"ובמותם ציוו לנו את החיים – החיים עד העולם"

מלחמת יום הכיפורים יצרה רעידת אדמה נוראית עבור החברה הישראלית. אולם בעמק חרוד בקבוץ בית השיטה האדמה רעדה בעוצמה חזקה במיוחד. במלחמה זו נהרגו 11 חברי הקבוץ המספר הגדול ביותר ביחס לאוכלוסיית המקום. חלק מהבנים הוגדרו כנעדרים תקופה ארוכה.

• לכתבה המלאה

  

  עוד באותו נושאה' באייר - לחגוג את ההווה

  25/04/23 17:01

"אָדָם – יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לְעָפָר. בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ. מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר"

כמו רבים מהחללים במלחמת יום כיפור, גם הנופלים מבית השיטה נקברו בקברים זמניים, כך שרק לאחר  תשעה חודשים  התקיימה לוויה משותפת. מסע הלוויה נוראי, שבמהלכו הובאו החללים  ממקומות קבורתם הזמני למנוחת עולמים. שניים מהנופלים היו בסדיר והשאר אנשים שהתחתנו והקימו משפחות.  חלקם היו אנשים מאוד מרכזיים במשק. המציאות הקשה הזו, שרבים מבני הקיבוץ נהרגו בן יום ובן לילה הובילה את החברים לחפש משמעות. 

טופול במלחמת יום הכיפורים צילום: מיכאל אסטל, באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון

מתוך המסע הזה נוצר לחן מדהים מבית מדרשו של יאיר רוזנבלום לאחד הפיוטים המרכזיים בימים הנוראים – ונתנה תוקף.  במהלך היום ליווה אותי הפיוט ולחנו ביתר שאת. כאשר התבוננתי על מצבות הנופלים של אותם חיילים צעירים, שחלקם היו רווקים וחלקם היו בעלי משפחות, וכן על מצבות של נפגעי הטרור, נחרטו על לוח לבי מילות הפיוט: "אָדָם – יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לְעָפָר. בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לַחְמוֹ. מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר, כֶחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נוֹבֵל, וּכְצֵל עוֹבֵר וְכֶעָנָן כָּלָה, וּכְרוּחַ נוֹשֶׁבֶת וּכְאָבָק פּוֹרֵחַ, וְכַחֲלוֹם יָעוּף...

"ובמותם ציוו לנו את החיים – החיים עד העולם"

אותם אלו שנגדעו חייהם היו כחרס הנשבר וכאבק פורח. אולם בעצם כל אדם, גם זה שמאריך ימים הוא כחרס הנשבר ודווקא משום כך מוטלת עלינו משימה להעביר את מורשתנו לדורות הבאים. רגע הצפירה היה מרטיט והרגשתי, שהצליל המבעית של הצפירה הוא  קריאת השכמה לכולנו. תחושה דומה לקולו של שופר בימים הנוראים שזועק "עורו ישנים".  ברגעי הצפירה יצאה בת קול ואמרה: "שובו בנים שובבים" – שובו אל עצמיכם אתם בני משפחה אחת. יש לנו סיפור משותף וייעוד משותף. ברגע הצפירה הדהדו מילותיו של חיים נחמן ביאליק: "ובמותם ציוו לנו את החיים – החיים עד העולם".

צפירה בבתי העלמין צילום: Erik Marmor/Flash90

בכל ימי הזיכרון שעברו, המילים הללו העניקו לי השראה למעבר שבין יום הזיכרון העצוב כאשר דמעותיי על לחיי אל יום העצמאות שבו אנו אומרים הלל והודאה. שהרי במותם ציוו לנו את החיים. אבל השנה מילותיו של ביאליק הם לא רק מילות חיזוק אלא, המילים הללו גם תובעות ודורשות מאיתנו להכיר, שאחים ואחיות אנחנו וחובה עלינו לאהוב אחד את השני ולכבד אחד את השני. הואיל והאדם נמשל לחרס הנשבר, אז המשמעות היא, שאנחנו תושבי מדינת ישראל חלק מפסיפס של דורות העבר ודורות העתיד. מוטלת עלינו האחריות לא רק לשמור על המדינה אלא להעביר אותה לדורות הבאים. אל לנו לפגוע במדינה ובסמליה, ולא נרשה לעצמנו להיות במחלוקת שאינה מנוהלת כראוי. אין לנו לא מדינה אחרת ולא צבא אחר.

צילום: shutterstock

יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו, מלך שהשלום שלו, שתשים בנו אהבה ואחווה ושלום ורעות, ותיטע בנו חכמת לב להביט, להבין ולהקשיב איש לרעהו אישה אל אחותה, בלב פתוח ובנפש חפצה. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.

הרב מאיר נהוראי הוא יו"ר ארגון בית הלל ורב המושב משואות יצחק.