מבוא
לקראת תחילת פרשת וארא מוזכרת הבטחת ה' לישראל שיגאלם משעבוד מצרים ויביאם לארץ ישראל: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב" (שמות ו, ו-ח). הפסוקים הללו כוללים "חמש לשונות גאולה"; "וְהוֹצֵאתִי", "וְהִצַּלְתִּי", "וְגָאַלְתִּי", "וְלָקַחְתִּי", "וְהֵבֵאתִי".
בירושלמי פסחים (פ"י ה"א, לז ע"ב-ע"ג) מועלות הקבלות אחדות בין ארבע הכוסות בליל הסדר לבין עניינים שונים, ולדעת רבי יוחנן הכוסות הן כנגד "ארבע גאולות", דהיינו ארבע לשונות של גאולה. לעומת זאת, לדעת רבי יהושע בן לוי הכוסות הן כנגד "ארבע כוסות של פרעה", בהתאם לגישתו של רבי לוי הן כנגד ארבע מלכויות, ולדעת רבנן – כנגד ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות העולם. הקבלה לסוגיה זו מצויה בבראשית רבה (פח, ה, עמ' 1081–1083) בשינויים מסוימים. (ראו בהרחבה המאמר פרי עטי "תפילות לפני ארבע הכוסות - כנגד האימהות", אתר כיפה, י"ג בניסן תשע"ה).
לעומת ההידרשות בירושלמי לארבע כוסות שהן כנגד "ארבע גאולות", ישנם מקורות מתקופת הגאונים והראשונים המתייחסים לשתיית חמש כוסות בליל הסדר (ראו הרב מנחם מנדל כשר, הגדה שלמה, ירושלים תשט"ו, כוס חמישי, עמ' קסא-קעח; יוסף תבורי, פסח דורות, תל אביב 1996, עמ' 191, 323–324, 325–342). הביטוי "לשונות של גאולה" ידוע בין היתר מדברי רש"י בביאורו לבמדבר טו, מא, וכמו כן קיימת הידרשות ל"חמש גאולות" בספר הרמזים לרבנו יואל, מבעלי התוספות (ספר הרמזים לרבינו יואל על התורה, חלק ראשון, בראשית-שמות, בני-ברק [תשס"א], שמות, ו, ו-ח, עמ' רטו).
הרב מנחם מנדל כשר כתב ב"הגדת-פסח ארצישראלית" שהוציא לאור בניו יורק בשנת תש"י (1950) כי בזמננו, כיוון שזכינו "לראות חסדי השם יתברך וישועתו עלינו בהקמת מדינת ישראל" שהיא אתחלתא דגאולה וישועה מגלות אדום, וקיום הבטחת "והבאתי", ראוי לקיים מצווה מן המובחר בשתיית כוס חמישית, שהיא כנגד "והבאתי" ולומר עליה הלל הגדול, "ולהודות לה' על הנסים ועל הנפלאות ועל המלחמות והתשועות שעשה לנו בימינו. כי עמדו לנו חסדי ה' בעת מצור ומצוק" (עמ' 206)
"מדרש חמש לשונות גאולה" שייסדתי מעלה מגוון זיקות בין לשונות הגאולה לבין מרים הנביאה, קורותיה ומעשיה. עם זאת, הוא אינו מעלה קישורים בינה לבין הכוסות בליל הסדר. ואולם הוא מתאים לעיון ולאמירה בהקשר של ליל פסח במסגרת לימוד במועד זה על אודות קורותיהם של ישראל מירידתם למצרים ועד יציאתם הימנה, דבר המוזכר כהנהגה טובה בהקדמה ל"ספר הישר" (ויניציאה השפ"ה, הקדמת הספר, ז ע"א. ועיינו עוד יעל לוין, מדרשי בתיה בת פרעה, ירושלים תשס"ד, עמ' 19–20). זאת בבחינת “וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח".
חשוב לציין כי "מדרש חמש לשונות גאולה" איננו פמיניסטי מעצם יסודו, למרות שהוא מוסב על דמות נשית, והוא מיועד ללימוד ולאמירה בידי הציבור כולו.
