אחד המושגים היסודיים בקבלת האר"י נמצא בפרשתנו - עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים. לקמן ננסה לתת משמעות בדרך הפשט גם למושגים פנימיים אלו. עניין גדול הוא לקשר בין פשט וסוד, ובכך גם להנהיר מעט את הסוד, וגם להעמיק את הפשט.
יעקב אבינו קורא לנשותיו לשדה, ומספר להם על מעין חלום נבואי שראה: "וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים: וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ: אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ".
וכאן עולה שאלה פשוטה – מה הקשר בין העזרה וההשגחה המיוחדת לה זכה יעקב, בכדי שיקבל שכרו ע"פ תנאי 'הסכם העקודים' שעשה מול לבן, המתוארת בתחילת דברי המלאך, לבין הציווי שבא מייד לאחר מכן לחזור לארץ ישראל?
כאמור, המושגים עקודים נקודים וברודים קיבלו משמעות עמוקה ע"פ האר"י ז"ל. בקצרה נבאר כי הם כינוי לשלושה עולמות המשתלשלים זה אחר זה. העולמות חלוקים ביניהם במעמד ומצב הספירות. בעולם העקודים כלולים ועקודים כל הספירות בכלי אחד (מלשון עקוד-קשור), בלי כל חילוק ביניהם. בעולם הנקודים מתפרטים הספירות לבחינות נפרדות, שאינם כלולות זו מזו (מלשון נקודות, מכונה גם 'עולם התוהו'). בעולם הברודים הספירות הם בבחינת נפרדות, אבל כל אחת כלולה גם מהשנייה (מכונה גם 'עולם התיקון').
ונראה לבאר ש-'עקודים נקודים וברודים' רומזים ומתבטאים בשלושה שלבים בחייו של יעקב, ובמבט רחב יותר לשלושה שלבים של הופעת עם ישראל בעולם.
בתחילה כל נשמות ישראל כלולות ביעקב עצמו, באבא, כנגד עולם העקודים. לאחר מכן, לידתם לעולם של בני יעקב, הלא המה לעתיד בני ישראל, מבטאת את עולם הנקודים. אולם, הם נולדים בחוץ לארץ, במצב של פירוד, במצב של תוהו. החזרה של יעקב ומשפחתו לארץ ישראל היא תחילת הופעת עולם הברודים, עולם התיקון. יש במשפחת יעקב ריבוי של אחים, שעתידים להיות לשבטים, המבטאים כוחות שונים, ולפעמים אף מנוגדים. בני לאה ובני רחל, יהודה ויוסף, יששכר וזבולון, וכו'. אך דווקא מתוך ומבין כולם תורכב משפחה אחת שלמה, של אחדות המופיעה דווקא במקום שאין אחידות. מבין כולם יבנה עם אחד.
לאור ביאור זה מובנת הסמיכות שבין "עֲקֻדִים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים" לבין הציווי הא-להי: "קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ". רק מכוחה וסגולתה של ארץ ישראל יכול להתחיל להופיע עולם התיקון, יכולה להתגלות אחדות מופלאה זו, של ריבוי שיש בו התכללות.
יעקב יורד לחרן בשביל להקים משפחה. הוא יוצא מארץ ישראל, ומוליד את רוב ככל ילדיו דווקא בחוץ לארץ, בעולם של פירוד. שכן עולם התוהו קודם לעולם התיקון. אולם משפחתו יכולה להתכונן, ולהיות לעם אחד, רק עם חזרתו שוב אל הארץ.
"גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ. וַדַּאי, בָּאָרֶץ הֵם גּוֹי אֶחָד,
עִמָּהּ אִקְרוּן אֶחָד, וְלָא אִינּוּן בִּלְחוֹדַיְיהוּ.
דְּהָא וּמִי כְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד סַגֵּי לֵיהּ,
אֲבָל לָא אִקְרוּן אֶחָד, אֶלָּא בָּאָרֶץ" (זוהר ג צג ע"ב)