חודש כסלו מעורר בכולנו את ההתייחסות לניסים, ניסי עם ישראל. הניסים המיוחדים והגלויים לזכרם אנחנו חוגגים 8 ימים בחנוכה. זה הזמן שהרבה אנשים מתחברים לניסים שהרעיף עלינו הקב"ה בטובו ובחסדו.
ואצלי, מידי בוקר כשאני קמה ואומרת "מודה אני לפניך, שהחזרת בי נשמתי.." אני זוכה לומר ולהתכוון ממש ממש. זה שקמתי הבוקר ונשמתי חזרה אלי זה ממש לא מובן מאליו. בחוויה שלי זה בהחלט נס, אני מאמינה שזה נס לכולם בכל בוקר אבל במקרה שלי פגשתי גם את המציאות האחרת, היום אני יודעת לספר מה זה שלא קמים בבוקר.
בי"ד אייר מוצאי שבת פרשת "אמור" לפני ארבע וחצי שנים הלכתי לישון כמידי יום, אילולי מה שהתרחש סביבי לא הייתי קמה למחרת בבוקר. במהלך הלילה הלב שלי קרס פתאום ונדם, סידרת ניסים שהקב"ה הרעיף עלי החזירו אותי למצב זה שאני יכולה היום לכתוב, לספר, להתרגש ולהעריך שאני בכל זאת כאן.
הנס הראשון שהתרחש לנו היה שבעלי שבדרך כלל ישן שינה עמוקה ולא שומע דבר, התעורר בשעה שלוש לפנות בוקר כששמע שהנשימות שלי לא ממש תקינות, לא סדירות ומשונות, בהיותו רופא במקצועו הוא ידע מה עליו לעשות, בבדיקה ראשונית שביצע הבין שהמצב קשה והוא חייב להתחיל לעשות החייאה, בעזרת הידע הרפואי שלו וביצוע פעולות ההחייאה הראשוניות הוא העניק לי טיפול מציל חיים ושינה את המצב שעלול היה להיגמר אחרת.
נס נוסף שזכיתי לו היה שבאותו הלילה היו בבית שתי בנותינו, שבימים כהרגלם גרות בדירות משלהן ובהשגחה פרטית באותו הלילה נכחו בבתינו. אחת הבנות שהתעוררה מקריאותיו של בעלי התעשתה ובשניות התקשרה והזעיקה עזרה, שהגיעה במהירות וביצעה את תפקידה בצורה הטובה ביותר.
המצב בימים הבאים גרם להרבה חברים, מכרים, משפחה ועוד להתפלל ולהתפלל ולקרוע את השמיים בתחינה לה' יתברך שישאיר אותי בחיים. לאחר 16 ימים בתרדמת ושלושה חודשים בבית חולים ובשיקום חזרתי הביתה.
החיים הרגילים שאני חיה היום הם לא "מובן מאליו.." מבחינתי הם בבחינת ניסים יום יומיים שאני חווה בהתרגשות ובהודאה עצומה לבורא עולם שהשאיר אותי בעולמו. אני מודה על הזכות לחיות לעזור ולסייע לכל הסובבים אותי.
בשיחות שאני מעבירה אני מנסה להדביק את כל השומעים בתחושה המיוחדת ששום דבר לא מובן מאליו. שניתן להתרגש מכל האביזרים שיש לנו בבית, שניתן להתרגש מהקשרים החברתיים שיש לנו. שניתן להתרגש ממאכלים שאנחנו אוכלים והם טעימים לנו..שניתן להתרגש מהמשפחה שלנו. שניתן להתרגש מעצם היותנו כאן.
על כל אלה ועוד, אני מודה ושמחה ומתפללת שאזכה להמשיך ולומר מידי בוקר: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נישמתי בחמלה רבה אמונתך"