להזכירנו, הגברת כבר כמעט בת תשעים! אבימלך איש חכם ואפילו ה' נגלה אליו בחלום הלילה. מה מניע את הגברים דוגמת פרעה ואבימלך? מה מניע שועי עולם שמסתבכים בשערוריות עם נשים?
ניסיתי להיכנס לראש של גברים. גברים שחייבים לנכֵס לעצמם עוד ועוד נשים, בכל גיל. הם יתחילו איתן במסדרונות בית המשפט או הסנט, במסדרונות חדרי עריכה ובכלל במקומות העבודה. אחרי שנים נקרא עליהם בתקשורת. מה זה נותן להם? כנראה תחושת עוצמה וכוח. אני מלך. אני ואפסי עוד.
האישה עבורם היא אובייקט לתחושת שררה, מעין קנין של סחורה שווה. לא לחינם הזהירה התורה את המלך בישראל לבל ירבה לו נשים וסוסים. היום את הסוסים מחליפות מכוניות יוקרה שעומדות נוצצות במוסך. תופעה זו היא זחיחות דעת מסוכנת שגורמת לאדם לאבד שקול דעת ולא לראות אנשים ממטר. מנהיגים בישראל וגם אנשי תקשורת אמורים לפתח תכונות של ענווה ויראת שמים.
הם נבחרי צבור וזחיחות הדעת מסכנת את הציבור עליו הם אחראיים.
פרשת וירא כל כך אקטואלית שזה ממש עצוב.
את שרה אמנו הציל הקב"ה מיד אבימלך והאחרון אף פיצה את משפחת אברהם ביד נדיבה.
כשנולד יצחק היה קיים חשש שמא ירננו הבריות אחרי שרה שהיא נפקדה מאבימלך, לכן קלסתר פניו היה זהה לזה של אברהם. העתק- הדבק.
פער עצום מתגלה בפרשה בין התנהלות אבינו להתנהלות אמנו . קורה במשפחות הכי טובות.
שרה אמנו יולדת בן ומיד מבינה את גודל האחריות לדורות הבאים.
בראותה את ישמעאל בן הגר מצחֵק ביום הגמֵל יצחק בנה, היא כבר רואה בעיני רוחה את העתיד לקרות בדורות הבאים. לצערנו גם בדורנו.
היא רואה את ההתבוללות ונישואי התערובת, את לוסי אהריש והבנות שנציל מכפרים ערביים. היא רואה את מעשי דעאש ברחבי העולם ואת הג'יהד שיצא מבית מדרשו של מוחמד ומהאבן השחורה במכה. היא צפתה בעיני רוחה את קרבנות הטרור בארץ ואת הרצח המסתורי של עיתונאי סעודי בקונסוליה טורקית.
היא מבינה שהפתרון הוא לגרש את בן האמה הזו והקב"ה מסכים אתה.
נשות ישראל במשך כל הדורות ירשו משרה אמנו את הגֵן הזה של ירושת הארץ. בדור המדבר אמרו הגברים ניתנה ראש ונשובה מצרימה והנשים אומרות: למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחזה בתוך אחי אבינו.
אברהם אבינו לעומת אשתו , אחרי שנולד לו בן שיירש את הארץ בהבטחה א-לוהית, חותם על הסכמי שלום. לא באוסלו, לא בקמפ דיוויד, אלא בבאר שבע. שבע כבשות ובאר אחת. מעניין אם היא ידעה על זה.
המלבי"ם בפרושו לפסוקים הנוגעים בהסכם 'נכנס' לראש של הגויים הצופים בנו מן הצד. הם רואים שה' אתנו. הם מכירים בנו כאנשים ישרים. הם יודעים שגם אם הם יפרו בעתיד את הסטטוס קוו, אנחנו לא נמהר להפר אותו. נשב בחיבוק ידיים בעוד שדותינו עולים באש , בתינו חרבים מטילי גראד והם ממשיכים לפגֵע בנו. הם רואים עוד תכונה במערכת היחסים בינינו לבין הקב"ה. הקב"ה מסכים אתנו מחוסר ברירה. הולך אחרינו גם אם הוא לא מסכים לכך! ממש תסריט ידוע מראש.
ההסכם שחותם אברהם אבינו עם אבימלך 'תוקע' את כיבוש ירושלים עד ימי דוד המלך.
המלבי"ם
ורצו לכלול בשבועה זאת, שגם אם יהיה זה לכבוד ה' שילחם אתם בעבור כבוד השם, תמנעהו שבועת ה' מזאת, שמטעם זה שמרו בני ישראל השבועה הזאת ולא הורישו את היבוסי יושב ירושלים, הגם שהיו ממלאים בזה מצות ה'...
ההסכם נחתם, אך הסיפור לא תם ונשלם. מיד אחרי הדברים האלה מנסה הקב"ה את אברהם ושולח אותו לארץ המוריה. עקידת יצחק שהסתיימה בהעלאת איל לעולה, היא קריאה לדורות. מעשי אבות - סימן לבנים. גם אם בני אברהם ושרה, עם ישראל, נחתום על הסכמים ונוותר על חלקים מהארץ, על ירושלים, על הר הבית ,יש לזה קץ.
בסוף ימי מלכותו של דוד נקנה הר הבית ומקום המזבח בכסף מלא מארוונה היבוסי, סוכן אחרון לבית משפחת אבימלך.
בימינו, הפרו אלו הנקראים על שם הפלישתים, את ההסכמים בינינו עשרות פעמים. הם פוגעים בקדושת הר הבית. אנחנו שומרים על סטטוס קוו. בחירות לפנינו וגורל ירושלים על הפרק. כולי תקווה שלא נחזור על שגיאות העבר.
שועי עולם ונשיאי ארצות הברית ממשיכים להתנהג כמו אבימלך בפרשתנו. הם מתוחכמים, דעתם זחוחה עליהם, שערוריות מתפרסמות עליהם חדשות לבקרים. עלינו להיזהר!
עקידת יצחק היא פרשה מאתגרת. מצד אחד אמונה גדולה ומצד שני הבטחה א-לוהית למקומנו ויעודנו בארץ. לשם נשואות עינינו.