חדשות כיפה

הלכות, טעמי ומנהגי חנוכה

למה חוגגים בעצם את חנוכה? ומה הן ההלכות ומנהגים הקשורים לחגיגות החג? יגאל גרוס, עושה סדר

חנוכה שמח

חנוכה שמחצילום: shutterstock

את חג החנוכה חוגגים במשך שמונה ימים, מכ"ה בכסלו (עד ב'  או ג' בטבת(. ימים אלו ימי מוגדרים כימי הודאה לה', אותם תיקנו חכמי ישראל בזמן בית המקדש השני (לפני כאלפיים שנה), לזכר ניצחונם של החשמונאים במרד נגד היוונים. בניגוד לפסח, שבועות וסוכות, אותם ציוותה התורה לחגוג, הרי שאת חנוכה כמו את פורים, תיקנו חכמים[1], כפי שמופיע בספר המקבים א:

''ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים, ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועהויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים... ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו, שמונת ימים מדי שנה בשנה, בהלל ובתודה לקדוש ברוך הוא.''

כפי שנראה, המטרה המרכזית של הדלקת נר חנוכה היא פרסום הנס שעשה לנו הקדוש ברוך הוא. חכמים הדגישו את חשיבות פרסום הנס, ופסקו באופן חריג שלמרות שבדרך כלל כאשר אין לאדם כסף לקיים מצווה כזאת או אחרת (כמו אתרוג או מצה), לא חייבו אותו לחזר על הפתחים להשיג כסף, בכדי לקיים את המצוה, הרי שבנרות חנוכה, בגלל פרסום הנס, הדין שונה ואכן נפסק בשולחן ערוך (תרעא), שבמידה ואין לאדם כסף להדליק נר חנוכה, עליו לחזר על הפתחים או למכור את בגדיו, בשביל להשיג כסף לנרות חנוכה.

לרגל חג החנוכה, נעסוק בטעמי החג, ובשאלות: מדוע חוגגים אותו, אלו הלכות ומנהגים נוהגים. נפתח בשאלה, מדוע בכלל חוגגים את חנוכה:

1. מדוע חוגגים את חנוכה

הרמב''ם בהלכות חנוכה (ג, א – ג), מנה שלוש סיבות לכך שחוגגים את חנוכה: סיבה ראשונה, בגלל האפשרות לקיים מחדש את המצוות בחופשיות, דבר שלא היה אפשרי בזמן שלטון היוונים. סיבה שניה היא החלפת השלטון היווני, בשלטון יהודי. סיבה שלישית, נס פח השמן. השמן שהיה אמור לדלוק יום אחד, דלק שמונה ימים.

א. סיבה ראשונה

בזמן בית המקדש השני, גזרו היוונים על עם ישראל, שלא לקיים את התורה והמצוות, וטימאו את בית המקדש. כאשר גברו בני חשמונאי על היוונים, היה אפשר שוב לקיים את המצוות ברווח, ועל כך חוגגים את החנוכה כדי להודות לקב''ה שנתן לנו את הכוח והתושייה, בהם השתמשנו לנצח את היוונים. ובלשון הרמב''ם:

''בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול.''

ואכן כך גם מזכירים בתפילת על הניסים ובברכת המזון, שמטרת היוונים הייתה ''להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך'',

ב. סיבה שנייה

סיבה שנייה אותה מונה הרמב''ם, היא החלפת השלטון. עד מרד החשמונאים, היוונים שלטו בארץ, כאשר החשמונאים ניצחו, חזר שלטון ישראל מאתיים שנה לשלוט, ועל כך אנחנו מודים בחנוכה, ובלשון הרמב''ם:

''וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני.''

לכאורה סיבה זו תמוהה, הרי כפי שכותב הרמב''ם, השלטון היהודי לא נמשך לנצח, ואחרי מאתיים שנה הוא פסק, אם כן מדוע תיקנו חג לדורות, להודות על כך? מכאן אנו רואים שגם אם המצב לא מושלם, ויש מקום לשיפור, עדיין יש חובה להודות על מה שיש (וכן יש חשיבות להודות גם על המדינה שיש לנו היום, למרות שיש עוד מקום רב להתקדם ולשפר).

ג. סיבה שלישית

סיבה שלישית, היא נס פך השמן. כאשר נכנסו החשמונאים להיכל, הם לא מצאו שמן טהור להדליק איתו את המנורה, אלא רק פך קטן ובו שמן שהיה יכול לדלוק יום אחד בלבד. נעשה נס והנר דלק שמונה ימים, עד שהספיקו להכין שמן טהור ולהביא אותו לבית המקדש. זאת הסיבה שחוגגים את חנוכה דווקא שמונה ימים, שהרי על שאר הסיבות שהביא הרמב''ם, די היה לחגוג יום אחד בלבד.