נוסח המדרש
חמש לשונות גאולה שאמר הקב"ה למשה רבנו; "וְהוֹצֵאתִי", "וְהִצַּלְתִּי", "וְגָאַלְתִּי", "וְלָקַחְתִּי", "וְהֵבֵאתִי", הן כנגד מרים הנביאה.
"וְהוֹצֵאתִי" בזכות מרים הנביאה שבגללה יצאו ישראל ממצרים, כמו שנאמר: "אֱ-לֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" (תהילים סח, ז). "בַּכּוֹשָׁרוֹת", במעשה הכשרים שבהם, יש אומרים אלו אברהם, יצחק ויעקב, ויש אומרים אלו משה, אהרן ומרים.
ומרים שירדה אחרי אחיה אל היאור לדעת מה יהיה בסופו, כמו שכתוב: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שמות ב, ד), ואשר על שם המעשה קראתו "יֶרֶד" (דברי הימים א' ד, יח), בזכותה יצאו ישראל מארץ מצרים ועלו ממנה, וביטלו את דברי פרעה שאמר: "הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שמות א, י).
וכן הכתוב אומר: "אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים" (ויקרא כה, לח), "אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם" סופי תיבות "מרים", שבזכותה יצאו ממצרים.
"וְהִצַּלְתִּי" בזכות מרים הנביאה שניצבה לדעת מה יהא עם אחיה; בת פרעה נטלה את משה וֶהֱבִיאַתּוּ למיניקות מצריות ולא ינק מהן, אמר: "פה שעתיד לדבר עם השכינה יינק דבר טמא", ומרים שיעצה לקרוא לאישה מינקת מן העבריות הִצִּילַתּוּ למשה.
"וְגָאַלְתִּי" בזכות מרים הנביאה שהייתה אחת הגואלים ממצרים, כמו שנאמר: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם" (מיכה ו, ד). והעמיד הקב"ה שלושה גואלים כנגד שלוש גזרות שגזר פרעה; העמיד את מרים על שם גזרת "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם" (שמות א, יד), העמיד את אהרן על שם גזרת "אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ" (שם שם, טז), והעמיד את משה על שם גזרת "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" (שם שם, כב).
"וְלָקַחְתִּי" בזכות מרים הנביאה אשר כיוון שגזר פרעה "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" (שם), אמר אביה עמרם: "לשווא אנו עמלים". עמד וגירש את אשתו, ועמדו כל ישראל וגירשו נשותיהם. אמרה לו מרים: "אבא קשה גזרתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות". עמד אביה והחזיר את אשתו, ועמדו כל ישראל והחזירו נשותיהם. וזהו שאמר הכתוב: "וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי" (שם ב, א), שהחזיר את אשתו בזכות מרים, ובזכותה נולד משה רבנו, ועל ידיה פרו ורבו ישראל.
ובשעה ששב ולקח עמרם את אשתו בעצת מרים עשה בה מעשה ליקוחין, והושיבה באפיריון, ואהרן ומרים מרקדים ומשוררים לפניה, ולפיכך זכתה מרים לשורר על הים, כמו שנאמר "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שם טו, כ-כא). וכן כלב בעלה לאחר שנתרפאה מצרעתה עשה בה מעשה ליקוחין והושיבה באפיריון ברוב שמחתו בה, וזהו שאמרו: "וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת" (דברי הימים א' ב, יט), "אֶפְרָת" זו מרים, ולמה נקרא שמה "אֶפְרָת", שפרו ורבו ישראל על ידיה.
בת פרעה לקחה את משה מהיאור, כמו שנאמר: "וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ" (שמות ב, ה), ואותה שעה הייתה מרים - היא "פּוּעָה" (שם א, טו) - פועה ובוכה על אחיה משה שהושלך ליאור, כמו שנאמר: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שם ב, ד), ואמרו: "שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה" (שם א, טו), שֵׁם היה להן בזכות ושם היה להן במעשה הטוב.
