מדי שנה מתעורר בתוכי פחד תהומי מפני התפילות הארוכות בחגים, ובפרט ביום כיפור. אני מוצא את עצמי מתוסכל ולא פעם מקנא באנשים שמצליחים לקום בחדווה או ביראת קודש לתפילות, להצליח להתרכז ואפילו להנות בלי לוודא כל הזמן שיש לי נתיב מילוט מהקירות הסוגרים בבית הכנסת. במשך שנים האשמתי את עצמי בעצלנות (שאכן קיימת במישורים אחרים), עד שהבנתי שאולי במישור הזה, גם אצלי, הפרעת קשב ופעלתנות-יתר נבנתה במשך כל השנים האלה. לפרופסור לילך שלו מבורך, מומחית לטיפול בליקויי הקשב ופעלתנות-היתר באוניברסיטת תל אביב, חשוב גם להרגיע: "חשוב מאוד לפרק את הקשר בין עצלנות להפרעת קשב", היא קובעת נחרצות, "תפיסה כזאת עלולה להזיק, וצריך להיות מודע לכך שיש הבדלים בין אנשים".
פרופסור שלו-מבורך רחוקה מהדת לדבריה, אך כשתיארתי לה את הקושי האישי שלי, לא היה קשה לה במיוחד להבין את הסיטואציה. "הקשב רלבנטי לא רק בהקשר של שמיעה, כמו שנהוג אולי לחשוב, בעקבות השורש ק.ש.ב", היא אומרת, "אלא גם בכל החושים האחרים: להצליח לשים ב-HOLD את כל החושים ולהשקיע את כל כולך בשיחה, או לצורך העניין - בתפילה".
למה יש אנשים שזה קל להם יותר?
"בעולם הקליני לרוב מסווגים מטופלים בשחור או לבן - אך מנקודת המבט המחקרית שלי, העולם הוא לא כזה. יש מלכוד גדול באבחון מכיוון שיש רצף ארוך בין להיות אלוף בקשב לבין להיות נורא בזה. האתגר שניתן לקרוא לו אולי המרכזי בקרב אנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות-יתר, הוא הקשב המתמשך, שנדרש כדי להצליח למקד את הקשב בפעילות מסוימת לאורך זמן".
על מנת לצמצם את האתגר בתחום הקשב המתמשך, מונה פרופסור שלו-מבורך שלושה פרמטרים עיקריים ששילובם יכול להפחית באופן משמעותי את הדרישה לקשב מתמשך: פעילות שתהיה אקטיבית, מורכבות מסוימת, ולא מונוטונית. כמו מורים שמרבים לנדב תלמידים על מנת שלא ישתעממו (כמות הפעמים הרבה שמורה כזה או אחר ביקשו ממני לכתוב על הלוח את מה שהוא אומר). "במדע ובמחקר מסתכלים על קשב בצורה רב מימדית ואין מדובר על תפקוד אחד בלעדי".
יום כיפור, ארכיון | , צילום: Yonatan Sindel,Flash90
השפעת הטכנולוגיה על הקשב
יום טיפוסי בבית הספר היסודי, אני חוזר הביתה, משליך את תיק הפוקימון (כן, אני יודע) הצידה ושועט לעבר המחשב, שם מחכים לי שחקני הכדורגל הממושמעים במשחק המחשב "פיפא 08", שם אני מבלה שעות ארוכות עד צהריים שלמים, לפני שאני יוצא לשחק החוצה בעצמי. "מאפייני הטכנולוגיה משפיעים מאוד על הקשב שלנו", היא מסבירה, "אם תסתכל 20 שנה אחורנית - ההבדל יהיה ממש משמעותי. פרקי הזמן במשך היום בו אנחנו לא מקבלים איזה צליל או חיווי מצטמצם מאוד עם השנים. ככל שפרקי הזמן האלה נגרעים, כך ההזדמנות לפתח קשב מתמשך מצטמצמת כבר מהילדות המוקדמת, כך שהדבר הזה נעשה הרבה יותר קשה".
איך אנחנו יכולים לשפר בעצמינו את הקשב הכללי?
"כל אחד יכול לייצר או לשמר אפילו בהשקעה של מספר דקות את הקשב המתמשך שלנו. לדוגמה - לשוחח אחד עם השני. אנחנו לא מעט מתחמקים מזה וזה לא טוב, תשים לב כמה קשה נהיה לנו להקשיב זה לזה, כמו גם לאנשים מבוגרים יותר, לגיל השלישי. אפשר להרחיב את דקות השיח שלנו, או אפילו את הזמן בו אנחנו לא נתונים לגירויים מידיים. למרות השינויים המשמעותיים בטכנולוגיה ובדברים שהיא מאפשרת לנו, הרבה דברים חשובים לאנושות עדיין דורשים קשב מתמשך, זה משמעותי לנו בכל כך הרבה תחומים. אגב אפשר אפילו לעבוד עם סטופר, זה מקל מאוד".
