אהבה רבה מרעיף עלינו הקב"ה בפרשת השבוע. בלק בן ציפור מלך מואב מזמין אליו את בלעם נביאם הגדול של אומות העולם ושניהם פועלים יחדיו כדי לקלל ולכלות את ישראל, ובכל זאת רבנו של עולם חומל על ישראל, וכעדותו של משה רבנו :
"וְלֹא אָבָה ה' אלוקיך לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אלוקיך לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אלוקיך" (דברים כג, ו).
כך הופך החושך שביקשו בלק ובלעם להשית על ראשם של ישראל לאור גדול שמכיל בתוכו אף את אורו של משיח שגם עליו התנבא בלעם, כפי שהסביר זאת הרמב"ם (הלכות מלכים פרק יא, א) :
"המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, ... ואלו הדברים המפורשים בתורה ... אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם, ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל מיד בני עשו, ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד, אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח, דרך כוכב מיעקב זה דוד, וקם שבט מישראל זה מלך המשיח ...".
אך לא רק בנבואה שהופיע בפרשתו זכה בלק אלא בהרבה יותר מזה, שכן בלק זכה להיות מאבותיו של המשיח, כדברי הגמרא (הוריות י, ב) :
"אמר רבי יוסי ברבי חנינא: רות בת בנו של עגלון, בן בנו של בלק מלך מואב".
רות שהייתה אמה של מלכות וממנה נולד דוד המלך הייתה מצאצאיו של בלק מלך מואב, ומאיליה עולה השאלה כיצד זה יתכן שבלק שונאם של ישראל שביקש לקללם ולכלותם זכה לכל הכבוד הזה ?
פתח לדבר מצאנו בגמרא (סוטה מז, א) :
"והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואע"פ שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב זכה ויצתה ממנו רות שיצא ממנו שלמה שכתוב ביה (מלכים א ג, ד) אלף עולות יעלה שלמה".
על פי הגמרא הזכות שעמדה לבלק נעוצה בארבעים ושנים הקורבנות שהוא הקריב, קורבנות שלמרות העובדה שהם לא הועלו "לשמה" ולא הוקרבו כדי לעשות נחת רוח לקב"ה ולקיים את מצוותיו אלא כדי לנסות להטות את דעתו של הקב"ה לקלל את בני ישראל בכל זאת שכרן בצעדן. למעשה שכרן כה רב עד שהגמרא קושרת בינן לבין אלף הקורבנות אותן הקריב שלמה המלך. אולם נראה שהגמרא שמגדירה את קורבנותיו של בלק כקורבנות שהוקרבו "שלא לשמה" עושה חסד גדול עם בלק, ומקפלת בתוכה את ההנחה שהבעייתיות היחידה בקורבנות אלו הייתה שהם הוקרבו שלא לשמה בעוד שנראה שהיה צריך לקבוע שקורבנות אלו היו בבחינת "עבירה גמורה" שכן לא רק שכוונתן לא הייתה רצויה אלא שגם הן עצמן כלל לא נעשו על פי כללי הקרבת הקורבנות, הוקרבו בשעת איסור במות ועוד. אם אכן צודקים אנו וקורבנות אלו היו בבחינת עבירה הרי ברור הוא שכלל לא מגיע עליהן שכר לא כל שכן שכר כנבואת ימי המשיח וכזכות להיות מאבותיו !
נראה שכדי לעמוד על הבנת הגמרא נצטרך לעמול ולהבין טוב יותר את כוונותיו ומטרותיו של בלק, וייתכן שאז נגלה שמה שנראה לנו במבט ראשון הינו שגוי, ושגם בכוונותיו של בלק הסתתרו נקודות של אור. כך אכן עולה מדברי המדרש תנחומא שעוסק בשבעת המזבחות אותן בנה בלק בכל פעם :
"והכן לי בזה שבעה, למה שבעה מזבחות כנגד שבעה צדיקים שבנו שבעה מזבחות מאדם ועד משה ונתקבלו, אדם והבל ונח ואברהם יצחק ויעקב ומשה, אמר למה קבלת ממנו, לא בשביל עבודה שעבדו לפניך קבלתם, ולא נאה לך שתהא נעבד משבעים אומות ולא מאומה אחת, השיבו רוח הקדש טוב פת חריבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב, שאת רוצה להכניס מריבה ביני ובין בני".
בלק מבקש לאחוז בדרכם של שבעת הצדיקים שהקריבו קורבנות עד דורו ועבדו בצורה זו את הקב"ה. בלק, לשיטתו, פשוט חושב "בגדול" ומבקש מהקב"ה לא להסתפק רק באומה אחת שתעבוד אותו אלא לאפשר לו, בלק, להנהיג את העולם כולו לעבודת ה', שכן נאה לו לקב"ה להיות נעבד "משבעים אומות ולא מאומה אחת". על פי דברים אלו גם בלק עצמו מבקש את כבוד ה', ועל כך ראוי הוא לשכר, ושכרו אכן היה בכך שבניו הרבו את כבוד ה' בעולם. כך היה זה אצל עגלון נכדו שכאשר אמר לו אהוד בן גרא כי "דבר אלוקים" לו אליו הוא נעמד מכסאו וזכה להבטחה :
"אמר הקב"ה: אתה קמת מכסאך ופסעת שלש פסיעות בשביל כבודי, חייך שאני מעמיד ממך בן יושב על כסאי, [שנ'] "וישב שלמה על כסא י"י" (דברי הימים א' כט, כג)", (רות רבה פרשה ב).
כך היה זה גם אצל רות שדבקה בחמותה והכריזה בפה מלא "עמך עמי ואלוקייך אלוקי", וכך זה נמשך לאורך זרעה, מדוד שלא היה מסוגל להחריש למשמע דבריו של גולית המחרף מערכות אלוקים חיים, עבור בשלמה בחוכמתו הרבה את כבוד ה' בעולם ועד למשיח שכל תפקידו הוא להרבות כבוד שמיים, כלשונו של המדרש (פסיקתא רבתי, פרשה לו) :
"בשעה שמלך המשיח נגלה בא ועומד על הגג של בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר להם : ענוים הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם, שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח .... באותה השעה מבהיק הקדוש ברוך הוא אורו של מלך המשיח ושל ישראל ... והולכים כולם לאורו של משיח ושל ישראל שנאמר והלכו גוים לאורך מלכים לנגה זרחך (ישעיה ס' ג')".
נערך משיעורו של הרב יאיר בן מנחם, דיין בבית הדין האיזורי בתל אביב