בפרשתנו אנו קוראים על בריאת העולם, ובכללה על בריאת האדם הראשון. וככה מספרת לנו התורה "וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם". וכן מציינת לנו המשנה באבות (פרק ג', משנה י"ד) "חביב אדם שנברא בצלם". מהיסוד הזה נגזר הערך המיוחד שיש לחיי אדם בתורת ישראל.
בכמה וכמה ציוויים ציוותה התורה להישמר הן על עצמנו והן לא לפגוע באחרים. וביניהם הציווי "ולא תשים דמים בביתך" וכן "לא תעמוד על דם רעך" וכד'. ערך זה של שמירה על חיי האדם הוא כה גדול, שהוא דוחה כמעט את כל התורה כולה.
וכך פוסק השו"ע בטור חו"מ בסימן תכ"ז סע' ח' "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה שנאמר 'השמר לך ושמור נפשך', ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות עשה ועובר ב'לא תשים דמים' ". אדם שנשמר ככל יכולתו לא להידבק ולא להדביק, מקיים מצוות עשה חשובה מהתורה. אדם שמזלזל, עובר בלאו מהתורה "לא תשים דמים בביתך".
עד כדי כך המצווה של שמירת בריאות האדם וסביבתו חשובה, שגם בעבר שלטונות המדינה היו אוכפים אותה על הציבור, וכדברי השו"ע (שם, סע' י') "כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם ואמר 'הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך' או 'איני מקפיד בכך', מכין אותו מכת מרדות (=השלטונות היו מטילים עליו סנקציות, בדומה לקנסות היום), והנזהר מהם עליו תבא ברכת טוב", כלומר גם בימי חז"ל השילטונות היו כופים על האדם לא לסכן את עצמנו או את זולתו, ולא משאירים זאת למצפונו האישי של האדם. כלומר- השמירה על הבריאות של האדם ושל אלו שסובבים אותו איננה נתונה לבחירה אישית שלו. זוהי חובתו הדתית,האזרחית והמוסרית הראשונה במעלה.
לעיתים בא יצר הרע לאדם ומנסה לשקר לו שחס ושלום מותר לחפף קצת בשמירת התקנות לצורך "מצווה" כמו תפילה במניין וכד'. ניתן דוגמאות להמחיש כמה בהלכה היהודית אפילו ספק קלוש של פיקוח נפש דוחה אפילו מצוות חשובות, כל שכן תפילה במניין:
1) ידוע כמה חשובה מצוות שמירת השבת בדרך כלל. ידוע גם שפיקוח נפש דוחה שבת. אולם, לא רק וודאי פיקוח נפש, אלא אפילו בשביל סיכוי נמוך של פיקוח נפש מחללים שבת. אומר השו"ע באו"ח (סימן שכ"ט, סע' ג'-ה') "מי שנפלה עליו מפולת: ספק חי ספק מת, ספק הוא שם ספק אינו שם... מפקחין עליו אף על פי שיש בו כמה ספיקות. אפילו מצאוהו מרוצץ שאינו יכול לחיות אלא לפי שעה מפקחין ובודקים עד חוטמו- אם לא הרגישו בחוטמו חיות אז ודאי מת, לא שנא פגעו בראשו תחלה לא שנא פגעו ברגליו תחלה. מצא עליונים מתים לא יאמר כבר מתו תחתונים אלא מפקח עליהם שמא עדיין הם חיים". אומר השו"ע, אם התמוטט בניין בשבת מחללים שבת בכדי לחלץ את הפצועים מההריסות. אפילו אם לא בטוח שהיה מישהו בבנין בכלל, ושמא הוא כבר נהרג (מחללים שבת בכדי להציל מי שעדיין חי, לא בשביל לקבור מי שכבר נפטר), וגם במקרה שאם תציל אותו תאריך את חייו רק בקצת, וגם אם זיהית כבר כמה נפטרים תמשיך בחילוץ שמא יש שם אדם אחד חי.
