בראשית שנות המדינה, נחלקו הדעות בפוסקים האם מותר להשתתף במפקד האוכלוסין או שמא יש כאן איסור של מניין עם ישראל.
הרב עוזיאל זצ"ל (משפטי עוזיאל ח"ד, עמוד רמ"ב) מביא את דעת האברבנאל והמהרש"א שאיסור הספירה איננו מהתורה אלא מדברי קבלה (= מהנביאים), שהרי הגמרא איננה לומדת את האיסור מפרשת 'כי תשא' אלא משמואל (לגבי שאול - 'ויפקדם בטלאים'), ולכן אין זה מופיע במניין המצוות של הרמב"ם. לדעתם האיסור בפרשת כי תשא נאמר רק לשעה – לדור המדבר ולא לדורות.
אולם, הוא דוחה את דבריהם מפשט הגמרא ומהרמב"ן. הגמרא לא למדה מכי תשא, כיוון שמשם נלמד רק שיש איסור מניין שלא לצורך, ומדברי קבלה למדנו שאפילו לצורך מותר למנות רק על ידי דבר אחר. עוד למדנו מדברי קבלה, שאפילו מניין חלקי אסור שהרי שאול לא מנה את כל עם ישראל, אלא רק את החיילים.
לדעתו, אין זה מופיע בספר המצוות, משום שהאיסור הנו רק פרט ממצוות תרומת שקלים.
אם כן, מניין שלא לצורך הוא איסור תורה ולצורך אסור מדברי קבלה.
לפי דעתו יוצא שמניין לצורך בחירות וכדומה נחשב לצורך ומותר מהתורה.
הרב חיים דוד הלוי זצ"ל (מים חיים ח"ג סימן נ"ג) מציין שתי עובדות:
א. לספור לצורך מותר על ידי דבר אחר, אבל שלא לצורך אפילו על ידי דבר אחר לא ( וכן כתב התוספות רי"ד שם ביומא).
ב. מהגמרא רואים שאצבעות הגוף נקראים דבר אחר, ולכן ודאי שספירה על ידי רישום נחשבת לספירה על ידי דבר אחר.
מה שיש לברר הוא, האם מפקד אוכלוסין נחשב לצורך או שלא לצורך. המפקד נעשה על ידי רישום ולכן אם זה נחשב לצורך יהיה מותר.
אומר הרב חיים דוד הלוי, שהמפקד הוא לצורך, מכיוון שהמדינה צריכה לדעת מספר אזרחיה וגילם, ועל פי זה לתכנן תשתית כלכלית וחינוכית (מספר כיתות לימוד) וכדומה.
הרב מרדכי זק"ש (בצומת התורה והמדינה עמוד 179) מביא עוד כמה סיבות להתיר:
1) מהרמב"ם ומבנו רבי אברהם בתשובה, וכן מרש"י על התורה, משמע שמניין שעל ידי דבר אחר, מותר אפילו שלא לצורך.
2) לא כולם משתתפים במפקד, אם כן, המפקד איננו מדויק.
3) המפקד הוא לצורך בטחון כלכלה וכדומה.
4) המפקד כולל את כל האזרחים, כולל הגויים, ובזה אין בעיית עין הרע.
הרב משה שטרנבוך (תשובות והנהגות ח"ג סימן שפ"ז) אוסר, בעיקר מהטעם שרצה הרב זק"ש להתיר וזה שהמפקד ליהודים וגויים יחדיו. לדעתו, האיסור הוא משום שישראל אינם בני מניין, וכשסופרים עם הגויים, יש כאן אמירה שהם כביכול בני מניין כמותם.
כמו כן, הרב שטרנבוך לא רואה צורך חשוב במפקד זה ולכן הצטרף לדעתם של הבד"ץ לאסור.
הרב ווזנר (שבט הלוי ח"ט סימן ל"ה) נותן כמה סיבות לאסור את המפקד:
א. אין זה צורך מצווה.
ב. לפי הכתב סופר, על ידי כתב נחשב לאיסור מהתורה.
ג. אמנם יש צורך בשביל בתי החולים וכו', אבל ודאי שיעשו גם שמושים שאינם לצורך.
ובסוף דבריו נותן הרב ווזנר טעם להתיר, וזה כטעמו של הרב זק"ש, שמכיוון שהמפקד לכלל האוכלוסייה כולל הגויים, אין זה נחשב מנין בנ"י כלל.
הרב ווזנר מעלה במקום אחר (שבט הלוי, חלק ו' סימן כ') שאלה הנוגעת למהות האיסור. השאלה היא האם האיסור הוא להגיע לתוצאה של הספירה או שהאיסור הוא עצם הספירה של עם ישראל. אם האיסור הוא להגיע לתוצאה של הספירה, יהיה איסור גם אם הספירה היא בכתב. אם האיסור הוא רק בעצם מעשה הספירה, לא יהיה איסור בספירה ע"י כתב.
נראה, שמוכח מהגמרא כי האיסור הנו בעצם הספירה ולא בתוצאה, שאם האיסור משום התוצאה, מה מועיל שסופרים את האצבעות או על ידי טלאים?
אך ניתן לומר בכל זאת שהאיסור הוא להגיע לתוצאת הספירה ובכל זאת מותר ע"י טלאים מכיוון שההנחה היא שלא כולם יביאו, וממילא לא תהיה תוצאה מדויקת. כמו כן לגבי הכוהנים, יש שהרימו אצבע אחת ויש שהרימו שתי אצבעות, וממילא לא נודע המספר.
ספירת אנשים למניין
הקצשו"ע (סימן ט"ו סעיף ג) מביא:
"צרכים ליזהר שלא למנות את האנשים לגלגלתם, לידע אם יש מנין… ונוהגים למנותם באמירת הפסוק - הושיעה את עמך וגו', שיש בו עשרה תיבות".
כיצד על ידי אמירת הפסוק פתרנו את הבעיה?
נראה לומר, שיש להבחין בין איסור תורה ובין איסור מדברי קבלה, איסור תורה הוא מניין כל עם ישראל, והטעם כפי שמובא ברש"י - 'עין הרע'. איסור זה הוא בתוצאה, כלומר, בעצם ידיעת המספר, ואז יש עין הרע.
מדברי קבלה נאסר גם המניין החלקי, כאן הטעם אינו משום עין הרע, אלא מעשה הספירה. אם כן, כשאנו מונים אנשים לתפילה וכדומה, יש את האיסור של מעשה ספירה ולא האיסור של תוצאת הספירה, שזה שייך רק בכל עם ישראל. וממילא על ידי אופן אחר כמו הפסוק הנ"ל מותר.