פרשת ויגש: וירא את העגלות

יעקב לא האמין שיוסף מושל בכל ארץ מצרים ויש לו יכולת לעשות כרצונו, ואף על פי כן הוא "חַי". ראיית העגלות ששלח יוסף גרמה לו להאמין. את הרמז הנרמז בעגלות מבין השם משמואל באופן מיוחד מאד.

הרב כרמיאל כהן 13/12/18 10:39 ה בטבת התשעט

צילום: shutterstock
צילום: shutterstock

(כה) וַיַּעֲלוּ מִמִּצְרָיִם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ כְּנַעַן אֶל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם: (כו) וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם: (כז) וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם: (פרק מה)

בתחילה, כאשר אמרו אחי יוסף ליעקב אביהם "עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם", יעקב לא האמין להם. אולם לאחר שראה את העגלות ששלח יוסף לשאת אותו – "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם". מדוע לא האמין להם בתחילה, ומה בדיוק גרם לו להאמין לבסוף?

השם משמואל ביאר את דברי האחים על כך שיוסף "חַי" כביטוי לכך שהוא נותר בצדקתו והוא "מרכבה לצדיק חי עולמים". ואת דבריהם "וְכִי הוּא מֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" ביאר השם משמואל כלשון "אף על פי שהוא מושל בכל ארץ מצרים". דהיינו שהאחים אומרים לאביהם: יוסף נותר בצדקותו למרות שהוא מושל בכל ארץ מצרים. "וזה גרם שלא האמין להם, שזוהי רבותא יותר ויותר מאם לא היה מושל והיה מקיים בעצמו (סנהדרין י"ד.) "לעולם הֲוֵי קָבֵל וקיים" [הֱיֵה חשוך, אפל (כלומר צנוע), ותחיה] וכן (נגעים פ"ב מ"ג) "בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו", וכוחות החיצונים אינם שולטים אלא על מה שגלוי, ובית הסתרים אינו מקבל טומאה, וכן הוא באדם עצמו שהוא שפל ברך אין בכוח החיצונים לרדוף אחריו כל כך, אבל זה שהוא מושל בכל ארץ מצרים וגלוי וידוע לכל, בודאי כל כוחות החיצונים שבעולם היו מתנקשים אחריו והוא היה סיפק בידו ואף על פי כן הוא מרכבה לצדיק חי עלמין היא רבותא גדולה מאד, על כן לא האמין להם".

הצניעות, ההתרחקות מן השררה, מועילה לאדם להיות "חַי". יעקב לא האמין שיוסף הוא מושל בכל ארץ מצרים בגלוי ויש לו יכולת לעשות "ככל אשר שאלו עיניו", ואף על פי כן הוא "חַי", הוא "מרכבה לצדיק חי עולמים".

מה גרם לו בסופו של דבר להאמין שאכן כך הוא? ראיית העגלות "אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ". את הרמז הנרמז בעגלות מבין השם משמואל באופן מיוחד מאד, אך קודם לכן הוא מעיר על הלשון "לָשֵׂאת אֹתוֹ" שנראית לא מתאימה:

"ולכאורה יש לדקדק למה לא כתיב אשר שלח יוסף להוריד אותו כמו שכתוב "הולכים להוריד מצרימה", כי ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות, וכן אמר יוסף "רדה אלי אל תעמוד", "והורדתם את אבי הנה"".

הלשון המתאימה ליציאה מארץ ישראל היא לשון ירידה, ואם כן מדוע דווקא כאן ננקטה לשון הפוכה "לָשֵׂאת אֹתוֹ", שהיא לשון עלייה?

ממשיך השם משמואל ומבאר:

"ונראה דבכל ענין העגלות רמז יש בדבר, כי אופני העגלה הסובבים [שעל שם זה נקרא עגלה על שם האופנִים הסובבים] בעיגול מורים שזה שלמעלה בתכלית כרגע יורד למטה, וזה שבתכלית הירידה למטה משם מתחיל לעלות למעלה. והוא רמז לאדם שאפילו במצבו שבתכלית הירידה אל יתיאש, אדרבה יתן אל לבו אולי זוהי העת האחרונה של הירידה, ומעתה תתחיל העליה. וכן כשהוא בתכלית העליה יתן אל לבו אולי הגיע לתכלית העליה ומעתה יתחיל לרדת, כי גלגל הוא שחוזר".

גלגלי העגלה המסתובבים מלמדים שהכל עשוי להשתנות, רגע אחד אתה למטה וברגע הבא אתה למעלה, וכן להיפך. תובנה זו מצילה את האדם מן היאוש גם אם הוא "בתכלית הירידה", כי "אולי זוהי העת האחרונה של הירידה, ומעתה תתחיל העליה"; והיא מצילה את האדם גם מן הגאווה כאשר הוא "בתכלית העליה", כי "אולי הגיע לתכלית העליה ומעתה יתחיל לרדת".

ממשיך השם משמואל ומבאר:      

"וזהו הרמז ששלח יוסף ליעקב עגלות שבל יצטער הרבה על ירידתו למצרים, שזו הירידה עליה תהיה לו, וזה "לשאת אותו" שהוא לשון עליה, ולא הזכיר לשון ירידה כלל".

יוסף שלח ליעקב אביו עגלות כדי לרמוז לו שלמרות שהוא יורד למצרים "זו הירידה עליה תהיה לו", ולכן לא הזכיר לשון ירידה אלא נקט לשון "לָשֵׂאת אֹתוֹ", שהיא לשון עליה.

יעקב שראה את גלגלי העגלה המסתובבים והבין את הרמז ששלח לו יוסף בנוגע אליו, הבין גם דבר נוסף שגרם לו להאמין שאכן יוסף "חַי" למרות שהוא מושל בכל ארץ מצרים:

"וזה עצמו הוא שנזכר יעקב, שמאחר שיוסף שלח לו רמז כזה בודאי לקח גם בחינה זו לעצמו ואפילו כשהוא מושל בארץ מצרים ובתכלית העליה לא סר מנגד עיניו לחשוב אולי זהו הרגע האחרון של העליה ומעתה תתחיל הירידה, ועל כן לא גבה לבבו, והוא שפל ברך כמו בירידה. ועל כן אין עוד רבותא יותר שעמד בצדקתו עם כל גדולתו מאם לא היה מושל. ובאמת כך היתה מדתו של יוסף, הוא יוסף הרועה את צאן אביו הוא יוסף שנעשה מלך, שמדה זו הועילה לו בכל עתותי חייו הן כשהיה בצרה ובתכליתה והן בגדלותו בתכלית. ועל כן כשהכיר יעקב מענין העגלות כוונת יוסף אז "ותחי רוח יעקב אביהם"יוסף "חַי" במצרים למרות היותו מושל בזכות ש"לא סר מנגד עיניו לחשוב אולי זהו הרגע האחרון של העליה ומעתה תתחיל הירידה, ועל כן לא גבה לבבו, והוא שפל ברך כמו בירידה"; כך הבין יעקב בראותו את העגלות. הוא הבין שיוסף נאה דורש ונאה מקיים, ואם הוא רומז לו לא לחשוש מירידה מתוך מחשבה שהנה בקרוב מאד תגיע העליה, אז כנראה שמדה זו טבועה בו בעצמו ועלייתו לגדולה אינה משפיעה עליו לרעה כיון שהוא יודע ש"גלגל הוא שחוזר בעולם" (ראו שבת קנא, ב),
והכל עשוי/עלול להשתנות.

תובנה זו שהבין יעקב בראותו את העגלות היא שגרמה לו להאמין לבניו – "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם".

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר