פרשת וילך: וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא

רגע אחרי ראש השנה ולפני יום הכיפורים, הרמב"ן מסביר מה סוד כוחה של התשובה, אפילו היא חסרה ואיך פרשת השבוע מתקשרת לזה

הרב כרמיאל כהן 09/09/21 13:03 ג בתשרי התשפב

צילום: shutterstock
צילום: shutterstock

(טז) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ: (יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: (יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים:

 (פרק לא)

מה פשר הסתרת הפנים הכתובה בפסוק יח ("וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא") לאחר שכבר נאמר בפסוק יז "וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם"? 

בין שני תיאורי הסתרת הפנים מופיעה תגובת עם ישראל להסתרת הפנים: "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה". כך ביאר הרמב"ן את התגובה:

"וטעם ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי - איננו וידוי גמור כענין: 'והתודו את עונם', אבל הוא הרהור וחרטה, שיתחרטו על מעלם ויכירו כי אשמים הם". 

הסתרת הפנים גרמה לישראל להכרה בחטא ול"הרהור וחרטה", אך זו תשובה חסרה. פסוק יח מתאר את תגובת ה' לתשובתם החסרה של ישראל: "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים". אמנם הסתרת פנים, אך הבדל גדול יש בין הסתרת פנים זו להסתרת הפנים שלפני ההרהור והחרטה. הסתרת הפנים הראשונה מתוארת כך: "וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת". הסתרת הפנים הראשונה היא חריפה יותר, בעקבותיה "וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת"; לאחר ההרהור והחרטה נשארה הסתרת פנים אך אין עוד "רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת", זהו כוחה של התשובה ואפילו כשהיא חסרה. כך כתב הרמב"ן:

"וטעם ואנכי הסתר אסתיר פני - פעם אחרת, כי בעבור שהרהרו ישראל בלבם כי חטאו לאלהים ועל כי אין אלהיהם בקרבם מצאום הרעות האלה, היה ראוי לרוב חסדי השם שיעזרם ויצילם שכבר כפרו בעבודה זרה, וכענין שאמר (ירמיהו ב, לה): 'הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי'. ולכך אמר, כי על כל הרעה הגדולה שעשו לבטוח בעבודה זרה יסתיר עוד פנים מהם, לא כמסתר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות, רק שיהיו בהסתר פני הגאולה, ויעמדו בהבטחת פני רחמיו (ויקרא כו, מד) 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו'' עד שיוסיפו על החרטה הנזכרת וידוי גמור ותשובה שלימה, כמו שנזכר למעלה (ל, ב): 'ושבת עד ה' אלהיך וגו''".

המצב החמור ביותר הוא כשאדם אינו מכיר כלל בחטאו, 'הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי'. כל עוד ישראל נמצאים במצב זה שאינם מכירים כלל בחטאם – "וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת", הקב"ה מסתיר "פני רחמיו". ההכרה בחטא ("וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה") אמנם אינה תשובה שלימה, אך היא מועילה לשנות את הסתרת הפנים מהסתרת "פני רחמיו" ל"הסתר פני הגאולה". ישראל אמנם אינם נגאלים אך "יעמדו בהבטחת פני רחמיו" – הקב"ה עוזר ומציל מהרעות. גאולה שלימה אין עדיין, אך התקדמות יש, וההתקדמות תלויה במעשיהם של ישראל. 

הגאולה השלימה תבוא רק כשהתשובה תהיה שלימה, כ"שיוסיפו על החרטה הנזכרת וידוי גמור ותשובה שלימה".

כתבות נוספות

המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר