מה היו ה"ברזלים" של פעם? היכן היה המקום בו כולם היו נפגשים ורואים זה את זה? הבאר.
הבאר היא המקום שבו כל אחד היה צריך להגיע אליו או לעבור דרכו, שכן היא זו שסיפקה את תנאי החיים הקיומי והבסיסי לכל יצור חי- מים. כידוע, בימים עברו לא היו צינורות, משאבות או ברזים שסיפקו מים בכל בית. כל אחד, לא משנה מה מעמדו, תפקידו, מחשבתו ותפיסתו- היה צריך להגיע לבאר כדי לדלות מים.
סודה של הבאר טמון בכך שאת המים שדולים ממנה צריך להוציא מן המעמקים
וכך יעקב אבינו בפרשתנו, בעת בריחתו מעשיו המבקש להורגו ורגע לפני הנחיתה הקשה בבית לבן, עוצר בבאר ושם פוגש את זיווגו- את רחל. וכאן מרחיב המדרש ומבאר שרבים מאבותינו הגדולים זכו למצוא זיווגם בבאר. על אליעזר עבד אברהם קראנו לפני מספר פרשות שבבאר הוא פוגש את רבקה, על יעקב אנו קוראים בפרשתנו, וכך גם משה רבנו ימצא בפרשת שמות את אשתו ציפורה גם כן על יד הבאר.
מה יש בה בבאר שהיא מהווה את מקום המפגש בין אנשים? בין חתן לכלה? האם הדבר מסתכם בכך שפשוט כולם היו זקוקים למים או שדבר עמוק מסתתר כאן? סודה של הבאר טמון בכך שאת המים שדולים ממנה צריך להוציא מן המעמקים. המים לא נמצא בגובה פני השטח, יש להעמיק פנימה ולחפור עוד ועוד, עד שהם מתגלים ונמצאים ורק אז ניתן לשאוב אותם החוצה.
כדי לגלות את המים חייבים להעמיק פנימה
לכן הבאר היוותה מקום מפגש לכל בני האדם, כי מה שמרחיק אותנו אחד מהשני הם הדברים החיצוניים, השטחיים, אלו הנראים מעל פני השטח. "אני בעל כיפה בצבע זה", "והוא עם כיפה בצבע אחר ואתה בכלל בלי כיפה". "אני הצבעתי למפלגה זאת ואתה לזאת" וכהנה וכהנה הם ביטויים חיצוניים להבדלים בינינו. כל זה נכון מבחוץ, ובאמת יש מקום להבדלים ולמחשבות שונות, שכן "כשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהם שונות".
אולם כדי לגלות את המים, שהם יסוד החיים של העולם, חייבים להעמיק פנימה. חייבים לחפור ולא להסתפק בראיה השטחית שמעל לפני השטח, כי רק כך יתגלו המים הזכים והנקיים, וכך גם תתגלה נקודת החיבור המאחדת את כולנו יחד.
בתוך הלב פנימה כולנו מחוברים, כולנו עם אחד וכולנו שייכים לאותה נשמה אחת המתחלקת בכל אחד מאיתנו לביטויים שונים מלאי גוונים. והבאר, בה אנו נפגשים כדי לשאוב את המים, קוראת לנו להביט לתוכה, להעמיק כדי לדלות את המים וכדי לגלות את נקודת החיים המחברת את כולנו יחד.
הרב אסף הר-נוי, רב קהילת "אדרת אליהו" וראש בימ"ד "מבקשי פניך", גילה, ירושלים