פתיחה
בפרשת פנחס מובא, שהקב''ה קידש את פנחס ושם אותו ככהן לצידו של אהרון, כפרס בעקבות מסירות הנפש שלו על הרג את זמרי בן סלוא והמדיינית, דבר שגרם לעצירת המגיפה ולכפרה על בני ישראל.
מעמדו של כל כהן בישראל כקדוש בוודאי, היה נכון בזמן פנחס ובזמן בית המקדש, אז לא היה ספק בקדושתם של הכהנים, כפי שאומרת המשנה בקידושין (ד, ד - ה), שבשביל לבדוק האם כהן הוא 'מיוחס' (ויכול לעבוד בבית המקדש, ולזכות בזכיות הכהונה) היו בודקים את אבותיו. במידה וגילו שהם נשאו כפיים, עבדו בבית המקדש, היו בסנהדרין וכדומה, אז גם הכהן מצאצאיהם שבדקו, היה נחשב מיוחס.
דין קדושת הכהונה היה נכון בימיהם, שהיה אפשר לבדוק האם אבותיו של אדם שירתו בבית המקדש או היו בסנהדרין, אבל מה הדין בימינו אנו? האם גם היום הכהנים והלווים קדושים, או שמא מעמדם מוטל בספק, והוא הושווה לכל שאר ישראל? כפי שנראה, מעמד הכהנים בזמנינו לא פשוט בכלל.
מעמדם של הכהנים בזמן הזה
הספק אודות מעמדם של הכהנים, התעורר כבר בחזרה מגלות בית ראשון (עיין בעזרא פרק י, כתובות כה ע''א, קידושין עט). החשש היה שמא במהלך הגלות, התחתנו הכהנים עם נשים הפסולות להם (גרושה, זונה, גויה וכו'), ופסלו את עצמם מהכהונה, או שמא אנשים קראו לעצמם כהנים, למרות שהם אינם (עיין למשל יביע אומר אבה''ע ז, ט).
אכן הרמב''ם בהלכות איסורי ביאה (כ, א - ב) פוסק, שכיום הכהנים הם רק כהני 'חזקה', ולא כהני ייחוס. דבר זה גורם, שהם לא יוכלו לאכול בתרומה ובחלה מן התורה, ובלשונו:
הלכה א'. כל כהנים בזמן הזה בחזקה הם כהנים ואין אוכלין אלא בקדשי הגבול, והוא שתהיה תרומה של דבריהם אבל תרומה של תורה וחלה של תורה אין אוכל אותה אלא כהן מיוחס.
השלכה נוספת לכך שאין היום כהני ייחוס, מופיעה במור וקציעה (או''ח סי' תקעו). המגן אברהם (שם) הקשה, מדוע לא תוקעים היום בחצוצרות בשעת צרה? הרי זאת מצווה עשה (רמב''ם תעניות פרק א)!
על קושיה זו נאמרו מספר תירוצים (עיין אגרות משה ח''א סי' קסט, ציץ אליעזר יא, טז). המור וקציעה תירץ, שבשביל לתקוע בחצוצרות בעת צרה צריך דווקא כהנים מיוחסים, ואין כיום כהנים מיוחסים (ויש להעיר על דבריו, עיין במהר''ם שיק או''ח רצב).
השלכות הנובעות מדין זה
בעקבות דברי הגמרא והרמב''ם, התחלקו הפוסקים לשתי קבוצות, כאשר ייסוד המחלוקת ביניהם הוא, כיצד להבין את טיב חזקת הכהונה. קבוצה אחת מצדדת בעמדה, שהחזקה של הכהנים היום, היא לא ממש חזקה, אלא חזקה בתורת ספק. קבוצה שניה מצדדת בעמדה, שחזקת הכהונה כיום היא חזקה לכל דבר ועניין (חזקת וודאי). נביא מספר השלכות בעניין, והמחלוקת בע''ה תתברר יותר.
