חיי שרה - חשיבות כלה עם מידות טובות

אנו רואים בפרשה (פרק כ"ד, פסוקים ב'-ט') את הציווי של אברהם לאליעזר עבדו לדאוג למצוא אישה לבנו יצחק:
"וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹקי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ: כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק: וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת-בִּנְךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָצָאתָ מִשָּׁם: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה: ה' אֱלֹקי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר-לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע-לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם:  וְאִם-לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ וְנִקִּיתָ מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת רַק אֶת-בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה: וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת-יָדוֹ תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו וַיִּשָּׁבַע לוֹ עַל-הַדָּבָר הַזֶּה".

נביא גם את פירושו של האור החיים על פסוק ח': "ונקית משבועתי זאת - פירוש מקיחת אשה לבנו מאת מולדתו אבל משבועת קיחת בת כנען במקומה עומדת שהוא דבר התלוי בידו" .כלומר, גם אם האשה לא תסכים לבוא עם העבד לארץ ישראל, אמנם העבד לא רשאי להוציא את יצחק מארץ ישראל, אולם עדיין לא רשאי להביא לו אשה מבנות כנען.

והנה כשאנו קוראים פרשה זו מתעוררת השאלה וכי מה אכפת לאברהם שהאשה של בנו לא תהיה מבנות הכנעני אלא מצריך את העבד ללכת עד חרן למצוא שם אשה ליצחק? מה בדיוק ההבדל בין גוי מחרן לגוי מכנען? הרי גם ככה זה לפני מתן תורה וכולם גויים? שאלה זו מתעצמת לאור פירושו של האור החיים הקדוש שהבאנו לעיל, שגם אם האשה מחרן לא תסכים לבוא לארץ ישראל, עדיין אי אפשר יהיה לקחת במקום זה אישה כנענית ליצחק.

המדרש רבה (בראשית, פרשה נ"ט, אות ט') מספר לנו שאליעזר ניסה לשדך את ביתו ליצחק: "ויאמר אליו העבד- הדא הוא דכתיב (=זה מה שכתוב) 'כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב' (הושע, י"ב): כנען-זה אליעזר. בידו מאזני מרמה- שהיה יושב ומשקיל את בתו, ראויה היא או אינה ראויה (=ליצחק). לעשוק אהב- לעשוק אהובו של עולם, זה יצחק. אמר: אולי לא תאבה ואתן לו את בתי? אמר לו: אתה ארור ובני ברוך, ואין ארור מתדבק בברוך". אברהם סירב בכל תוקף שיצחק יתחתן אפילו עם ביתו של אליעזר, משום שהיה מבני כנען, וזאת משום הקללה שקילל נח את זרעו של כנען. מכאן אנו לומדים את הסיבה לשלילה הכללית של כל בנות כנען. זרעו של אברהם הוא ברוך ("כי ברך אברכך וארבה הרבה את זרעך" וכו') ואילו זרעו של כנען הוא ארור. ובלתי אפשרי שזרע ארור יתערב בזרע ברוך.

האם גם היום אסור להתחתן בזרע כנען גם אם נתגיירו? שבעה האומות שמהם כבש יהושע את הארץ היו כולם זרע כנען ואחד מהם היה העם החיוי. חלק מהעם החיוי, יושבי גבעון, התחזו לעמים רחוקים והשביעו את יהושע שלא יכרית אותם. צאצאיהם של אותם גרים מיושבי גבעון נקראים בלשון חז"ל "נתינים".  באותה תקופה פרט לגבעונים נשארו משבעה עממים בכל מיני מקומות בארץ ומחוצה לה, אולם, כשעלה סנחריב על כל האומות, הוא בלבל וערבב את כל האומות כך שאיננו יודעים מי מהגויים מזרע כנען ומי משאר עממים. אבל, עדיין יודעים שהנתינים הם גרים מזרע גויים משבעה עממים, כלומר גרים מזרע כנען.

המשנה במסכת יבמות (דף ע"ח עמוד ב') מספרת לנו כי "נתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות", כלומר, אפילו שהם התגיירו, הם פסולים להתחתן עם יהודים. וכן פסק בשולחן ערוך (אבן העזר, סימן ד' הלכה א'): "ממזרים ונתינים אסורים איסור עולם עד סוף כל הדורות, בין זכרים בין נקבות". אולם, האם איסור זה של החיתון עם נתינים הוא מהתורה או מדרבנן? באותו פרק במסכת יבמות ישנן כמה סברות ובעקבותיהן נחלקו גם הראשונים. ה"חלקת מחוקק" על לשון השולחן ערוך שהבאנו לעיל (סעיף קטן א') מביא סיכום קצר: "נחלקו המפרשים אם הם אסורים מן התורה מלאו ד'לא תתחתן' וכדרבא, אבל התורה לא מנה בהן דורות ובניהן הנולדים להן בקדושה מותרין לבא בקהל, ודוד המלך ע"ה גזר עליהם לעולם כמו ממזר. ויש מפרשין פוסקין דלא כרבא, ולא תתחתן קאי (=מדבר על) קודם שנתגיירו אבל אם נתגיירו מותרין אפילו הם עצמם מן התורה לבא בקהל. ומכל מקום הכל מודים דמדרבנן אסורים לעולם דורי דורות".

כלומר- ישנה מחלוקת האם גר משבעה עממין שהתגייר מותר מהתורה לבוא בקהל או לא. מכל מקום כולם מסכימים שצאצאיו שנולדו לו אחרי הגיור כשרים מהתורה לבוא בקהל, וכן כולם מסכימים שמתקנת בית דינו של דוד נתינים אסורים לבוא בקהל לעולם, כמו ממזרים.

