פרשת וישב: "וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם"

הגמרא במסכת שבת (דף כב עמוד א) בעת שעוסקת בענייני חנוכה, מביאה דרשה עד היכן ניתן להניח את נר חנוכה:

"אמר רב כהנא, דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום: נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה – פסולה".

מיד לאחר דרשה זו, מביאה הגמרא דרשה נוספת על פסוק מפרשתנו:

"וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם": "אמר רב כהנא, דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב (בראשית לז) "וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם". ממשמע שנאמר: "וְהַבּוֹר רֵק" איני יודע שאין בו מים? אלא מה תלמוד לומר "אֵין בּוֹ מָיִם" - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו."

ויש להבין מדוע ראו עורכי התלמוד להכניס בתוך אמצע דיני חנוכה דרשה זו? האם יש קשר ביניהם?

נביא להלן שבע תשובות לשאלה זו (מי שמכיר תשובות נוספות, מוזמן לכתוב בתגובות למטה):

1. שמו של בעל המימרה –

ההסבר הפשוט הוא שכיוון שהובאה דרשה אחת של "רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום", הביאו דרשה נוספת שאמר "רב נתן בר מניומי". כחיזוק להסבר זה יש לציין שאלו שתי הדרשות היחידות בש"ס שהובאו בשמו (אף שכל אחת מהדרשות הובאה במקום נוסף (חגיגה ג., בב"ק סב:)).

2. הקשר בין הפרשה לחנוכה –

פרשת "וישב" תמיד נקראת בשבת שלפני חנוכה או בחנוכה עצמה, ולכן הביאו דרשה זאת, שלקוחה מפרשת וישב.

3. לימוד זכות על אחי יוסף –

הגמרא הביאה את הדין שאין להדליק מנורה מעל 20 אמה, ומבאר שם רש"י את הטעם לכך: "דלא שלטא ביה עינא למעלה מעשרים אמה" (דהיינו, שמעל 20 אמה עין אדם לא שולטת). וכן לגבי הבור שאחי יוסף זרקו אותו, כנראה היה עומקו מעל 20 אמה, ולכן האחים לא ראו שיש בו נחשים ועקרבים. הגמרא הביאה דרשה זו, על מנת ללמד זכות על אחי יוסף שלא רצו להרוג את יוסף, וכוונתם הייתה לזרקו לבור ריק, אך לא ידעו שיש בו נחשים ועקרבים.

4. מקום שהעין לא שולטת  -

(הסבר הפוך) כפי שנר מעל עשרים אמה לא שולטת בו העין, כך הבור שנזרק לתוכו יוסף לא שלט בו העין הרעה של אחיו. הם הכניסו אותו לבור עם נחשים ועקרבים מתוך עינם הרעה, אך יוסף הצדיק לא שלטה בו "עין הרע" של אחיו. כפי שנאמר על יוסף (בראשית מט, כב): "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף", ומבואר בגמרא (סוטה לו:): "זרעיה דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא" (תרגום: זרעו של יוסף לא שולט בהם עין הרע).

5. מאבק היוונים בתורה –

הרב קוק הסביר שדרשה זאת מבטאת את עניינו של חג חנוכה. כפי שכותבת הגמרא (בבא קמא פב ע"א) שהמים משולים לתורה. וכאשר בבור אין מים, מיד נחשים ועקרבים יש בו. ללמדנו שכאשר אין באדם תורה, מיד נכנס בו דברים פוסלים אחרים. רעיון זה מתאים מאוד לחג החנוכה המציין את המאבק התרבותי של עם ישראל נגד תרבות יון שמטרתה הייתה: "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך".

הרב קוק מרחיב להסביר את ההבדל בנזק בין נשיכת הנחש לעקיצת העקרב, והנזקים שמביא כל כוח שלילי.

6. תיקון לשנאת חינם –

אחי יוסף רבו עם יוסף, משום שהייתה ביניהם שנאת חינם. ואם אנו רוצים לזכות לחנוכת בית המקדש השלישי, עלינו לתקן את השנאת חינם התהומית שיש בינינו. שנאה זאת החלה עוד מימי שנים עשר השבטים.  ודווקא בחנוכה הובאה דרשה זאת ללמדנו, שבפורים ניסו להשמיד את גופנו, אך בחנוכה ניסו להשמיד את רוחנו. כדי לזכות לחנוכת בית המקדש השלישי אנו חייבים לתקן את שנאת החינם שקיימת בינינו.

7. לעשות מה שאפשר –

התורה מעידה על ראובן שבשעה שהאחים זרקו את יוסף לבור הוא ניצל להצילו. ועשה זאת (בראשית פרק לז, כב) "לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל  אָבִיו". אך אם היו בבור נחשים ועקרבים, מה התועלת של הצלה שכזו? והסביר בעל ה"זכרון מנחם" (לרב מנחם רוזנברג) שראובן עשה את מה שהיה יכול לעשות בכוחותיו, את השאר סמך על ה'.

רעיון זה מתאים להשקת עולמם של החשמונאים. החשמונאים בחנוכה הם נלחמו ביוונים אף שלא היה להם סיכוי סביר לנצח, משום שחשבו שהם עושים את מה שמוטל עליהם וסמכו על ה' שיעשה את השאר.

שבת שלום וחנוכה שמח.