1. המחלוקת הראשונה היא לעניין נתינת חלה לכהן. נקצר ונאמר, שחלת חוץ לארץ היא רק מדרבנן, ואפשר לתת אותה לכהן שטבל מטומאת קרי לאכילה. הרמ''א (יו''ד שכב, ה) פסק, שבזמנינו לא נותנים את החלה לכהן לאכול, גם אם הוא טבל. הש''ך (ס''ק ט) מסביר בשם המהר''י וייל, שכיום לא מחזיקים את הכהנים ככהני ודאי, משום כך לא נותנים לכהנים חלה, וכך כתב גם המהרש''ל (ב''ק ה, לה):
''ובעונותינו מרוב אריכות הגלות וגזירות וגירושים נתבלבלו. והלואי שלא יהא נתבלבל זרע קדש בחול. אבל זרע כהנים ולוים קרוב לודאי שנתבלבלו. ואם לא כולו, הרוב נתבלבל... ואם לא הרוב, בודאי קרוב למחצה נתבלבלו. וא"כ נבוא לידי תקלה, שמא יתן לכהן שאינו כהן... ומשום הכי גם כן נהגו האידנא (= כיום) שלא ליתן החלה אף לכהן קטן, או לכהן שטבל לקריו. משום דלא מחזיקנן בזמן הזה לכהן ודאי''.
ערוך השולחן (שכב, כא) חולק, ותמה על דבריהם, מדוע הם מחלישים את כח הכהונה בזמן הזה?! ודחה את הבנת הש''ך ברמ''א, שאין כיום כהני וודאי. לפי שיטתו חזקת הכהנים כיום היא בתורת ודאי, ומותר לתת חלה לכהן שטבל מקרי (אלא שלא נהגו לתת), וכך סובר גם הקרית ספר (הלכות איסורי ביאה פרק כ).
2. הגמרא בגיטין (נט ע''ב) מונה מספר מעלות שיש לכהן: הוא מזמן, פותח ראשון בדברים, אסור להשתמש בו ועוד. המגן אברהם (או''ח סי' רא) תמה, מדוע בזמן הזה לא מקפידים על דינים אלו?! הרי דינים אלו מדאורייתא. וכתב ליישב, שאנו לא בקיאים כיום ביוחסי כהונה, ולכן לא בטוח שהעומד מולך הוא כהן שצריך לכבדו (ועיין עוד במרדכי בגיטין אות תסא).
3. כאשר אדם מעשר את פירות הטבל שלו, הוא צריך לתת מעשר מפירותיו ללוי. החזו''א (שביעית, ה, יב) נקט, שמכיוון שאיבדנו כיום את חזקת הלוויה, אין חובה להביא להם את המעשרות, וכן פסק הרב קנייבסקי בדרך אמונה בעקבותיו (תרומות פ''ו הל' ב, ס''ק כ).
המהרי''ט (ח''א סי' פה) חלוק על דברי החזו''א, וסובר שצריך לתת מעשר ראשון ללוי, מכיוון שהלווים גם היום בחזקת וודאי, כך פסק גם הרב עובדיה יוסף (קצירת השדה עמ' 43 בשמו), בעקבות דברי מרן שכתב (יו''ד שלא, יט), שצריך לתת ללוי מעשר ראשון, ולא חילק בין זמנים עברו לזמן הזה, וכך כתב הרב יהודה עמיחי 'ממכון התורה הארץ', בשם רוב הפוסקים.
4. המהרשד''ם (אבה''ע סי' רלה) נשאל בדין נערה שנשבתה לבין הגויים, האם מותר לה להתחתן עם כהן. החשש הוא בעקבות דברי הגמרא בכתובות, שאומרת ששבויה שנשבתה לבין הגויים חזקה שנבעלה לגוי, ובעקבות כך אסורה לכהן.
לא ניכנס למשא ומתן בדבריו, למסקנה הוא התיר לה להתחתן עם כהן, משום שבכלל לא בטוח שהכהן הוא באמת כהן, והוא רק כהן מספק. בעקבות פסקו של המהרשד''ם, התיר השבות יעקב (ח''א סי' צג) לכהן שנשא בטעות חלוצה, להישאר איתה ולא להתגרש, מכיוון שאיסור חלוצה לכהן הוא רק מדרבנן, והוא רק כהן מספק, לכן יש מקום להקל.
המהרי''ט (ח''א סי' פה, קמט) וגם בשו''ת חוט השני (סי' יז, מחבר שו''ת חוות יאיר) חלקו על דברי השבות יעקב, וסברו שהכהנים כיום בחזקת וודאי, ובלשונו: ''וחלילה לרב ז''ל שבא להפקיע חזקת כהונתם במה שהחזיקום עד עתה'', ולכן אסור לכהן להישאר עם החלוצה, וכך פסק להלכה גם בברכי יוסף (אבה''ע ו, ג).
