שאלה
אני בעל מפעל המעסיק כמה עשרות עובדים. יש מצבים בהם אני נזקק לעובד נוסף, או להעברת עובד מתפקיד לתפקיד. לפעמים אדם שלא התקבל לעבודה, מסיבות שונות, כועס עלי ומאיים שלא יסלח לי ביום הכיפורים על כך שלא קיבלתי אותו לעבודה. האם אני צריך לרצותו, לבקש סליחתו, או בקיצור, כיצד להגיב?
תשובה
לכל אחד מאיתנו יש ציפיות. פעמים רבות הציפיות הן מאחרים, מהקב"ה ומכל סביבתנו. השאלה היא ממי אנו צריכים לצפות. והתשובה ברורה: אנו מצפים בראש ובראשונה מעצמנו. קצת גם מאחרים מותר לנו לצפות. אבל בכל מקרה, אסור לנו להתאכזב כאשר הציפיות שלנו מאחרים לא מתממשות.
הרי בכל יום אנו מתפללים לקב"ה, ומצפים שיתן לנו פרנסה ורפואה ועוד ועוד. לפעמים הקב"ה עוזר ולפעמים לא. האם נגיב בטרוניא כלפיו? האם נאמר לו: "ריבונו של עולם, כעת אני מנתק איתך את הקשר, כי כל בקשותי ותפילותי לא נענו על ידך". חלילה וחס!
מותר לנו להתאכזב רק כאשר ציפינו מעצמנו, ולא עמלנו די כדי שהציפיה תתממש. לכן לא הצלחנו. זוהי מחשבה שתפקידה להמריץ אותנו לאזור את כל כוחותינו כדי להצליח. אבל בנושאים התלויים באחרים, אסור לנו להתאכזב. מותר לנו להצטער על כך שבקשתנו, תפילתנו לא נענתה. אבל לא להיות מאוכזבים.
אם כן, אדם שהגיש מועמדות לעבודה ולא התקבל, יכול להצטער על כך. אבל ודאי שאין לו לכעוס על בעל מפעל שלא קיבלו לעבודה. גם בשאר מקרים שבעולם, כאשר פונים לרופא לטיפול והרופא דוחה מפני שאינו פנוי, או כאשר בחור רוצה לשאת בחורה מסוימת והיא דוחה אותו, יש
המגיבים בתרעומת. אך כאמור, זו ממש אינה הדרך.
לכן, גם אם מישהו אמר לך שלא יסלח לך ביום הכיפורים, אינך צריך לחשוש מכך, מפני שלא פגעת בו ולא גרמת לו עוול, ממילא, אין לו על מה לסלוח. אם תוכל להתעלות במידותיך ולנהוג לפנים משורת הדין, ובמקרה תתפנה מישרה נוספת המתאימה לו, יפה תעשה אם תציע לו לעבוד. אבל לא בגלל
החשש מיום הכיפורים, אלא מתוך הבנה שאדם זה נתון במצוקה, ואם יש אפשרות לתת לו תעסוקה מתאימה, זו מצוה.