ההספד המלא, של הרב בני קלמזון לבנו אלחנן, שנפל במהלך הלחימה והחילוץ של תושבי בארי:
"הבן שלנו אלחנן מת מוות טבעי. כמובן שבמוות הטבעי הזה לא היה שום דבר נורמלי. הסיטואציה שבה נפל אלחנן לא הייתה נורמלית. הסיטואציה שבה נמצאת מדינת ישראל איננה נורמלית בשום פנים ואופן.
הסיטואציה שבה מדינה דואגת לרווחתם של אויביה, איננה נורמלית, ובוודאי לא הסיטואציה שהאויבים משתמשים בכל העזרה שקבלו ממדינת ישראל לא לרווחתם, לא לפרנסתם, לא לבריאותם אלא אך ורק לצורך רציחת נשיכת היד המאכילה אותם.
גם הסיטואציה של קצין מבוגר בן 42 בתפקיד מוביל ומשמעותי באחד מכוחות הביטחון המיוחדים של מדינת ישראל שעוזב את מקום עבודתו ומצרף אליו אח וגם אחיין ההופכים ללא תכנון מוקדם לצוות לוחמים שמציל חיי אדם רבים כל כך איננו נורמלי.
זה ממש ממש לא נורמלי ששני אחים ואחיין יורדים ללא כל צו וללא כל הנחייה לתוך התופת. זה ממש לא נורמלי ששני ילדים ונכד הופכים נוכח המציאות הנוראית ובניגוד לכוונתם הראשונית, ממסייעים ומיועצים לצוות לוחם, ל'צוות אלחנן'.
הם יורדים על דעת עצמם לדרום הסוער העולה בלהבות ומחפשים היכן אפשר לעזור, היכן צריך לוחמים שמבינים בטרור בתוך יישוב אזרחי. מבינים שזקוקים להם בתוך שטח הלחימה. במקום שבו מתבצע טבח בסגנון שאינו מבייש שום לוחמי אס אס ואיינזץ גרופן. מבינים שזקוקים להם בתווך שבין המפלצות לקורבנותיהם בתווך שבו לוחמי יחידות מובחרות פועלים במסירות נפש אך עדיין נבוכים כי אינם מוצאים את הדרך המתאימה לפעול בתערובת המטורפת הזאת של טובחים ונטבחים.
במאמר מוסגר: אני היסטוריון המתמחה בשואה. פעלתי ולימדתי באקדמיה וביד ושם. כאשר מנחם ואיתיאל ספרו לי על המראות שנגלו לעיניהם לא יכולתי שלא להגיע למסקנה שאף שיש הבדל בין האידאולוגיה הנאצית לאידאולוגיה של החמס. אין שום הבדל בין היצרים, השנאה, האגרסיות הסדיזם והאכזריות הנאצית לאלו של החמס.
שם בקיבוץ בארי הם משכנעים את המפקדים הבכירים המסורים והנבוכים להכליל אותם בתוך היחידות הלוחמות. ומה אלחנן מנחם ואיתיאל עושים שם? אשתמש בלשונו של קצין ממפקדת הגזרה: אלחנן ושותפיו שינו את מהלך הקרב. הראו את השיטה כיצד מוציאים את האזרחים האומללים הכלואים, ולימדו כיצד מצילים הרבה מעל מאה נפשות.
הם מוצאים ג'יפ ממוגן קטן שניטש במהלך הקרב ומצילים בין כדורים שורקים, ותוך כדי לחימה כל כך הרבה נפשות. מעל 14 וחצי שעות רצוף הם חוזרים לתוך התופת ובכל פעם הם מוציאים עד 11 נפשות בג'יפ קטן שמתאים לארבעה חיילים. הם מחלצים ילדים וילדות נשים בהיריון וטף זקנים וצעירים. ולמרות הסכנה, כשאישה ממש מבוגרת לא מוצאת את מכשיר השמיעה שלה, הם טורחים לחפש את מכשיר השמיעה תחת האש שמשתוללת מסביב.
האנשים המיובשים, ששוהים בממדים מסרבים לפתוח להם. אי אפשר לדעת אם את האמירה אנחנו צה"ל משמיע חייל אמיתי או מפלצת רצחנית. הם, קוראים שמע ישראל, מסבירים על הושענא רבה כדי לשכנע את המסתגרים בתופת בחדרים החנוקים. מנחם סיפר לי שהם ראו במסתגרים ובמתחבאים גיבורים שהשתמשו בכל כוחות הנפש שלהם כדי לשרוד.
