אשתו של מטלוב היתה זו שסימנה לאורי על הסכנה הקרובה. שני חיילים דפקו בדלת ורצו להכנס לבית של מטלוב. אורי לא קפץ מהחלון, הוא ידע כי חיילים אחרים מקיפים את הבית ומחפשים את אלו שבורחים מהחלון בשעת חיפוש.
"יהוד איבן כלב" קיללו החיילים הסורים והתחילו לשבור חפצים בבית של מטלוב. "כולכם ציונים ארורים".
"את כולכם צריך להרוג" צעק החייל השני ודחף את אשתו של מטלוב. הם לא הבחינו עדיין באורי שישב ליד השולחן וידיו על פניו.
אורי חיכה להזדמנות והיא לא איחרה להגיע.
"קום כלב יהודי!!" צעק החייל על אורי והניף את הרובה להנחית מכה על ראשו.
אורי קם. אבל המהירות שבה הוא קם הפתיעה את החייל הסורי. במהירות של בזק תפס ביד אחת את הרובה המונף. ביד השניה הוא הנחית מהלומת מחץ בחזהו של החייל שנפל מתעלף. מבלי להביט אליו כלל כיוון אורי את הרובה אל החייל השני וקרא בערבית:
"זרוק את הנשק"
ידיו של החייל השני רעדו בעת שהוא זרק את הנשק. הוא חשב שזה סופו.
חצי דקה אחר כך היו שני החיילים כבולים עם סמרטוטים בפה.
"פתרנו בעיה אחת ויש לנו עשר דקות לפתור את הבעיה השניה" אמר אורי. "עוד מספר דקות יכנסו לכאן חבריהם של החיילים לראות מה איתם"
"איך נצא מכאן?" שאל מטלוב.
אורי הצביע על חמשת נרות חנוכה.
מטלוב חייך.
-------
בכוחות משותפים סחבו אורי ומטלוב את שני החיילים הכפותים אל המרתף. הם השקיפו מחלון הבית אל הלילה האפל אל חוליות הסריקה של החיילים הסורים הפורצים אל הבתים ברובע היהודי.
"שים לב, שנים נכנסים לבתים ושנים מקיפים את הבית. לכל חוליה יש מפקד שנשאר בחוץ" אמר אורי. "הנה שני החיילים והמפקד של החוליה שפרצה לבית שלך".
"לא נחכה להם. נתחיל אנחנו. כשהיוזמה בידינו זה תמיד יותר טוב".
"נעימה, תקראי לחיילים שיכנסו לבית". אמר מטלוב לאשתו.
אורי ומטלוב לקחו את שני הרובים. אשתו הזקנה של מטלוב, פתחה את הדלת וקראה לחיילים "תפדלו, תישראב קאווה" "בבקשה תשתו קפה".
"כלבה זקנה" צחקו החיילים למראה האשה הזקנה וכיבדו אותה ביריקה..
"נכנס לרגע" אמר מפקד היחידה "ננוח קצת על חשבון היהודים. נשתה ונאכל קצת, אחר כך נמשיך"
החיילים דחפו את הזקנה ונכנסו לבית. "נאזם!! דאוד!!" הם קראו ונכנסו.
בבת אחת כבה החשמל והדלת נסגרה בטריקה. רק חמשת נרות החנוכה והשמש לידם האירו את החושך המפחיד.
"אירפא אידק" – "זירקו את הנשק והרימו את הידים". נשמע קול מקפיא מאחריהם.
השלשה לא היססו, הם היו מופתעים מכדי להגיב. אחד מהם זה שכנראה היה המפקד ניסה להסתובב וחטף חבטה איומה בראשו מקת הרובה. הוא נפל כמו שק מחוסר הכרה על נרות חנוכה.
חושך מוחלט!!
קני הרובים היו מוצמדים אל ראשיהם של שני החיילים הנותרים.
אורי לבש את בגדיו של המפקד חסר ההכרה. קשר את ידיו וסתם את פיו.
מהר מאוד הצטרפו שלושת החיילים הכפותים אל השניים שכבר היו במרתף. הוא החל לטפל במכשיר הקשר שלהם והקשיב לדיוחים ולנוהל מסירת ההודעות.
"מה עם הנרות שנכבו?" שאל מטלוב.
"אין צורך להדליק אותם שנית" ענה אורי "עיקר המצוה היא ההדלקה".
"תתכוננו ליציאה, קחו אתכם שקית קטנה לדרך עד שני קילו, תסתכלו על הבית הזה, אני מקוה בפעם האחרונה".
אורי לקח רק חבילה גדולה של פלפל שחור.
מטלוב ארז בעדינות אך במהירות דפים של ספר עתיק שהוציא ממחבוא בביתו "זה דפים מכתר ארם צובא". "זה האוצר שלנו". אמר "זה האוצר של הקהילה הסורית. זה האוצר של עם ישראל".
------
אורי החליט להטעות את חוליות החיפוש ולשלוח אותם הרחק מהרובע היהודי. הוא החל לשדר במכשיר הקשר בערבית.
