פרשת מסעי: אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל

לדעת רבי עובדיה ספורנו, רשימת המסעות מודיעה את שבחם של ישראל ואת זכותם שהלכו אחרי הקב"ה במדבר בארץ לא זרועה. כיצד באה זכות זו לידי ביטוי ברשימת המסעות?

הרב כרמיאל כהן 28/07/22 11:55 כט בתמוז התשפב

פרשת מסעי: אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל
אילוסטרציה, צילום: shutterstock

(א) אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן: (ב) וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם: (פרק לג)

שאלה מתבקשת היא: מה הצורך בפירוט מסכם של רשימת המסעות?

רש"י כתב: "למה נכתבו המסעות הללו? להודיע חסדיו של מקום, שאעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות. צא מהם י"ד, שכולם היו בשנה ראשונה, קודם גזירה... ועוד הוצא משם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים, נמצא שכל שמנה ושלשים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות. זה מיסודו של רבי משה הדרשן".

רשימת המסעות מודיעה אפוא את חסדיו של הקב"ה עם ישראל שלמרות הגזירה שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, למעשה הם נדדו במדבר במשך שלושים ושמונה שנה בעשרים מקומות בלבד.

לעומת זאת רבי עובדיה ספורנו רואה ברשימת המסעות דווקא את שבחם של ישראל; כך כתב:

"אלה מסעי. רצה האל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה באופן שהיו ראוים להכנס לארץ".

רשימת המסעות מודיעה את שבחם של ישראל ואת זכותם שהלכו אחרי הקב"ה במדבר בארץ לא זרועה. זכות זו מלמדת שהם ראויים להיכנס לארץ.

אולם כיצד באה זכות זו לידי ביטוי ברשימת המסעות? בפסוק ב נזכרים "מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם" ונזכרים גם "מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם", מה ההבדל בין אלו לאלו?

כותב הספורנו:

"ויכתוב משה. כתב מקום שיצאו אליו והמקום אשר נסעו ממנו כי לפעמים היה המקום שיצאו אליו בתכלית הרוע והמקום שנסעו ממנו טוב: ואלה מסעיהם למוצאיהם. ולפעמים קרה הפך זה". 

"מסעיהם" הם המקומות שמהם נסעו, ו"מוצאיהם" הם המקומות שאליהם הם יצאו. לעיתים עזבו מקום טוב והגיעו למקום גרוע, ולעיתים להיפך. אבל בכל מקרה בני ישראל פעלו על פי ה' – זוהי הזכות הגדולה של ישראל שמלמדת שהם ראויים להיכנס לארץ.

מלבד קושי זה היה גם קושי נוסף: 

"וכתב גם כן ענין המסע שהיה לצאת ממקום אל מקום בלי הקדמת ידיעה שהיה זה קשה מאד ובכל זה לא נמנעו. ובכן נכתב בכל אחד מהם ויסעו ממקום פלוני ויחנו במקום פלוני כי המסע והחניה היה כל אחד מהם קשה".

בפרשת בהעלותך (פרק ט) תוארה היציאה למסע כלא קבועה וכפתאומית, ואפילו עשויה להיות לאחר זמן קצר מן ההגעה: "וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ". וייתכנו גם פרקי זמן ארוכים יותר כמפורט שם, אבל בכל מקרה היה זה "בלי הקדמת ידיעה", וזהו קושי גדול.

נמצא אפוא שהפירוט בפרשתנו "ויסעו... ויחנו... " מלמד על הקשיים. היו קשיים בנסיעה והיו קשיים בחנייה "ובכל זה לא נמנעו" ישראל והלכו אחרי הקב"ה בארץ לא זרועה.

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר