ראשי איגודי הישיבות לנתניהו: עולם התורה עומד בפני קריסה

לאחר הודעת משרד האוצר על קיצוץ 36% בתקציבי הישיבות, שלחו ראשי איגוד ישיבות ההסדר, איגוד הישיבות הגבוהות הציוניות ואיגוד מנהלי הישיבות והמוסדות התורניים מכתב התראה לנתניהו. "יפגע קשות בעולם התורה"

משה סלע, חדשות כיפה
ה בטבת התשפ
,
02 בינואר, 2020 14:22
בית מדרש. אילוסטרציה

בית מדרש. אילוסטרציהצילום: ישי דמארי, ישיבת הכותל

בעקבות הודעת משרד האוצר על קיצוץ של 36% בתקציב הישיבות החל מהחודש, שלחו ראשי איגוד ישיבות ההסדר, איגוד הישיבות הגבוהות הציוניות ואיגוד מנהלי הישיבות והמוסדות התורניים מכתב התראה לראש הממשלה בנימין נתניהו כי עולם התורה עומד בפני קריסה. "אנחנו עומדים בפני משבר חמור עם השלכות קשות על עם ישראל" מסר רמ"ט איגוד ישיבות ההסדר, אורי פינסקי.

"כידוע, בשל המצב הנתון בו אין תקציב למדינה ולפי הנחיית החשב הכללי נאמר לנו כי סך התמיכות שישולמו לאברכי ותלמידי הישיבות יקוצץ בלמעלה מ-300 מיליון ₪ . המדובר בקיצוץ של רבע מהתשלום השוטף למוסדות, שיעמיד את גובה התמיכה לתלמיד על 300 ש"ח לחודש בלבד" נאמר במכתב.

עוד מודגש במכתב כי "לימוד התורה הוא ערך יסוד בעם היהודי ובמדינת ישראל. תנאי יסודי לקיומו של העם היהודי, ובנפשו. אנו מאמינים כי 'תורה מגנא ומצלא', לימוד התורה מגן על העם כולו בארץ ומחוצה לה". עוד מדגישים ראשי האיגודים כי "בימים האחרונים נודע לנו כי באוצר מתוכנן קיצוץ נוסף של 430 מיליון שקלים, קיצוץ מצטבר של מעל 35%. תקציב זהה לאותו קו אדום של 'ממשלת גזרות לפיד' בשנת 2015."

כמו כן הדגישו במכתב,  "לימוד התורה הוא ערך יסוד בעם היהודי ובמדינת ישראל. תנאי יסודי לקיומו של העם היהודי, ובנפשו. אנו מאמינים כי 'תורה מגנא ומצלא', לימוד התורה מגן על העם כולו בארץ ומחוצה לה".

ראש איגוד הישיבות הגבוהות הציוניות משה גוטמן: "התורה אינה ענין לספסרות של תקציבאים. זהו נכס תרבות לאומי של עם ישראל לדורותיו, שמשפיע ישירות על החוסן של החברה ומדינת ישראל. התמיכה בישיבות היא חובה וזכות למדינה, ולא סרח עודף שניתן לחתוך ממנו. מה גם שזהו קיצוץ שאין שום ענף במשק שקוצץ במשהו שאפילו דומה לזה".

ראש מטה איגוד ישיבות ההסדר אורי פינסקי: "בכוחה של החלטה זו לפגוע קשות בעולם התורה בישראל. עלות החזקת תלמיד בפועל הינה פי ארבע, ומתבססת על שכר לימוד גבוה ותרומות העומדים על למעלה ממחצית התקציב. תמיכת המדינה בעולם הישיבות היא חובה מוסרית עמוקה שאסור שתפגע בתרגילים תקציביים. אנו פונים לראש הממשלה ולכל מי שבידו לסייע באופן מידי בכדי למנוע משבר חמור זה שהשלכותיו קשות כלפי עם ישראל, ולחזק ולבצר את עולם התורה בישראל".

02.01.2020

1. אבא שלי ז"ל היה צבעי (סייד) איש חרדי הוא התפלל שחרית וכשחזר התפלל מנחה ומעריב (מירה)

ונשאר ללימוד יום יומי של דף גמרא, ובכל סוף שנה היו חוגגים בביהכ"נ את סיום הלימוד בשירה, וממשיכים בשנה שאחריה. הוא עבד קשה מאוד ולא החסיר אף יום של תפילה ולימוד. התכבדו נא בני הישיבות הצעירים ויצאו לעבוד לפרנסתם וגם עולם התורה יצא נשכר.

דווח על תגובה לא ראויה
02.01.2020

2. לכל הסוגדים לעגל הזהב העבריין ביביבלוף -בגיהנום יסימו את חייהם -עבודת אלילים (אדוני)

דווח על תגובה לא ראויה
02.01.2020

3. עצוב ומביש לראות שמי שדוחף ומוביל כיום את חילוץ דון ביבי וכנופייתו מהשחיתות הנוראית הם נציגי הציונות הדתית ורבניהם בושה וחרפה לא על הדת הזאת גדלתי (שי)

דווח על תגובה לא ראויה
02.01.2020

4. מדובר בקיצוץ של 100 שח לחודש לכל תלמיד. (חורבן עולם הישיבות.)

