(א) לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ... (ד) לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ: (פרק כב). בפרשת משפטים מופיע קטע מקביל לקטע זה שבפרשתנו. נעמוד על הבדל "'קל" אחד בין שני המקומות ועל משמעותו הרבה. כך כתוב בפרשת משפטים (שמות כג):
(ד) כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: (ה) כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ:
מדוע בפרשת משפטים נקרא בעל השור או החמור "אֹיִבְךָ" או "שֹׂנַאֲךָ", ואילו בפרשתנו הוא נקרא "אָחִיךָ"?
פרשת השבוע פרשת כי תצא
לפני שנעמוד על ההבדל נציין שהגמרא במסכת פסחים (קיג, ב) תמהה כיצד יתכן בכלל מצב שבו אדם שונא את חברו, הלא כתוב במפורש (ויקרא יט יז): "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ". מסקנתה של הגמרא היא שמדובר שהוא ראה אותו עובר עבירה ולכן הוא שונא אותו.
מוסיף רבי מאיר שמחה מדווינסק בפירושו "משך חכמה":
"וזה היה קודם העגל אשר היו כולם "ממלכת כהנים וגוי קדוש", אז היה שרי לשנויי אם ראה בו עבירה. לא כן אחרי כל המסות אשר נכשלו בעונות, אם יראה אדם בחבירו חטא, אם יפשפש במעשיו ימצא כמה מכשולים ופקפוקים, זה בפרט זה וזה בפרט זה. לכן אסור לשנוא איש כזה רק מי שהוא בעצמו סר מרע וצדיק תמים בדרכיו. אבל קשה למצוא כמותו, ועל זה אמרו (סוכה מה, ב): ראיתי בני עליה והמה מועטים. לכן כתיב 'אחיך'".
פרשת השבוע פרשת כי תצא
ההבדל בין המושגים שכתבה התורה בפרשתנו ("אָחִיךָ") לבין המושגים שכתבה התורה בפרשת משפטים ("אֹיִבְךָ", "שֹׂנַאֲךָ") נובע מן העת שבה נאמרו הדברים. פרשת משפטים משקפת את המצב לפני חטא העגל, ואילו פרשתנו משקפת את המצב אחרי החטא. לפני חטא העגל היו כל ישראל "ממלכת כהנים וגוי קדוש". במצב כזה, חֵטְא היה אירוע נדיר המצדיק שנאה כלפי החוטא.
לא כן המצב לאחר חטא העגל, החטאים התרבו, וממילא גם אם ראה אדם עובר עבירה אין הדבר צריך לגרום לתחושת שנאה כלפיו אלא לחשבון נפשו שלו – "אם יראה אדם בחבירו חטא, אם יפשפש במעשיו ימצא כמה מכשולים ופקפוקים, זה בפרט זה וזה בפרט זה". כאשר רואה אדם את חבירו חוטא, ידע שאם יפשפש במעשיו שלו עצמו יגלה עד כמה חוטא הוא בעצמו. ממילא, שנאת החוטאים מיועדת להתבצע רק על ידי "מי שהוא בעצמו סר מרע וצדיק תמים בדרכיו". אכן אדם כזה נדיר, ולכן השנאה מצטמצמת.
בכל אופן, לאור כל האמור, מובן מדוע נקטה התורה בפרשת משפטים במושגים: "אֹיִבְךָ", "שֹׂנַאֲךָ", ואילו בפרשנו נקטה ב"אָחִיךָ". בעקבות ריבוי העבירות לאחר חטא העגל, ניתן לומר שאותו אחד שראית אותו עובר עבירה הוא במצב שלך, הוא "אָחִיךָ", ולכן אסור לשנוא אותו.