אם כן ראינו שמדין תורה מותר להתחתן בזרעו של כנען שנולד אחרי גיור ההורים, וזה אסור רק מתקנת דוד, ומדוע אברהם, שהיה לפני תקנת דוד, לא הסכים לקחת כלל מבנות כנען, אפילו לא את ביתו של אליעזר הצדיק? לשם כך עלינו להבין את הרציונאל של גזירת דוד. כך כותב הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה (פרק י"ב הלכה כ"ד): "ולמה גזר עליהם הוא ובית דינו לפי שראה עזות ואכזריות שהיתה בהם בעת שבקשו שבעת בני שאול בחיר ה' לתלותם והרגום ולא רחמו עליהם". היה רעב בימי דוד שלוש שנים ונגלה לדוד באורים ותומים שזה בגלל ההקפדה של הגבעונים על שאול שמנע את פרנסתם. דוד הציע לגבעונים פיצוי בכדי שימחלו על מה שנעשה להם, והם ביקשו שיהרגו שבעה מזרע שאול כפיצוי. כשראה דוד את אכזריותם, גזר שיהיו אסורים לבוא בקהל לעולם. נזכיר- אותם גבעונים התגיירו בימי יהושע, כארבע מאות שנה לפני ימי דוד, ועדיין צאצאיהם שימרו את האכזריות שלהם. כשראה זאת דוד גזר שזרע ישראל, שהם רחמנים, לא יתערבו עם זרע אכזרי כזה לעולם.

למעשה, מידות רעות גורמות לחשוד ביחוס של האדם. כך הביא הטור (אבן העזר, סימן ב') בשם הרמב"ם: "אע"ג שכל המשפחות בחזקת כשרות הן ומותר לישא מהם לכתחילה, שתי משפחות מתגרות זו בזו תמיד, או משפחה שהיא בעלת מצה ומריבה תמיד, או איש שהוא מרבה מריבה תמיד עם הכל והוא עז פנים ביותר, חוששין להם וראוי להתרחק מהם, שאלו הן סימני פסלות. וכן כל הפוסל אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ פסול במשפחות או ביחידים ואומר עליהן שהם ממזרים, חוששין לו שמא ממזר הוא; ואם אומר עליהם שהם עבדים – חוששין לו שמא עבד הוא, שכל הפוסל במומו פוסל. וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות ושונא הבריות ואינו גומל חסד, חוששין לו שמא גבעוני הוא, שסימני ישראל עם קדוש – ביישנין רחמנים וגומלי חסד".
למעשה, בחינת המידות טובות ויראת השמיים אצל הזיווג איננה מסתכמת רק ליחוס יהודי ולא גבעוני, אלא גם בתוך העם היהודי. כך כותב הטור (שם) בשם הגמרא: "לעולם ישתדל אדם לישא בת תלמיד חכם ולהשיא בתו לתלמיד חכם, שאם מת או גולה מובטח לו שיהיו בניו תלמידי חכמים. לא מצא בת תלמיד חכם, ישא בת גדולי הדור. לא מצא בת גדולי הדור, ישא בת ראשי כנסיות. לא מצא בת ראשי כנסיות, ישא בת גבאי צדקה. לא מצא בת גבאי צדקה, ישא בת מלמדי תינוקות, ואל ישיא בתו לעם הארץ, ולא ישא בת עמי הארץ... ולא בכל עמי הארץ קאמר (=דיבר), אלא במי שהוא חשוד לעבור להכעיס".

ומפרש הבית יוסף שם: "הכל (=כל מה שכתב הטור מופיע במקור ב-) סוף פרק 'אלו עוברין' (בתלמוד הבבלי) אלא שבמקום מה שכתב רבינו (=הטור) ואל ישיא בתו לעם הארץ... כתוב בנוסחי דידן בגמרא (=בנוסח הגמרא שבידנו)  ואל ישא בת עם הארץ, וגבי משיא בתו לעם הארץ תניא התם (=שנינו שם) שהוא כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים. ופרש"י גדולי הדור אנשי מעשה וצדיקים. בת גבאי צדקה שאין ממנין אלא טובים ונאמנים".

כלומר, יש לחזר אחרי בת של תלמיד חכם, שחונכה ליראת שמיים ומידות טובות, שגם אם חלילה האב לא בבית, חזקה שהאמא תחנך את הילדים ליראת שמיים ומידות טובות. אם לא מצא אז יקח בת של אנשי חסד צדיקים המטפלים בצרכי הציבור, אם לא מצא יקח בת של גבאי צדקה שמוחזקים שהם נאמנים וטובים, אבל בשום פנים ואופן לא יקח בת של עם הארץ שעובר עבירות להכעיס, משום שהבת תחנך את הילדים לחוסר יראת שמיים, ולא יחתן את ביתו עם עם הארץ, משום שאחד כזה יהיה גבר ברוטלי שיתאכזר לביתו בהמשך. אנו רואים שבחינת יראת השמיים והמידות שחונך אליהן הזיווג הן שיקול מכריע בחיפוש הזיווג.

באותו אופן ניתן לומר, שאף על פי שמדין תורה היה מותר ליצחק להתחתן עם כל גויה, שהרי עדיין לא היה מתן תורה, אברהם לא הסכים שיתערב בזרעו זרע אכזרי. שהגנים של האכזריות לא יתערבו בעם ישראל. (נזכיר שכל הסיבה שנח קילל את כנען היתה בגלל מעשה אכזרי ולא ראוי של חם אביו של כנען!). זה גם מסביר לנו מדוע בהמשך הפרשה אליעזר מתפלל שדווקא כלה בעל חסד שתסכים לטרוח להשקות גם אותו וגם את הגמלים, רק היא הראויה ליצחק ככלה.