דווח על תגובה לא ראויה
02.01.2020

5. בכיות תנין מקורנף המגלגל עיניים לשמיים (איתיאל )

הנציגים שלכם תמכו בבאלאגן האישי של ביבי: עבריין מדאורייתא ומדרבנן
הבאתם עלינו תחבורה ציבורית בשבת וכעת צמצומים שיפילו עלינו
בהליכתכם אחר הבלי המתנחלים ההזויים הבאתם עלינו צרות ומכות
תבינו- נמאסתם … כעת המפלגות מתפרקות לרסיסים
לכו אחר בנט ושקדייתו עם התסרוקת המפונפנת והשירים המטופשים - אולי העגל הזה יושיעכם
מה לסרוגים השפויים ולכם?

דווח על תגובה לא ראויה
02.01.2020

6. חוצפה! (גלגל)

ללמוד תורה, זה מצווה, לא פרנסה.

דווח על תגובה לא ראויה
09.01.2020

7. הרמב"ם שונא אתכם (יהודי תימני )

וכבר צווח ככרוכיא על האשכנזים המחללים את השם ועושין תורה קרדום חלילא.
וכך לשונו הזהב
כבר רציתי לא לדבר בזה הציווי, לפי שהוא מבואר, וליודעי גם כן שדברי בו לא יאותו לרוב הגדולים בתורה, ואולי לכולם; אבל אומר ולא אחוש, מבלי לשאת פנים למי שקדם ולא למי שנמצא.

דע, כי זה כבר אמר: אל תעשה התורה קרדום לחפור בה, כלומר: אל תחשבה כלי לפרנסה, ובאר ואמר שכל מי שיהנה בזה העולם בכבוד תורה שהוא כורת נפשו מחיי העולם הבא. והעלימו בני אדם עיניהם מזו הלשון הגלויה, והשליכוה אחרי גוום, ונתלו בפשטי מאמרים שלא הבינום – אני אבארם – והטילו להם חוקים על היחידים ועל הקהילות, ועשו את המינויים התוריים לחוק מכסים, והביאו בני אדם לסבור שטות גמורה, שזה צריך ומחוייב, לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים העוסקים בתורה ותורתן אומנותן. וכל זה טעות, אין בתורה מה שיאמת אותו, ולא רגל שישען עליה בשום פנים. לפי שאנו אם נעיין בתולדות החכמים, זכרם לברכה, לא נמצא אצלם לא הטלת חובות על בני אדם, ולא קיבוץ ממון לישיבות המרוממות הנכבדות, ולא לראשי גלויות ולא לדיינין ולא למרבצי תורה ולא לאחד מן הממונים ולא לשאר האנשים, אלא נמצא קהילותיהם כולן יש בהם עני בתכלית, ועשיר רב הממון בתכלית, וחלילה לה' שאומר שהם לא היו גומלי חסד ונותני צדקה, אלא זה העני אילו פשט ידו לקחת היו ממלאים ביתו זהב ומרגליות, אבל הוא לא היה עושה כן, אלא מסתפק במלאכה שיתפרנס ממנה, בין ברווח בין בדוחק, ובז למה שבידי בני אדם, הואיל והתורה מנעתו מזה. וכבר ידעת כי הלל הזקן היה חוטב, והיה חוטב עצים ולומד לפני שמעיה ואבטליון, והוא בתכלית העניות, ומעלתו – עד כי תלמידיו הם אשר הושוו למשה ויהושע, וקטן תלמידיו רבן יוחנן בן זכאי. ולא יסופק לבר דעת שאילו היה מסכים לקבל מבני דורו, לא היו מניחים אותו לחטוב עצים. וחנינה בן דוסא, אשר קול קורא עליו: "כל העולם כולו אינו ניזון אלא בשביל חנניה בני וחנניה בני דיו קב חרובין מערב שבת לערב שבת", ולא ביקש מבני אדם. וקרנא דיין בכל ארץ ישראל, והוא היה משקה שדות, וכשהיו באים בעלי הדין, היה אומר: או שתתנו לי מי שישקה במקומי כשאני מתעסק עמכם, או שתתנו לי שעור מה שאבטל מעבודתי, ואדון לכם. ולא היו ישראל בני דורם של אלו וזולתם לא אכזרים ולא שאינם גומלי חסדים, ולא מצאנו חכם מן החכמים שהיה מצבם דחוק שיגנה אנשי דורו שאינם מרחיבים לו, חלילה לה', אלא הם בעצמם היו חסידים, מאמינים באמת לעצמה, מאמינים בה' ובתורת משה, אשר בה הזכיה בעולם הבא, ולא יתירו לעצמם זה, ויסברו שהוא חלול השם אצל ההמון, לפי שהם יחשבו התורה למלאכה מן המלאכות אשר מתפרנסים בהן, ותתבזה אצלם, ויהיה עושה זה "דבר ה' בזה" .