"מצאנו. מצאנו הנה הוא המרגל הכלב היהודי" צעק אורי בהתרגשות מעושה.
"איפה?" פרץ לרשת הקשר הרמטכ"ל.
"כאן ברחוב ג'מילה. הוא יורה עלי. איי!!! איי!!!" וניתק את הקשר.
"כולם לרחוב ג'מילה" ניתנה ההוראה ברשת הקשר הצבאית.
כל יחידות החיפוש הפסיקו את החיפושים והגיעו לרחוב ג'מילה הרחק מביתו של מטלוב כהן.
במהומה שנוצרה אף אחד לא שם לב לאורי למטלוב ולאשתו נעימה שיצאו אל הרחוב החשוך. הם עלו על הרכב הצבאי של היחידה שפרצה לביתם והחלו לנסוע לצפון העיר. תוך כדי הנסיעה הקשיב אורי לרשת הקשר של הצבא הסורי ושמע את החיילים מחפשים את המרגל ברחוב ג'מילה.
הוא האזין היטב וחיכה לרגע בו יתברר לרמטכ"ל הסורי שהטעו אותו פעם נוספת.
בנתיים כיוון אורי את מכשיר הקשר לתדר החרום של צה"ל ושידר xxx .
-----
"קלטנו xxx בתדר החרום" אמר הקשר למפקד הסיירת.
"מצוין. תודיע ל'זאב שלוש' להיות בהאזנה"
"הם בהאזנה.. המפקד"
" xxx "
" xxx שומעים אותך עבור תדר ל224678-"
אורי שינה תדר במכשיר ל224678-
"מחכים לך בנ.צ.. 307-996"
"מגיע" סיים אורי ועבר להאזין לרשת הסורית.
"נאזם!! דאוד!! איפה אתם?" שמע אורי ברשת הקשר הסורית.
------
"יחידה אחת של חמשה חיילים נעלמה עם הרכב. הם לא עונים במכשיר הקשר."
"ברחוב ג'מילה אין שום מרגל". דיווח השליש לרמטכ"ל הסורי.
"שוב רימה אותנו הכלב היהודי!! הוא לא יצא מכאן חי" קילל הרמטכ"ל הסורי.
"עיצרו את החיפוש ברחוב ג'מילה. הוא לא שם הכלב הישראלי. חפשו את המרגל ברכב של הצבא הסורי" שאג הרמטכ"ל לתוך רשת הקשר.
-------
"מצאנו את חמשת החיילים במרתף הבית של מטלוב כהן, הם היו כפותים ולקחו להם את מכשיר הקשר" דיווח השליש לרמטכ"ל.
"קלטנו שדר על xxx שנמצא בנ.צ. 307-996" המשיך השליש בדיווח.
"זה הוא!! המרגל הישראלי"
"מהר להגיע לנ.צ. 307-996" הורה הרמטכ"ל לכל קצינים במטה.
"כל הכוחות למטרה. שילחו לשם מסוקים"
"לא לדבר שום דבר ברשת הקשר, יש למרגל היהודי מכשיר קשר ביד" דיבר הרמטכ"ל הסורי סוף סוף בהגיון.
------
שני ניצנוצים קלים בפנס היו תחילתו של המפגש המרגש בין 'אריאל' מפקד יחידת 'זאב שלוש' - כוח החילוץ של הסיירת, לבין אורי, מטלוב ואשתו נעימה.
"שמי אלי ואני החבלן של היחידה. שמו דוד" הצביע אלי על החייל השלישי "והוא לא אוהב לדבר"
"צריך לזוז מהר מהמקום הזה. יש מערה במרחק עשרים קילומטר מכאן. אני שומע רעש של מסוקים. כולם על הרכב הצבאי" צעק אורי.
אורי נהג את הרכב הצבאי ללא אורות, והחנה אותו מתחת לגשר קטן. "כאן לא יזהו המסוקים את הרכב".
"צריך להתרחק מכאן מהר. תיכף יבואו כוחות יבשה" אמר אריאל.
"מי מבין שלושתכם הוא חבלן"
"אני" אמר אחד הלוחמים.
"מקש את הרכב"
"בוצע. הרכב ממולכד" אמר החייל אחרי דקה קצרה.
"פיתחו שתי אלונקות, אי אפשר ללכת בקצב של מטלוב ואשתו. צריך קצב מהיר" פקד אריאל. מטלוב ואשתו עלו על האלונקות, אורי ושלושת הלוחמים הקשוחים התחילו במסע רגלי מזורז.
"צריך להתרחק מהאזור הזה כמה שיותר מהר".
האימונים המפרכים של היחידה המיוחדת הזאת כאילו בעיקר נועדו למשימה קשה זאת. אורי ושלושת הלוחמים הקשוחים הלכו בקצב מזורז בלי להראות סימנים של עייפות.
מידי פעם עצר אורי ופיזר קמצוץ של פלפל שחור, "זה כדי לבלבל כלבי גישוש".
