פרשת ניצבים: "כי קרוב אליך הדבר מאוד"

בפרשה אנו למדים שמצוות התורה אינם מעבר לים או בשמיים, אלא קרובים אלינו. מה המסר החינוכי בזה?

הרב אלדד יונה הרב אלדד יונה 26/09/19 11:39 כו באלול התשעט

פרשת ניצבים: "כי קרוב אליך הדבר מאוד"
חזרה בתשובה, צילום: shutterstock

בפרשתנו שבה התורה ומצווה עלינו לשמור את כל מצוות התורה, ומדגישה שאף אם חטאנו, עלינו לחזור בתשובה שלימה מחטאינו. בהקשר זה אנו מוצאים תיאור מעניין של מצוות התורה (פרק ל', פס' ח'- י"ד) "וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת-כָּל-מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם :וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹקיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר-שָׂשׂ עַל-אֲבֹתֶיךָ: כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל-ה' אֱלֹקיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ: כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא-רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ".

מקריאת רצף הדברים יוצא שתיאור מצוות התורה כדבר שאיננו בשמיים או מעבר לים בא בעצם להסביר את הדרישה שאם חלילה חטאנו, עלינו לשוב אל ה' בכל לבבנו ונפשנו. אנו נמצאים ערב ימי הדין והמשפט. בכל מקום אנו שומעים כי עלינו לשוב בתשובה. חלק חשוב מחלקי התשובה (חוץ מוידוי, חרטה, וגם בקשת מחילה ממי שפגענו בו אם מדובר בעבירה בין אדם לחבירו) הוא לעזוב את החטא ולקבל על עצמינו לא לשוב עליו. אולם, התורה דורשת מאיתנו לשוב בכל לבבנו ובכל נפשנו. אומר הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ב', הלכה ב') "ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד, שנאמר: 'יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו'
. המשמעות של התשובה היא שינוי אמיתי ושורשי של דרכנו הרעה, ולא משהו קוסמטי חיצוני.

אולם, כל מי שבא לשנות הרגלים רעים, יודע ששינוי אמיתי ובר קיימא איננו משימה קלה כלל וכלל. דרך משל, אדם התרגל לדבר לשון הרע. הוא מנסה שוב ושוב להיגמל מההרגל ולא מצליח. האדם יכול ליפול ליאוש ולחשוב שאיסור לשון הרע הוא "בשמיים", שאין כוח בידי בשר ודם לעמוד בו. כאן מציינת לך התורה שכל המצוות הן דבר שבידי האדם לקיימן. הן לא דבר בשמיים. הן דבר קל מאוד. "קרוב אליך הדבר מאוד". הכיצד הדבר ייתכן?

אומר לנו קהלת (פרק ז', פס' כ"ט) "לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹקים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים
". כאשר האדם נשאר ישר כמו שברא אותו אלוקים, המצוות קלות עליו. הבעייה מתחילה כאשר האדם מבקש "חשבונות רבים". נחזור לדוגמא של הלשון הרע שהבאנו לעיל. האלוקים ברא את האדם עם אמפטיה לזולתו. יש באדם מנגנון מוחי שגורם לו להזדהות עם רגשות הזולת. המנגנון הזה הוא הגורם לכל המוסר הקיים בעולם. אדם בריא בנפשו מרחם על זולתו, משום שחלק במוחו מרגיש כאילו הוא עצמו עובר מה שזולתו עובר. לו האדם נשאר בריא, הרי שאין לו שום אינטרס לדבר לשון הרע. כשם שהוא לא ירגיש הנאה לדבר רע על עצמו, אין שום סיבה שירגיש בכלל מלכתחילה חשק לפגוע בזולתו. כל האמור לעיל זה במצב של אדם שנשאר ישר כפי שבראו האלוקים.