"וְהֵבֵאתִי" בזכות מרים הנביאה אשר אלמלא חטא המרגלים היו בני ישראל נכנסים עמה מיד לארץ ישראל, ומשה לא היה חוטא במי מריבה ולא היה בא לכלל עונש. אלא כיוון שחטאו המרגלים, נתעכבו ישראל במדבר ארבעים שנה, הגיע זמנה של מרים להיפטר מן העולם מחמת זקנותה ולאחר מיתתה לא היה מים לעדה, ואירע שם עניין מי מריבה.
מראי מקום למקורות המדרש
וְהוֹצֵאתִי – מרים...משה, אהרן ומרים – ראו מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, מהדורת אפשטיין-מלמד, שמות יג, ד, עמ' 38. ומרים שירדה...קראתו יֶרֶד – ראו אביגדור שנאן, "דברי הימים של משה רבנו", הספרות 24 (1977), עמ' 108. ומרים שירדה...וְעָלָה מִן הָאָרֶץ – זהו מדרש יוצר של כותבת שורות אלה. אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם...יצאו ממצרים – ראו תוספות השלם, חלק טו, עמ' פא, ויקרא כה, לח, אות א. למקורות נוספים בכיוון זה עיינו בפירוט: יעל לוין, 'או דודו או בן דוד יגאלנו', אתר כיפה, י"ט באייר תשע"ח, 4 במאי 2018.
וְהִצַּלְתִּי – מרים...עם אחיה – ראו שמות ב, ד. בת פרעה...דבר טמא – ראו סוטה יב ע"ב; שמות רבה, מהדורת שנאן, א, כה(1), עמ' 80 (ועיינו ההערות שם); תנחומא, שמות, ז. ומרים שיעצה...מן העבריות – ראו שמות ב, ז-י.
וְגָאַלְתִּי – מרים...וּמִרְיָם – ראו בהרחבה המאמר פרי עטי "מרים הנביאה כגואלת בגאולת מצרים: עיון בספרות חז"ל ובספרות הראשונים", אשה ויהדותה 6 (תשע"ד), עמ' 247–259. והעמיד הקב"ה...הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ – שמות רבה, דפוס ווילנא, כו, א, מז ע"ג-ע"ד.
וְלָקַחְתִּי – מרים...אֶת בַּת לֵוִי – סוטה יב ע"א; שמות רבה, מהדורת שנאן, א, יג, עמ' 56–58 (מקבילות ראו שם). ועל ידיה פרו ורבו ישראל – ראו תנחומא, כי תשא, יג; שמות רבה, מהדורת שנאן, א, יז, עמ' 65–66. ובשעה ששב...מרקדים ומשוררים לפניה – סוטה יב ע"א (מרקדין); בבא בתרא קכ ע"א (משוררים); שמות רבה, מהדורת שנאן, א, יט(2), עמ' 80 (מקבילות ראו שם). ולפיכך זכתה מרים לשורר על הים – זהו מדרש יוצר של כותבת שורות אלה. וכן כלב בעלה...על ידיה – תנחומא, כי תשא, יג; שמות רבה, מהדורת שנאן, א, יז, עמ' 66; שמות רבה, דפוס ווילנא, מ, ד, סח ע"א. ועיינו עוד במדבר רבה, דפוס ווילנא, יב, ד, מו ע"ג, ששם נדרשת המילה "אַפִּרְיוֹן" (שיר השירים ג, ט) במשמעות "העולם... שלא בראו אלא לפריה ורביה וכה"א [=וכן הוא אומר] 'לא תוהו בראה לשבת יצרה'" (ישעיהו מה, יח). פּוּעָה...יֵּעָשֶׂה לוֹ – קהלת רבה, דפוס ווילנא, ז, א, ג, יח ע"א; ספרי במדבר, מהדורת כהנא, בהעלתך, עח, עמ' 191. שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה...במעשה הטוב – ספרי זוטא במדבר, מהדורת הורוביץ, כז, א, עמ' 217.
וְהֵבֵאתִי – מרים...מי מריבה – ראו כלי יקר, לובלין שס"ב, דברים א, לז, קכז ע"ד-קכח ע"א.