2. הלכות חנוכה

כמה נרות מדליקים

בשביל לצאת ידי חובה, די להדליק כל לילה נר אחד בלבד. אמנם, מי שרוצה להדר, מוסיף כל לילה נר נוסף, כלומר בלילה הראשון, מדליק נר אחד, בלילה השני שתי נרות, בשלישי שלוש וכן הלאה, עד היום השמיני בו מדליקים שמונה נרות, ובלשון השולחן ערוך (תרעא, ב): ''כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה''. 

נרות החנוכה הם נרות קדושים, לכן אסור להשתמש בנרות חנוכה בכלל. אסור לקרוא ספר באמצעות האורות של הנרות, או להדליק  באמצעותם נר אחר. משום כך נהוג להוסיף בחנוכייה נר נוסף בנוסף על הנרות שחייבים להדליק בכל לילה, הנקרא 'שמש'. ב'שמש' אין קדושה, ולכן מותר להדליק איתו את שאר הנרות בחנוכייה. כאשר מניחים את השמש בחנוכייה, יש להרחיק אותו מעט משאר הנרות, כדי שיבחינו שמדובר ב'שמש', ולא בעוד נר בחנוכייה.

מי מדליק

לפי מנהג האשכנזים על פי פסיקת הרמ''א, כל אחד ואחד מבני המשפחה מדליק נרות לעצמו בברכה, כולל ילדים שהגיעו לגיל חינוך (בערך גיל 6), מלבד האשה שהיא יוצאת ידי חובה בהדלקת הנרות של בעלה, כי אשתו כגופו (אם כי במידה והיא רוצה, היא יכולה להדליק לעצמה עם ברכה).

בני עדות המזרח לעומת זאת, פוסקים כדעת השולחן ערוך, שרק בעל הבית מדליק עבור כל בני המשפחה. אמנם, במידה וילדים קטנים רוצים להדליק חנוכייה, אפשר לתת להם להדליק בלא ברכה, ובלבד שידליקו במקום שונה מהיכן שהדליק בעל הבית. מי שנוהג בדרך כלל כדעת הרב מרדכי אליהו, יכול לתת גם לקטנים מתחת לגיל בר מצווה להדליק בברכה (ע''פ הרב מלמד בפניני הלכה).

במידה ובעל הבית אינו בבית (מילואים וכדו') והוא לא יכול להדליק נר חנוכה, אזי אשתו יכולה להדליק עבורו נר חנוכה, ולהוציא אותו ידי חובה.

כפי שציינו בפתיחה, אחת המטרות המרכזיות של נר חנוכה היא לפרסם את הנס. לכן מאוד מומלץ, שכל המשפחה תדליק את הנרות ביחד. כמו כן, צריך לשים את הנרות, במקום שיראו את הנרות כמה שיותר אנשים מבחוץ, בפתח הבית או בחלון הפונה לרשות הרבים, כפי שאומרת הגמרא במסכת שבת (כא ע''ב): ''נר חנוכה, מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ''.

מקום ההדלקה ואדם שגר בבניין

הגמרא במסכת שבת כותבת שיש מצווה מיוחדת להניח את נר החנוכה ואם מדליקים את הנרות בפתח שיש בו מזוזה, מצווה להניח את הנרות בצד שמאל של הכניסה, ממול למזוזה הקבועה הנמצאת בצד ימין, כדי שהאדם שיוצא מן הבית יהיה מוקף במצוות, מזוזה בצד אחד ונרות בצד שני.

את הנרות יש להעמיד לכתחילה, בגובה של שלושה טפחים (24 סנטימטר) ומעלה מהקרקע, ומצוה מן המובחר להניח אותם בגובה של פחות מעשרה טפחים (שמונים סנטימטר) מהקרקע. אמנם, גם אם הניחו את הנרות בגובה של למעלה מעשרה טפחים או פחות משלושה טפחים, יצא המדליק ידי חובה.

במידה ואדם לא גר בבית פרטי, אלא בבניין ופתח הדירה שלו לא פונה לרשות הרבים, אלא למדרגות הבניין, אזי עליו להדליק את הנרות בחלון הנראה מרשות הרבים. אמנם, כפי שראינו לעיל, אחת המטרות המרכזיות של נר חנוכה היא לפרסם את הנס משום כך נפסק בשולחן ערוך (תרעא, ו), שאסור להדליק נר חנוכה בגובה של יותר מעשרים אמה (גובה של 9.6 מטר), מכיוון שבגובה זה, אנשים שעוברים ברחוב, לא רואים את הנר שהודלק.