זה בעצם כמו שריר שצריך למתוח?
"כן ולא. מצד אחד זה מאוד מורכב, כי זאת מערכת קוגניטיבית, אך גם את הקשב ניתן לאמן על ידי עבודה הדרגתית ועקבית, ולהגיע לשינויים מיוחלים".
צילום: soul kitchen,Shutterstock
אופציית ניהול הזמן
אחד האתגרים ששלו-מבורך מונה הוא ניהול הזמן. קושי שהקרובים שלי יכולים להעיד בכאב (ואופציות נישול צוואה) שאני אכן לוקה בו. לדברי פרופסור שלו-מבורך, כדאי לדעת מראש את לוח הזמנים של היום, ולזהות 2 פעילויות מעצבנות. "לאחר הראיון עכשיו איתי", היא פונה אלי, "אתה בוודאי תצטרך לעבור על הטקסט שוב ושוב ושוב, נכון? על מנת שהוא יהיה שלם ומהודק, נוסף על כך, תצטרך לעשות הגהה. זאת פעולה מאוד טכנית שאתה יכול לדעת מראש שהיא יותר 'משעממת'. פה הקשב המתמשך נכנס לתמונה".
איך מתמודדים איתו?
"קודם כל - בוא נשקם את החוויה של עשייה או למידה משמעותית. אפשר לומר שאתה מתרכז ומבצע את העבודה ברצף עד לסיום הכתבה. להיכנס באמוק ולהגיד - 'אני לא מוותר', עד הסוף אך ייתכן שאיכות הביצוע תיפגע. לחילופין, אתה יכול גם לתחם את הזמן ולהחליט שאתה מחלק את העריכה למספר יחידות זמן באותו ערב. אך הדבר החשוב ביותר הוא להיות מודע להסחות ולגירויים, לצמצם אותם במידת האפשר ולחזור ולהגיד - אני לא מוותר".
"פיתחנו מערכת לאימון קשב", פרופסור שלו-מבורך מספרת, "שמאמנת מספר פונקציות של קשב. בפונקציות קשב כמו קשב סלקטיבי-מרחבי ובקרת קשב, אנחנו נותנים פידבק באמצע - משקפים לנבחן תוך כדי ביצוע האימון את התנהלותו. בקשב מתמשך, אנחנו לא עושים זאת, אלא רק בסיום פעילות האימון. אם ניתן פידבק באמצע, זה ייתר את הצורך לשמור על מיקוד בפעילות האימון, בגלל שהפידבק עצמו מצמצם באופן משמעותי את הצורך בקשב מתמשך. זה אתגר שאתה קוטף את הניצחון רק בסופו".
דרכים להצליח במשימה הבלתי אפשרית של התפילה הארוכה, שלמדתי מהראיון:
-
להיות אקטיבי: להשתתף באופן פעיל בתפילה, לשיר או לבקש לפתוח את הארון לעיתים, אולי אפילו לעשות סיבובים רגליים בבית הכנסת באופן שלא יפריע כמובן למתפללים האחרים.
-
לנהל את הזמן: זה יכול להתבצע על ידי קביעת הליכה מחוץ לכותלי בית הכנסת בכל חצי שעה, או אף להחליט שמתרכזים מאוד בקטע מסוים וקצר בתפילה, לתת שם את כל הכוח ואז לשחרר בשאר.
-
למצוא משמעות בתפילה עצמה: זה יכול להיות מנגינה מיוחדת שמתחברים אליה מאוד, או זמן ספציפי בו אנחנו מסכימים לבקש את כל מה שלא ביקשנו עד כה.
-
לתחום את המשימה: אישית, הצלחה משמעותית תהיה אפילו להצליח להתרכז בשעה שלמה. לא להסתכל על כל אורך התפילה, אלא על מקטע מסוים שאחרי שאצליח לעבור אותו, אוכל לסמן וי.
-
חברים: זה משנה מאוד, שתדעו. זאת למדתי לא מהראיון דווקא, אלא מהנסיון. שנה אחת בה התפללתי לצד חבר קרוב שינתה לי מעט את הפחד מהבדידות מחוסר ההצלחה בחג הזה.
-
לא להימנע: זה קשה, אני יודע ולא מעט פעמים נשאבתי לספה או למיטה במשך כל היום, דבר שמנע ממני את תחושת ההצלחה במידה והייתי הולך.
-
לא להלקות את עצמך: אנחנו שונים, וזה בסדר.