ואמנם טעות אלו המתגברים כנגד האמת והלשונות המפורשים, בלקיחת ממון בני אדם ברצונם או על כורחם – הן המעשיות אשר ימצאו בתלמוד באנשים בעלי מומים בגופותיהם, או זקנים באו בימים עד שלא יוכלו לעשות מלאכה, שאין תחבולה להם אלא לקחת, ואם לא – מה יעשו, הימותו? זה לא ציוותו התורה. ואתה תמצא המעשה אשר הביאו בו ראיה באומרו: +משלי טו, לא+ "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה" – בבעל מום, לא יוכל לעשות מלאכה. אבל עם היכולת, לא המציאה התורה בזה דרך.

רב יוסף, עליו השלום, היה נושא עצים, ואומר: "גדולה מלאכה שמחממת את בעליה", רצונו לומר, שבעת יגיעת איבריו – יכובד משכבם – במשא העץ הכבד, היה מתחמם גופו בלא ספק, והיה משבח זה ושמח בו, והיה לבו טוב במתנת בחלקו, בגלל מה שהיה אצלו ממעלת ההסתפקות.

וכבר שמעתים, הניפתים, נתלים באומרם: "הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושלא להנות אל יהנה כשמואל הרמתי". וזה אינו דומה לזה כלל, ואמנם זה אצלי סילוף ממי שמביא ראיה ממנו, הואיל והוא מבואר ואין בו מקום לטעות. כי אלישע לא היה מקבל ממון מבני אדם, כל שכן שלא היה מטיל עליהם ומחייבם בחוקים, חלילה לה' מזה, ואמנם היה מקבל הכיבוד בלבד, כגון שיארחו איש אחד, והוא בדרך, נוסע, וילון אצלו ויאכל אצלו בלילה ההוא או ביום, וילך לעסקיו. ושמואל לא היה נכנס בבית איש, ולא אוכל ממזונו. ובכגון זה אמרו החכמים, שתלמיד חכמים, אם רצה להדמות לזה, עד שלא יכנס אצל איש – יש לו לעשות כן, וכמו כן אם רצה להתארח אצל איש בהכרח נסיעה או כיוצא בה – יש לו לעשות כן. לפי שכבר הזהירו מן האכילה ללא הכרח, ואמרו: "כל תלמיד חכמים המרבה סעודותיו בכל מקום" וכו', ואמרו: "כל סעודה שאינה שלמצוה אסור לתלמיד חכמים להנות ממנה".

ולמה אאריך בזה הענין, אני אזכור המעשה אשר התבאר בתלמוד, והמתעקש יעשה כרצונו: היה איש שהיה לו כרם, והיו באים בו גנבים, וכל אשר היה פוקדו בכל יום, היה מוצא ענביו מתמעטים וחסרים, ולא היה לו ספק שאיש מן הגנבים שמהו מטרה. והיה מצטער מזה תמיד כל ימי הענבים, עד שבצר ממנו מה שבצר, ושטחו עד אשר יבש, ואסף הצמוקים. ומדרך בני אדם, שכאשר יאספו הפירות המיובשים, יפלו גרגרים מן התאנים והצמוקים, ומותר לאוכלם, מפני שהם הפקר, וכבר הניחום בעליהם למיעוטם. ובא ר' טרפון במקרה יום אחד לזה הכרם, וישב, והיה מלקט מן הצמוקים הנופלים ואוכלם. ובא בעל הכרם, וחשב שזה הוא אשר היה גונב ממנו כל השנה, ולא היה מכירו, אבל שמע שמו. ומיהר אליו ותפשו, והתגבר עליו, ושמהו בשק, ורץ עמו על גבו להשליכו בנהר. וכאשר ראה ר' טרפון עצמו אובד, צעק: "אוי לו לטרפון שזה הורגו". וכאשר שמע זה בעל הכרם, הניחו וברח, ליודעו כי חטא חטא גדול. והיה ר' טרפון בשארית ימיו מאותו היום דואב ומיליל על מה שארע לו, בהצילו נפשו בכבוד התורה, והוא היה בעל ממון, והיה יכול לומר לו: הניחני, ואני אשלם לך כך וכך דינרים, וישלם לו, ולא יודיעהו שהוא טרפון, ויציל נפשו בממונו, לא בתורה. אמרו: "כל ימיו שלאותו צדיק היה מצטער על דבר זה ואומר: אוי לי שנשתמשתי בכתרה שלתורה, שכל המשתמש בכתרה שלתורה נעקר מן העולם". ואמרו בזה: "משום דר' טרפון עשיר גדול הוה, והוה ליה לפיוסיה בדמים".

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

x
אילוסטרציה צילום: פלאש 90. הדס פרוש

אזרח ישראלי נעצר על ידי השב"כ: חשד שריגל עבור איראן

קרא עוד