בזמן הזה, פסקו לא מעט אחרונים, שלמרות שאדם גר בדירה בבניין גבוה מעשרים אמה, עדיין יש לו להניח את החנוכייה בפתח החלון, למרות שהוא גבוה מעשרים אמה, ולא בפתח של הבניין מכמה סיבות. אחת הסיבות היא שבזמן חז''ל לא היו גרים בבניינים גבוהים, לכן לא היו מסתכלים למעלה. אולם בזמנינו, הרבה אנשים גרים בבניינים גבוהים, לכן גם האנשים ברחוב מסתכלים למעלה, וגם יש בניינים סמוכים, הנמצאים באותו גובה ויכולים לראות את הנרות בקלות.

לכן למעשה, גם אם אדם גר בדירה בבניין שגבוה מעשרים אמה, עדיין עדיף שידליק בפתח החלון ולא בפתח הבניין, שכן באופן זה יתפרסם הנס בצורה טובה יותר.  

הברכות

1. בלילה הראשון מברכים לפני ההדלקה שלוש ברכות. א ברוך אתה א-דוני, א-לוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר [של] חנוכה. ב. ברוך אתה א-דוני, אל-והינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. ג. ברוך אתה א-דוני, א-לוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

2. בשבעת הלילות הבאים מברכים את שתי הברכות הראשונות בלבד, להדליק נר ושעשה ניסים. את ברכת שהחיינו לא מברכים, משום שברכה זו מברכים על מצווה חדשה, וביום השני כבר אין חידוש בהדלקת הנר. אך במידה ואדם שכח לברך 'שהחיינו' בלילה הראשון, עליו לברך שהחיינו בלילה השני כאשר הוא מדליק את הנרות.

זמן ההדלקה

1. הגמרא במסכת שבת אומרת, שצריך להדליק כאשר שוקעת החמה. מה הכוונה שתשקע החמה? נחלקו בכך הפוסקים:

א. הגר''א הבין שקיעת החמה ממש, כרבע שעה לפני צאת הכוכבים (השנה בסביבות השעה 16:45), וכך משמע מדברי המשנה ברורה (תרעב, א), וכך כתב בשו''ת אז נדברו (ז, ע), שמנהג אנשי ירושלים. למרות זאת  במידה ואדם לא הדליק בשקיעת החמה, הוא יכול להדליק גם יותר מאוחר, כפי שנבאר בהמשך.

מי שמדליק בשקיעת החמה כמו שיטת הגר''א, חשוב מאוד לשים לב שהנרות או השמן ידלקו לפחות חצי שעה לאחר צאת הכוכבים.  

ב. השולחן ערוך (תרעב, א) חלוק על הגר''א, ופסק בעקבות מספר ראשונים, שזמן שקיעת החמה הוא בצאת הכוכבים, ובלשונו ''אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים'', וכך פסק הרב עובדיה יוסף (מובא בילקוט יוסף). לכן הספרדים צריכים להדליק בזמן צאת הכוכבים (השנה בסביבות השעה 17:00)[2]. אמנם גם חלק מהאשכנזים מדליקים לכתחילה בשעה זו, על פי מנהג החזון איש (תשובות והנהגות ב, שלד).

מה דינו של אדם, שלא יכול היה להדליק בשקיעת החמה או בצאת הכוכבים? הגמרא פוסקת, שבמידה ואדם לא הדליק נר חנוכה בשעה המתאימה, עדיין הוא יכול להדליק עד שתכלה רגל מן השוק, כלומר עד שיפסיקו אנשים ללכת ברחוב. כמו כן, במידה ויש עדיין אנשים ערים בבית, הוא יכול להדליק נרות חנוכה בברכה.

בזמן הגמרא לא היתה תאורה ברחוב ובבתים, ממילא אנשים היו מפסיקים להסתובב ברחוב בשעה מוקדמת. אולם בזמננו, אנשים מסתובבים בחוץ עד שעה מאוחרת יחסית, ולכן כל זמן שאנשים רגילים להסתובב בחוץ, אפשר להדליק נר חנוכה בברכה, וכל אדם צריך להעריך במקומו עד מתי אנשים רגילים להסתובב בחוץ. בכל אופן, צריך לשים נרות שיספיקו לדלוק לפחות חצי שעה.