כמעט שעה עברה עד שארבעת הבחורים שמעו פיצוץ חזק. מספר חיילים סורים התפוצצו עם הרכב הממולכד. פצצות תאורה החלו להאיר את אזור הפיצוץ.. אורי וחבריו כבר היו במרחק של עשר קילומטר משם.
"עשית עבודה טובה" אמר אורי לחייל החבלן "תניח כעת על הרצפה שני 'מוקשי תבערה' אחד כאן ואחד בעוד מאה מטר. הסורים יבואו מיד עם יחידות של גששים וכלבים. אני רוצה לשבש להם את העבודה."
המסוקים של הצבא הסורי החלו להסתובב במעגלים רחבים סביב הרכב הממולכד במטרה ללכוד את הנמלטים. הם האירו בזרקורים רבי עוצמה כל פיסת קרקע.
הבחורים האיצו את קצב ההליכה. הם כמעט רצו בשפיפה. למזלם לא היה אור של ירח כמעט בכלל. המסוקים עדיין לא התקרבו אליהם.
אחרי כשעתים של הליכה מאומצת שמעו אורי וחביריו את פיצוץ מוקש התבערה. "עכשיו ישתבשו העקבות. נתחבא כאן!"
"איפה?" שאל אריאל.
"כאן" אמר אורי. אף אחד לא ראה כלום עד שאורי הכניסאת הלוחמים למערה נסתרת.
"אתה מכיר את המערה הזאת?" שאל אריאל מפקד 'זאב שלוש' את אורי.
"יש למערה הזאת יציאה אחורית.. אם לא יגלו אותנו עכשיו, תוכל לעשות בה שימוש בעתיד"
"תתארגנו ללינת לילה לא נוכל למצוא מקום טוב מזה. מחר בלילה נמשיך".
------
"אמא, למה את בוכה בתפילה" שאלה רחלי הקטנה.
"היום חג חנוכה. אמרת לנו שצריכים להיות בשמחה. אסור לבכות"
"אני מתפללת"
"אני מתפללת שאבא יחזור בשלום. בואי תתפללי יחד איתי" אמרה יעל.
"הוא הבטיח לי שנדליק יחד נר שמיני"
"הוא יחזור!!"
"אמן"
------
"אתם תכנסו פנימה. אני אעמוד כאן בתצפית". אמר אורי "זו מערה ארוכה שיש לה יציאה מהצד השני של ההר".
"אתה תניח מטען בפתח המערה כאן ובצד השני" אמר אורי לחבלן. "זה יזהיר אותנו מפני פולשים לא רצויים".
שלוש שעות של שקט מתוח עברו על הקבוצה בתוך המערה.
בחוץ סרקו החיילים הסורים את כל הסביבה. הם התקרבו למערה אך לא גילו את פתחה, הם סרקו את כל האזור שתי וערב אך לא גילו את החיילים המסתתרים במערה.
שקט ירד על האזור.
"הם הגיעו לאזור לא מצאו כלום ונעלמו מהשטח. כנראה שגרמת להם הרבה אבידות". אמר אורי לחבלן.
"הם מפחדים להמשיך את הסריקות בלילה. זה טוב. נודיע ליחידת החילוץ של הסיירת".
"xxx חילוץ בהדלקת נר 6" שידר אורי.
"מה זה?" שאל אלי החבלן.
"מחר מדליקים בכל הבתים בישראל שש נרות חנוכה. כולם מדליקים גם שמש . ואז רואים שבע נרות. מי שאינו יהודי יכול להתבלבל, וזה מה שאני רוצה. גם אם המטכ"ל הסורי יבין את התשדורת הזאת. הוא לא יבין מה הכוונה" הסביר אורי לחבלן.
"אף פעם לא הדלקתי נרות חנוכה" אמר החבלן.
"כאן אי אפשר להדליק, זה מסוכן. אני מקווה שמחר תוכל להדליק נרות חנוכה בישראל" איחל אורי.
-----
צוות החילוץ של הסיירת ישב בהיכון ליד מסוקים ברמת הגולן. כל המנועים היו מופעלים. מחכים להוראות.
"קלטנו תשדורת" צעק הקשר למפקד הסיירת..
"xxx"
"זה הם" אמר המפקד.
"xxx חילוץ בהדלקת נר 6"
"מה זה?"
"חילוץ מחר בשעה 450 אחרי הצהרים".
"הוא מדבר ברמזים. זו שעת הדלקת נר שישי של חנוכה. הוא לא רוצה שהסורים יבינו את התשדורת". אמר המפקד.
"תשאלו על מקום".
"מקום" שידר הקשר.
"20 הפוך למוריה" שידר אורי.
מה זה "20 הפוך למוריה?" שאל הקשר את מפקד הסיירת.
"במרחק של עשרים קילומטר מנ..צ. 307-996 הפוך מכיון הר המוריה. מירושלים"
"מה לענות?"
שדר לו "נס לשושנים" צחק מפקד הסיירת
"הסורים יעבדו על זה קשה".
לפרק א
לפרק ב
לפרק ג
לפרק ד
לפרק ה