כי החושך יש לו זמן וקצבה ואין בו תוספות אבל בחינת האור מתחדש בכל יום ולא שייך בזה זמן כי הברכה היא למעלה מהזמן.
דברים אלו דרש ה'שפת אמת' בשבת חנוכה תרמ"ג, בגלות חשוכה באירופה, כפרוש לדברי המדרש קֵץ, שָׂם לַחֹשֶׁךְ(איוב כח ג) על המילים הפותחות את פרשתנו וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים.
וַיְהִי לשון צער. פרשת מקץ היא תחילת הספור של ירידת בני יעקב למצרים. עוד מעט קט תתחיל גלות. עוד מעט תתחיל עבודת פרך במצרים. בני ישראל יעברו במצרים שעבוד, מעין שואה, פיזית ורוחנית. אך אנו כבר יודעים שהם יצאו ממצרים למסע במדבר ארבעים שנה , יקבלו תורה ויזכו להגיע לארץ ישראל.
ממרום גילנו ההיסטורי אנו יודעים שעמנו יעבור תלאות וייסורים במשך אלפיים שנה.
השבוע בהדלקת נרות בביתנו, היו אתנו אורחים. בחור צעיר בשם אור ובחורה צעירה שלא מורגלים בהדלקת נרות חנוכה. הם מאד התרגשו. לאחר ששוררנו את מזמור מעוז צור על כל בתיו, הסברתי לאור את פשר המזמור.
עברתי אתו בית בית: השעבוד במצרים, גלות בבל, גזירת המן, גזירות יוון, עד שהגענו לבית האחרון : חשוף זרוע קודשך וקרב קץ הישועה. .נקום נקמת דם עבדיך.. כי ארכה לנו הישועה ואין קץ לימי הרעה....הקם לנו רועים שבעה.
הדלקנו בהם את האור. כך הרגשנו.
שבעים שנה מדינת ישראל חוגגת ומילותיו של השפת אמת מעודדות מתמיד.
למרות שאנו בארץ בזכות, עדין לא שלמה הכרתנו בה מול אומות העולם. אנו מגמגמים.
הר הבית עדין ללא מקדש, ללא חנוכת המזבח ללא מנורת שבעת הקנים. כביכול הר הבית בידנו, אך חוקי הווקף מנהלים אותו.
אני מסתכלת סביבי על החברה הישראלית. אמנם שרים בגני הילדים באנו חושך לגרש, אך מה שמעסיק את רובנו הן טיב ודרוג הסופגניות ברשתות השיווק ואיזה ציון סופגנייה תקבל.
תרבות יוון חוגגת. אנשי תקשורת וזמרים, פוליטיקאים ורבנים כבר לא מתביישים להצהיר על יציאה מן הארון ובהרבה פורומים דנים בקבלת השונה בקבלת האחר והכלתו.
לא. אין אנו רוצים באהבה אפלטונית. אהבה אפלטונית בטעות נחשבת כאהבה רוחנית. הפילוסופים ביוון העתיקה למעשה הפיצו את הרעיון של משכב זכר. הם החזיקו נערים צעירים כמאהבים. היום עושים סרטים הוליוודיים על שחיתות של כמרים בכנסיה שהיו להם פרחי כמורה צעירים כמאהבים. ביוון העתיקה זה היה מקובל, לא ראו בזה כל פגם. לצערי, מי שחושב שאנחנו מתקדמים בקבלת השונה טועה ומטעה. זו הליכה אחורה בזמן לתרבות יוון העתיקה. גם על זה נלחמו המכבים. גם על זה קמו חשמונאים. בקצב הזה של קדמה לכאורה עוד נשתחווה לפסלו של זאוס ונאמין באלים שמנהלים את העולם.
המילים האלו: קץ שם לחושך, מעודדות אותי.
אנשים נשים וטף פוקדים את הר הבית , חולמים בגלוי על גאולתו של המקום והפיכתו למרכז של שלום עולמי, אור לגויים, ברכה לאנושות.ישיבות ושעורי תורה חווים פריחה חסרת תקדים. היוונים באמת לא יכלו לנו.
והנשים שלנו. נשות עם ישראל הגיבורות. בתו של כהן גדול שזעקה את זעקת הכלות הצעירות שנבעלו להגמון תחילה. יהודית שהרגה את המצביא הוליפורנס בתכסיסים נשיים כיעל שהרגה את סיסרא. חנה ושבעת בניה שסרבה להשתחוות לפסל.
בימינו יש גיבורות פשוטות, יומיומיות.
נשים שנאבקות להינשא, ללדת ילדים ולהחזיק משפחה . לחנך לאמת הבסיסית הזו של קיום עם ישראל לדורותיו.
כפטריות אחר הגשם צצים חוגי העשרה לחיזוק הזוגיות. זוגיות בין גבר לאשה דוקא. היום כבר מותר לדבר חופשי על מיניות. כן, המיניות הברוכה בין איש לאשתו במסגרת הנישואין . לא! חוש המישוש איננו חרפה לנו ! כמו שאמרו היוונים. נישואין הם נישואים בין גבר לאשה בלבד , כמו שהבורא הכריז עליהם בששת ימי בראשית, ושם עובדים על הברכה. כפטריות אחר הגשם ניתנות הדרכות במיניות לבנות צעירות בגיל בית ספר , תיכון ואולפנות ,במקביל להדרכה לנשים נשואות צעירות ומבוגרות.
כן, רב הבלבול בדורנו. עלינו להשלים חוסרים. עלינו להשלים פערים. עלינו להדוף רוחות אחרות המנשבות סביבנו.
'אבל בחינת האור מתחדש בכל יום', אמר השפת אמת. אנחנו בדור של גאולה. באמת זכינו! לעומת השפת אמת, איפה הוא היה ואיפה אנחנו. עברנו את פרעה, עברנו את היוונים, עברנו את השואה, גם מלחמות ישראל במדינה מתחדשת עברנו , נעבור גם את כל המכשולים העומדים היום בדרכנו.
חג אורות שמח!