שואל רב פפא את אביי "איכפול יהושע וכלב וירתו לכולה ארץ ישראל?" האם יהושע וכלב ירשו בעצמם את ארץ ישראל כולה?
מכוחה של קושיה זו מכריעה הגמרא שכלב ויהושע ירשו רק את המתלוננים שבעדת קורח. כלומר, רק חלקים גדולים משבט ראובן אבל לא את המתלוננים שהיו רוב עם ישראל. עדיין, התובנה הכללית היא שיהושע וכלב זקני יוצאי מצרים ושורדיו למעשה התגדלו בזכות העבירות של בני דורם והפכו להיות היורשים החוקיים שלהם. התמונה הזו נראית קצת מעוותת ולא סבירה.
בירושלמי אגב, הוכרע אחרת :
אבל חלק מתלוננים ועדת קרח נפל לאמצע (כלומר, התחלק בין כל העם) (ירושלמי, שם).
רעיון הרחבת הירושה של כלב ויהושע על חשבון אחיהם שמתו בחטאיהם צורם מעט ועל כן מצריך הסבר. המהרש"א מסביר שארץ ישראל נקראת ארץ החיים שנאמר: "אתהלך לפני ה' בארצות החיים". ירושת הארץ איננה רלוונטית, ואינה יכולה להיות שייכת לאלו שמסמלים מוות ואובדן. ירושת האדמה מסמלת את הבחירה בחיים על פני הבחירה באובדן ובאבדון.
אבל, אפשר גם לומר להיפך. היעלמם של חלקים גדולים מעם ישראל אינו מותיר רִיק מוחלט. הנותרים נושאים בתוכם את זכרון המתים, את זכרון חייהם של אלו שחלקו איתם חוויות, שהלכו לצדם גם אם בסופו של דבר חטאו בחטאים חמורים ואבדו. כלב ויהושע אינם רק מה שהם, אלא זכרונות דור המדבר על עליותיהם ומורדותיהם צרובים בהם והם אלו שמייצגים את המתים ומעלים אותם איתם לארץ.