ומכאן קל וחומר- חובה לחלל שבת שמא יצילו אדם אחד. כל שכן שחובה להישמר ככל היכולת לא להידבק ולא להדביק, שכאן סטטיסטית ככל שיש יותר חולים זה משפיע על סיכון לכלל הציבור.
2) אדם חולה במצב של פיקוח נפש, שרופא אמר שצריך לאכול פרי מסוים אחד בכדי לצאת ממצב הסכנה, וקרה המקרה בשבת, ואין פרי כזה תלוש, מותר וחובה לקטוף עבורו את הפרי בשבת (אף על פי שבמקרה רגיל, שאינו פיקוח נפש, זה חילול שבת). מה קורה אם רוצים לשלוח כמה אנשים שיחפשו לו פרי כזה במקביל, כדי שיקבל אותו כמה שיותר מהר, מחמת הסכנה? והלכו כמה אנשים וכולם קטפו, כי כל אחד חשב שאולי הוא יגיע ראשון לפני חבריו ויציל את החולה. אומר השו"ע (שם, סימן שכ"ח, סע' ט"ו) "אמדוהו הרופאים שצריך גרוגרת אחת ורצו עשרה והביאו לו כל אחד גרוגרת כולם פטורים ויש להם שכר טוב מאת ה' אפילו הבריא בראשונה", כלומר, גם אלו שבסוף יצא שקטפו בשבת סתם, כי הרי החולה צריך רק פרי אחד, והוא אכל כבר מזה שהביא לו ראשון, אין זה נחשב להם לחילול שבת, אלא להיפך, יש להם שכר על כוונתם הטובה להציל את הנפש.
שוב אנו רואים שאפילו ספק שמא תציל את הנפש גובר על אפילו שמירת שבת.
3) ידוע שגם צום בכיפור הוא מצווה חשובה ביהדות, אבל פיקוח נפש דוחה צום בכיפור. מה קורה אם החולה קיבל חוות דעת מכמה רופאים, חלק סוברים שהוא חייב לאכול, וחלק סוברים שאיננו חייב? אומר השולחן ערוך (או"ח, תרי"ח, ד'): "אם שנים אומרים צריך אפילו מאה אומרים אינו צריך, ואפילו החולה אומר עמהם שאינו צריך- מאכילין אותו, מאחר ששנים אומרים צריך". כלומר, אפילו רק שני רופאים אומרים שהחולה הזה חייב לאכול בכיפור, ואילו מאה רופאים חלוקים עליהם ואומרים שאיננו צריך לאכול, אומרת ההלכה שמאכילים אותו. עדיף שיאכל בכיפור אפילו אם יש רק 2% של סיכון, מאשר שחס ושלום ימות אם יצום ובסוף יצא שאותם שני רופאים צדקו והמאה טעו.
4) ידוע כמה מצוות ברית מילה היא בסיסית וחשובה ביהדות. יחד עם זאת, אומר השו"ע (יו"ד, רס"ג, א') "וצריך ליזהר מאד באלו הדברים שאין מלין ולד שיש בו חשש חולי, דסכנת נפשות דוחה את הכל- שאפשר לו למול לאחר זמן, ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם". כלומר, אם יש ספק אם התינוק בריא או חולה- אל תמול! אומר השו"ע "להיזהר מאוד באלו הדברים". למול אפשר מקסימום אחרי שיתחזק ורופא יבדוק ויאשר שהכל בסדר. אבל אם חס ושלום יקרה אסון במילה, זה נזק בלתי הפיך.
מכל הדברים הללו עלינו להבין- המצווה הראשונה שאנו מחוייבים אליה בימים אלו היא שמירת הבריאות שלנו ושל הסובבים. אדם שמחמיר בזהירות מקיים מצווה גדולה. אדם צריך לדעת שרצון ה' מאיתנו בתקופה זו איננו "להתפלל במניין במסירות נפש", אלא "לשמור על הבריאות במסירות נפש", גם אם זה אומר להתפלל יחיד.
נזכיר לעצמנו את גודלה של מצוות שמירת הנפש, את ערכם של חיי האדם בתורתנו הקדושה.