נשיאת כפיים, פדיון הבן
המהרי''ט (שם) מקשה שתי קושיות חזקות, על שיטת הסוברים שהכהנים היום הם רק כהנים מספק. 1. כיצד לפי שיטתם נותנים לכהן כסף פדיון הבן? הרי לא בטוח שהוא בכלל כהן! 2. כיצד לפי שיטתם הכהנים נושאים כפיים? הרי ישראל שנושא כפיים עובר באיסור עשה (כתובות כד ע''ב)!
1. בעקבות שאלת המהרי''ט, חידש בשאלת יעב''ץ (מופיע בפתחי תשובה יו''ד סי' שה) חידוש מופלא. כל בכור צריך לתת לכל כהן שהוא פוגש חמישה סלעים, שמא מי שפדה אותו לא כהן. כמו כן הכהן צריך להחזיר לו את החמישה סלעים שמא הוא לא כהן. אומנם רוב האחרונים דחו את חידושו של היעב''ץ, ולא נהגו כך.
נראה ביישוב קושיית המהרי''ט, שאומנם במידה ויפדו את הילד בזמן הזה, הוא לא יהיה פדוי בתורת ודאי לפי מי שסובר שהכהנים בתורת ספק, אבל מכל מקום בתורת ספק הוא כן יהיה פדוי. לכן עדיף לפדות עם כהן ספק, מאשר להשאיר את הילד בוודאי לא פדוי (ובמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל, לכן מברכים).
2. קושיה גדולה יותר היא, כיצד הכהנים יכולים לעלות לברך ברכת כהנים. בשו''ת שבות יעקב (ח''א סי' צג) תירץ, שאומנם זר הנושא את כפיו עובר בעשה, אבל במידה וכהן לא נושא את כפיו הוא עובר על שלושה עשה ('כעין שלושה' ערוה''ש או''ח קכח, ד), לכן תיקנו חכמים שכהני הספק יישאו את כפיהם, וכיוון שחכמים תיקנו שהוא יעלה, אין מניעה שהוא גם יברך. ולמרות שהיה מקום לומר שבמצב כזה 'שב ואל תעשה עדיף' ושלא יעלו לדוכן, אבל מכיוון שכבר התרגלו והוחזקו לשאת כפיים, ימשיכו לשאת כפיהם.
דבריו מחודשים מאוד. קודם כל הוא טוען שחכמים תיקנו שיעלו מספק, אבל הוא לא מביא מקור לתקנה זו. בנוסף, היה עדיף שלא יקראו בבית הכנסת 'כהנים', כך הם לא יצטרכו לעלות לדוכן, ולא יעברו לא על איסור עשה של עלייה לדוכן, ולא על שלושה עשין בגלל שהוא לא עלה לדוכן.
החזון איש (שביעית ה, יב) כתב לתרץ את שתי הקושיות. בניגוד ללויים, שלשיטתו איבדו לגמרי את חזקתם, הכהנים נשארו בחזקת כהונה מן התורה, לכן הם יכולים לשאת כפיים בברכה, ואפשר לקיים פדיון הבן. השבות יעקב לא תירץ כך, משום שהוא סובר, שהם איבדו את חזקתם לגמרי, כשיטת המהרש''ל והיעב''ץ.
אפשר אולי לתרץ את הקושיה מברכת כהנים על פי דברי הפני יהושע (כתובות כד ע''ב). הפני יהושע נקט, שבזמן הזה אין איסור לישראל לעלות לדוכן לברך ברכת כהנים (למעט ברכה לבטלה), וכל האיסור היה בזמן בית המקדש שבירכו בשם ה' המפורש. לכן לשיטתו אפשר לומר, שגם אם נאמר שהכהן הוא בעצם ישראל, הוא יכול לעלות לדוכן. הוא יכול גם לברך, משום שנהגו לברך, ובמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל. אמנם דבריו מחודשים, והפוסקים לא הביאום להלכה.
בע''ה יתקיימו בימינו דברי הרמב''ם (מלכים יב, ג):
''בימי המלך המשיח, כשתתיישב ממלכתו ויתקבצו אליו כל ישראל, יתייחסו כולם על פיו ברוח הקודש שתנוח עליו, שנאמר וישב מצרף ומטהר וגו', ובני לוי מטהר תחילה ואומר זה מיוחס כהן וזה מיוחס לוי, ודוחה את שאינן מיוחסין לישראל...''
תגובות אפשר לשלוח ל yigalgross6@gmail.com