מה הדין, אם כבר אין אנשים שעוברים ברחוב, או שכל בני הבית כבר ישנים? במצב כזה, צריך להדליק נרות חנוכה, אבל בלי ברכה. אמנם מי שמאוד רוצה להדליק עם ברכה, יש לו על מי שיסמוך (שער הציון ס''ק יז), אך לכתחילה כמו שציינו, עדיף במצב כזה להדליק בלי ברכה.

2. מקרה נוסף ודי שכיח, שבעל הבית או בעלת הבית חוזרים מהעבודה מאוחר, אחרי זמן שקיעת החמה או צאת הכוכבים, האם אפשר במקרה כזה, להתעכב ולא להדליק בצאת הכוכבים, כדי שכל המשפחה תוכל להדליק ביחד? להלכה פסקו האחרונים, שאמנם עדיף כמו שאמרנו לעיל להדליק בשקיעת החמה או בצאת הכוכבים, אבל במקום שרוצים להדליק כל המשפחה ביחד, אפשר להתעכב ולא להדליק מיד בצאת הכוכבים.

שבת ומוצאי שבת

בערב שבת, צריך להיזהר ולהדליק קודם כל את נרות החנוכה, לפני שמקבלים את השבת. שהרי אם יקבלו קודם את השבת, אזי לא יהיה אפשר להדליק יותר נרות חנוכה (שולחן ערוך תרעט). מכיוון שבדרך כלל מקבלים את השבת הרבה לפני צאת הכוכבים, צריך להיזהר ולשים נרות חנוכה שיספיקו לדלוק חצי שעה אחרי צאת הכוכבים.

במוצאי שבת, הסדר הפוך. קודם כל צריך לעשות הבדלה, כדי להוציא את השבת, ורק אחר כך להדליק נרות חנוכה. (שולחן ערוך תרפא, ב).

הלל ועל הניסים

כפי שהבאנו לעיל, חג החנוכה נועד להודות לקב''ה על הניסים שעשה עמנו. משום כך:

א. במשך כל חג החנוכה, אומרים אחרי תפילת שמונה עשרה הלל שלם עם ברכה, ולא אומרים תחנון.

ב. בתפילה ובברכת המזון, יש להזכיר במשך שמונת ימי החנוכה 'על הניסים'. בברכת מעין שלוש, לא מזכירים על הניסים. הסיבה לכך היא שעל הניסים היא הודאה, לכן מזכירים אותו רק בתפילה ובברכת המזון שיש בהם ברכת הודאה, מה שאין כן בברכת "מעין שלוש" שאין בה הודאה (מהר''ם מרוטנבורג סי' ע, והגר''א תירץ אחרת).

במידה ואדם שכח לומר 'על הניסים', פסק השולחן ערוך (תרפב, א), שאין לחזור ולהתפלל או לברך שוב. אלא שבמידה ואדם עוד לא הספיק לומר את שם ה' בתפילה בברכה ("ברוך אתה ה' הטוב שמך ולך נאה להודות"), עליו לחזור לתחילת הברכה. כמו כן, הרמ''א הוסיף (שם), שבמידה ואדם שכח להגיד בברכת המזון 'על הניסים', כאשר הוא מגיע ל'הרחמן', יאמר: ''הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו כו''.

3. מנהגי החג

בחנוכה יש מספר מנהגים שנהגו. נהגו לשחק בסביבון עליו רשומים האותיות נ. ג. ה. פ = נס גדול היה פה. (בחוץ לארץ לעומת זאת, כתוב על הסביבון נ. ג. ה. ש = נס גדול היה שם), כמו כן, יש נהגו לאכול סופגניות מטוגנות בשמן, זכר לנס שאירע עם פח השמן.

 

[1] כמו כן, שלא כחג סוכות, פורים ופסח, להם התייחדה מסכת מיוחדת במשנה ובגמרא, אין במשנה מסכת מיוחדת לחג החנוכה, אלא כל דיני חנוכה נכנסו בתוך מספר דפים במסכת שבת (לשבועות אין מסכת, מכיוון שאין הלכות בחג השבועות).

[2] אמנם קיימת לכאורה בעיה בשיטה זו של השולחן ערוך, כי הזמן שצריך להדליק נר חנוכה, הוא הזמן שבו יש להתפלל ערבית, אז מה עדיף? להלכה פסק המשנה ברורה (ס''ק א), שיש קודם להתפלל ערבית, ורק אחר כך להדליק נר חנוכה.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

אילוסטרציה צילום: פלאש 90

ראשוני: הפרות סדר סמוך לצאת השבת בגבעת אסף

קרא עוד