פרשת בא: להיזהר בניסוח

בהתראה על מכת בכורות משה אומר שה' יכה את בכורי מצרים בערך בחצות הלילה. לא כי ה' לא יודע מתי בדיוק חצות, אלא כי חרטומי פרעה לא יודעים, ושלא יחשבו שמשה שיקר להם

הרב אלדד יונה הרב אלדד יונה 10/01/19 14:09 ד בשבט התשעט

פרשת בא: להיזהר בניסוח
פרשת בא, צילום: shutterstock

בפרשתנו אנו קוראים על המכות האחרונות ויציאת מצרים. לפני מכת בכורות משה מתריע בפני פרעה וכך הוא אומר לו (שמות, י"א, ד'-ז'): "וַיֹּאמֶר משֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם: וּמֵת כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף:וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד-בְּהֵמָה לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל".

אם נשים לב ללשון הפסוק, משה אומר לפרעה שה' יכה "כחצות הלילה" ולא "בחצות הלילה". מה המשמעות המילולית של הלשון הזו? 

במסכת ברכות (דף ג' עמוד ב' ודף ד' עמוד א') מביאה הגמרא כמה אפשרויות: 

1) "מאי 'כחצות'? אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא 'כחצות', מי איכא ספיקא קמי שמיא? אלא דאמר ליה 'בחצות' , ואתא איהו ואמר 'כחצות'. אלמא מספקא ליה". אומרת הגמרא, פירוש המילה "כחצות" הוא בערך בחצות הלילה. ומדוע בערך? הרי הקב"ה יודע במדויק מתי חצות לילה? אלא שמשה אמר לפרעה בערך בחצות, כי משה עצמו לא יודע במדויק מתי חצות.

2) בהמשך אומרת הגמרא שלא יתכן לומר שמשה לא ידע מתי חצות במדויק (וגם אם לא ידע מה זה משנה, הרי הוא יודע שברגע שימותו בכורי מצרים זה החצות המדויק, ולכן יכל לומר "בחצות") ואם כן למה אמר "כחצות"? אומרת הגמרא- "וכיון דמשה הוה ידע למה ליה למימר כחצות? משה קסבר שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא. דאמר מר- למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז". משה ידע בדיוק מתי חצות, אבל המכשפים של פרעה לא ידעו. ואם משה יאמר שבדיוק בחצות הלילה ה' יכה את הבכורות, ואכן כך יהיה, אבל מכשפי פרעה יטעו בחשבון ויחשבו שהמכה לא היתה בדיוק בחצי הלילה, הם יאמרו שמשה שקרן.  

3) ובסוף מביאה הגמרא עוד אפשרות- "רב אשי אמר בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארבסר הוה קאי והכי קאמר משה לישראל אמר הקב"ה למחר כחצות הלילה כי האידנא אני יוצא בתוך מצרים". אומרת הגמרא, משה בא לפרעה בדיוק בחצות לילה בין י"ג לי"ד בניסן, ואומר לו שמחר כמו השעה הזו עכשיו ימותו בכורי מצרים, ולכן כתוב "כחצות", כלומר מחר כמו החצות של עכשיו. 

נתמקד באפשרות השנייה. נשים לב- משה אומר דבר אמת מדויק. ה' אכן הכה את בכורי מצרים בדיוק בחצות הלילה. אבל, בגלל שמכשפי פרעה, עקב בורותם, יחשבו שה' לא הגיע בדיוק בחצות לילה, מסייג משה את דבריו, ואומר שה' יבוא "בערך בחצות", כדי שלא יהיה פתחון פה למכשפי פרעה לומר שמשה שקרן. 

מכאן למדנו יסוד גדול. לא רק שעל האדם לסייג את דבריו אם יש לו ספק קל שבקלים, אלא שגם אם לו עצמו אין ספק, אבל השומע, עקב בורותו, יכול להבין את הדובר לא נכון, על הדובר לסייג את דבריו. 

מצאנו בפרקי אבות דוגמא לנזק בלתי הפיך שיכולה טעות בניסוח לגרום. בפרק ראשון (משנה ג') אנו למדים על עצה טובה שנתן אנטיגנוס לתלמידיו: "אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס, ויהי מורא שמיים עליכם". נשים לב היטב לדבריו של אנטיגנוס- אנטיגנוס לא אמר חלילה שאין שכר, אלא שאתם אל תעבדו בשביל השכר. אולם, מלשונו היה אפשר להבין בטעות כאילו אין שכר. 

האבות דרבי נתן (פרק חמישי, ברייתא א') מרחיב בלשונו של אנטיגנוס ומסביר מה היתה כוונתנו בדבריו: "אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם, כדי שיהיה שכרכם כפול לעתיד לבא". אומר אנטיגנוס, כאשר שכיר עושה את עבודתו רק בשביל המשכורת הוא יקבל את המשכורת לפי החוזה. אולם, כאשר הוא עושה את עבודתו גם כי אכפת לו מהעסק ומהבוס, סביר שהבוס יצ'פר אותו מעבר למשכורת. אנטיגנוס אומר, דווקא אם תעבדו את ה' לא רק בשביל השכר, תקבלו יותר שכר, כי זו עבודת ה' שורשית יותר. 

אולם, חלק מתלמידיו של אנטיגנוס לא הבינו את דבריו. כך מספרת לנו הברייתא באבות דרבי נתן (פרק חמישי, ברייתא ב'): "אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו, והיו שונים לתלמידים, ותלמידים לתלמידיהם. עמדו ודקדקו אחריהן, ואמרו: מה ראו אבותינו לומר דבר זה, אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית? 
אלא, אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר, ויש תחיית המתים, לא היו אומרים כך. 
עמדו ופירשו מן התורה, ונפרצו מהם שתי פרצות: צדוקין וביתוסין. צדוקים על שום צדוק, ביתוסין על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם, שלא היתה דעתן גסה עליהם. אלא צדוקים אומרים: מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה, ובעולם הבא אין להם כלום".

למעשה, כל דיני מראית העין שגזרו חז"ל נובעים מהיסוד החינוכי הזה. הרבה פעמים אדם עושה דבר שהלכתית הוא מותר. אבל, מי שיראה אותו יחשוב שהוא עושה דבר אסור. ואז מה יקרה? הרואה יבוא להתיר לעצמו לעשות איסור גמור, שהרי הוא ראה את "השכן הדתי" עושה כך, ואינו יודע שהשכן הדתי עשה משהו אחר, שמותר. 

לכן אסרו לנו חז"ל כמה  וכמה דברים משום מראית העין. לא נכנס כרגע להלכות מפורטות, אלא ניתן דוגמא חינוכית יותר ופחות הלכתית. נניח אדם דתי צריך לחכות לעמית חילוני במסעדה לא כשרה. הוא לא אוכל כלום. אבל, מי שרואה אותו מיד חושב "המקום כשר, הרי ראיתי דתי כאן". הרואה מסיק בטעות שזה שישב גם אכל שם, ומגיע לידי טעות. 

כמה צריך האדם להיזהר לא רק שהוא יהיה בסדר, אלא שגם יבינו אותו היטב, ולא יגרום תקלה, גם אם הוא בסדר גמור ויש חוסר הבנה מצד הצופה.