בפרשתנו מופיעים שני סיפורים. נראה שאין קשר ביניהם, אבל כמו כל דבר בתורה - במבט מעמיק מתברר שיש ביניהם קשר הדוק. דווקא הסמיכות ביניהם מחדדת הבדלים מרתקים.
בסיפור הראשון, על קניית מערת המכפלה מציין הכתוב פעמיים שאברהם משתחווה (בראשית כג):
(ז) ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת.
(יב) וישתחו אברהם לפני עם הארץ.
למי משתחווה אברהם? לעם הארץ לבני חת.
בסיפור השני, על עבדו של אברהם, גם כן מסופר על שתי השתחוויות - הפעם של העבד (בראשית כד) :
(כו) ויקד האיש וישתחו ל-ד.
(נב) ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה ל-ד.
יש דמיון בין פעולת אברהם ופעולת עבדו: שניהם מתאמצים במשא ומתן עם המקומיים, לכל אחד מהם משימה קשה שהשגתה תלויה בהסכמת המקומיים, אברהם מבקש לקנות אחוזת קבר, העבד מבקש לקחת את הבת הצעירה לארץ רחוקה. מתוך הדמיון מתבלט השוני והוא דורש הסבר, בתוך המאמץ הגדול דווקא העבד משתחווה לד, דווקא העבד - שם שמים שגור על פיו, הוא מתפלל ומודה לד. ואילו אברהם לא פונה ולא מזכיר את ד, אמנם החיתים מציינים "נשיא א-להים אתה בתוכנו", אבל אברהם רואה עצמו "גר ותושב" בלבד.
שאלה זו מביאה אותנו להעמיק בהבנת דרכו של העבד לעומת דרכו של אברהם. זו הבחנה שמופיעה במקורות הקבלה והחסידות במושגים "עבודת בן ועבודת עבד". העבד מקיים בדיוק את מה שהוא נדרש, לא פחות ולא יותר. לעבדו של אברהם דרגה גבוהה של בטחון בד. אברהם אמר לו: (כד; ז) "ד אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי... הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם", והעבד מאמין באמונה שלמה - אנחנו מרגישים כיצד על כל צעד העבד חש את ההשגחה האלוקית שמלווה אותו כדי שיוכל למלא בדיוק את אשר נצטווה.
אברהם לעומת זאת נמצא בדרגת "בן". הרמח"ל בספרו מסילת ישרים מסביר את שורש החסידות על פי דרגת ה-"בן" (פרק יח): "הנה שורש החסידות הוא מה שאמרו חז"ל (ברכות י"ז): אשרי אדם שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו. והענין הוא כי הנה המצות המוטלות על כל ישראל כבר ידועות הן וחובתן ידועה עד היכן היא מגעת, אמנם מי שאוהב את הבורא יתברך שמו אהבה אמתית לא ישתדל ויכוין לפטור עצמו במה שכבר מפורסם מן החובה אשר על כל ישראל בכלל, אלא יקרה לו כמו שיקרה אל בן אוהב אביו שאילו יגלה אביו את דעתו גילוי מעט שהוא חפץ בדבר מן הדברים, כבר ירבה הבן בדבר ההוא ובמעשה ההוא כל מה שיוכל. ואע"פ שלא אמרו אביו אלא פעם אחת ובחצי דיבור, הנה די לאותו הבן להבין היכן דעתו של אביו נוטה לעשות לו, גם את אשר לא אמר לו בפירוש, כיון שיוכל לדון בעצמו שיהיה הדבר ההוא נחת רוח לפניו ולא ימתין שיצוהו יותר בפירוש או שיאמר לו פעם אחרת".
אברהם קבל הבטחות רבות אודות ירושת הארץ, אבל אברהם לא מעוניין להסתפק בהבטחה. מבחינת אברהם ההבטחה היא גילוי של רצון ד להוריש לו את הארץ . אצל אברהם, אם יש רצון ד אז אברהם מיד מתגייס לממש אותו. כאשר נאמרת הבטחה אברהם שומע אותה כמצווה. עתה, במותה של שרה, נופלת לידיו ההזדמנות להתקדם מעט ברצון ד, לקנות חלקת אדמה בארץ המובטחת. אברהם מגייס את כל כוחו וכשרונו לשם כך - וזה כולל את הנכונות שלו להשתחוות לעם הארץ. אברהם הוא בן שרוצה לעשות את רצון אביו בעצמו, בלי להעזר באבא. כל עוד אברהם מסוגל לכך, הוא לא יפנה אל האבא. מקומו של אברהם להיות משרת של אביו ולא לבקש מאביו שישרת אותו. זו דרכו של אברהם בכל הארועים שעוברים עליו. החל בסכנה שהיתה בירידה למצרים, שם אברהם לא נשען על ד אלא על התיאום עם שרה שתציג עצמה כאחותו, המשך בהושעת לוט ועד כאן בקניית המערה.