אולם, הקב"ה הביאנו לעולם הזה כדי שנעמוד בניסיון. וברא לנו יצר הרע שעלינו להתגבר עליו. מה עושה יצר הרע? גורם לראובן דמיונות לחשוב ששמעון שונא אותו ומאיים על האינטרסים שלו, וגורם לשמעון דמיונות שראובן מתחרה בו, ומה קורה? ראובן מרגיש דחף הישרדותי ללכלך על שמעון, וככה שמעון מרגיש על ראובן, והופ- נכנסנו ללופ אינסופי. מה התוצאות? שמעון סובל מראובן. ראובן סובל משמעון. שניהם הפסידו יותר ממה שהיו מרוויחים לו חיו בשלום. ובנוסף גם שניהם עשו חטא חמור ויענשו בידי שמיים. היחיד שמרוצה מהמצב הוא היצר הרע.

מגיעים ימי הדין וראובן רוצה לחזור בתשובה ולהפסיק לדבר לשון הרע על שמעון. אבל יום אחרי כיפור הוא נכשל שוב. מדוע? כי הוא לא טיפל בשורש הבעייה. הוא עדיין בטוח ששמעון מבקש רעתו, וממילא מהר מאוד מגיב בהתאם למחשבותיו השגויות. מדגישה לו התורה- לא בשמיים היא!!! אם נראה לך שקשה לך להימנע מלשון הרע אז המסלול שלך עדיין לא נכון. כשתהיה במסלול הנכון כבר תדע זאת. פתאום תאמר "וואוו, הדבר הפשוט הזה היה לי כזה קשה?". מתי תגיע לתובנה הזו? כשתחזור ליושרה שבה ברא אותך האלוקים. תפוס את שמעון, אמור לו- "אני אוהב אותך. אנשים אחים אנחנו. מה יוצא לי ולך מהשנאה הזו ביננו? בוא נקבע ביחד שאנו מכבדים זה לזה". מצב של
WIN-WIN. בעצם, יש אחד שמפסיד- היצר הרע.

ניקח דוגמא נוספת. אדם היה חילוני והחליט לחזור בתשובה ולשמור שבת. זה קשה לו מאוד. הוא לא מבין כיצד ניתן כל שבוע 25 שעות להתנתק מפלאפון ומחשב וללכת רק ברגל. מדוע זה קשה לו? כי הוא עדיין בעולם חילוני. החברים שלו יוצאים בליל שבת והוא מרגיש לבד. אין לו חברה דתית וסדר יום בשבת, הוא מרגיש משועמם.

אומרת לו התורה "לא בשמיים היא". לשמור שבת זה קל. הכיצד? אלוקים עשה את האדם ישר. בטל את ה"חשבונות רבים" שביקשת. לך בשבת לבית הכנסת. שמע שיעור תורה. שב עם משפחתך מסביב לשולחן שבת. תהנה מלשמור שבת כהלכתה. תוך כמה זמן כבר לא תרגיש שום שיעמום בשבת. תחכה לשבת ברגעים. פתאום תרגיש את השחרור שאתה 25 שעות לא ממהר לשום מקום. אין טלפונים, אין לנסוע. שקט, שלווה נפשית, חופש. אולם, אם האדם מתעקש להישאר כשחבריו לבילויים מחללי שבת, והוא רוצה לשמור, יהיה לו קשה מאוד. הוא ירגיש שהוא מפסיד את הבילוי הזה והבילוי ההוא. כשחבריו לבילויים שומרי שבת, הוא לא ירגיש פספוס מכלום, וכך יקל עליו שמירת השבת.

כך בכל נושא ונושא. למשל, כעס. אדם שכועס לא מבין איך ניתן לא לכעוס. רציונאלית- זה הרי ברור שכעס לא מקדם כלום, אלא רק גורר עימותים מיותרים. אז למה אדם כועס? כי פעם אחרי פעם יצר הרע מספר לו שאם הוא יכעס הוא "יחנך" עכשיו את השני. מנסיון חיים של כולנו, האם נתקלתם אי פעם במישהו שתגובה כעוסה באמת חינכה אותו? לא מקדם כלום, אבל יצר הרע מביא לנו "חשבונות רבים". נחזור לישרותינו שבה נבראנו, ובע"ה נצליח לתקן את דרכנו בכל ליבנו ונפשנו, כי קרוב אלינו הדבר מאוד!