אז המלחמה הזאת לא נורמלית, הסיטואציה לא נורמלית ורוח ההתנדבות והגבורה לא נורמלית. אז למה הסיפור של אלחנן כל כך טבעי? כי כולם אבל כולם מבינים שהעובדה שאלחנן היה שם הייתה הדבר הכי טבעי והכי מתבקש בעולם. היכן שצריך לעזור. היכן שצריך מסירות נפש. היכן שצריך מישהו עם יכולת פיקוד וחשיבה שיטתית ואנליטית. היכן שצריך גבורה עליונה, היכן שאין מספיק אנשים - אלחנן יהיה שם. לא ידבר הרבה, ובכלל לא ברור אם יחייך ואם תנדנד יותר מידי הוא יקבע תור לדבר אתך בעוד שנתיים וחצי בלילה, בין שתיים וחצי לעשרים וחמישה לשלוש... אבל מצד שני הוא יהיה האדם שהכי תרצה שיהיה לידך בזמנים הקשים שלך.
אלחנן היה האיש שהיה לצד יוכי ולצידי בכל אירועי יהודה ושומרון בהם טיפלנו. אלחנן היה האיש שבכל משימה שהוטלה עליו כגון לארגן שמחות משפחתיות, טיולים, ואפילו חתונה לילדים של מיכי, זה הפך להיות טיל של שגר ושכח. הכול יבוצע על הצד הטוב ביותר, לפרטי פרטים, ורק שלא תסתובב לו בין הרגליים, שלא תתערב במקום שלא צריך, ובדרך כלל לא צריך.
אלחנן היה המבין והמקצועי בסוגיות של קרקעות, בסוגיות של אבטחה, מחשבים, טלפונים, בסוגיות של ניהול כלכלי. הוא היה איתנו בכול. לאחר עשרים שעות של עבודה הוא יכל לדבר עם הוד או קוני בסבלנות, ולשלוח חידון ממעמקי הידע העצום בהיסטוריה בתרבות וכו'.
אז זהו, שהוא כבר לא יהיה.
העובדה שאצלנו במשפחה צוחקים על הכול ידועה אצלנו ולכן אבקש מחילה על כך שלאחר שהאזנתי קצת לדברי מארגני ההלוויה, אמרתי לאברמי שהמארגנים נהדרים, אבל אם אלחנן עצמו היה המארגן זה היה הרבה יותר מוצלח.
אומר ללא שמץ של ענווה וצניעות. יוכי ואני נחשבנו אנשים חזקים בקהילות בהם פעלנו. אבל כשאני מתבונן בדור הצעיר שלנו בילדים שלנו ובנכדים שלנו, אני מבין שאנחנו דגם מיושן ועלוב מול הדור החדש שגידלנו. אלחנן היה המנהיג, ואחיו השותף, אבל ילדינו - אפילו הנכד איתיאל, הנכד שרק לפני זמן קצר מאוד בתודעה של אדם מבוגר החלפנו לו חיתולים, הפך למי שעליו נאמר יודעת כל סבתא עבריה, וכל סבא יהודי, כי הם מפקידים את גורל העם היהודי ואת גורל מדינת ישראל בידי אנשים גדולים אמיצים וחכמים הראויים לכך.
אלחנן, מה אעשה בלי הכוחות והכישורים שלך? בלי התבונה שלך? בלי המנהיגות שלך? גם מה נעשה כולנו בלי השטויות שלך ושל מנחם שגם אם שיחקנו את המבוגר הכבד והשפוי כיאות להורים תרבותיים ומיושבים, נהנינו מהשטויות המופרעות שלך כל כך.
אתה בארון סגור. מי ימרח עוגות קצפת על הפרצוף של מנחם? או מתי יזכה מנחם לצלוף את העוגה לפרצופך בחזרה מהקצה השני של הסלון?
אנחנו נשתדל להיות חזקים.
נשתדל שמי שעליו נהגת לומר שהוא הדבר הטוב ביותר שקרה לך בחייך, שלומית המדהימה אהובת נפשנו, תמשיך לשמוח ולפרוח ולגדל בנעימות את ילדיך. נשתדל שילדיך המדהימים ילמדו תורה ברצינות, וגם יפזזו באבובים וקיאקים על זרמי החצבני. נשתדל כל עוד כוחנו במותנינו שנכדיך העתידיים יהיו חכמים ואמיצים בדיוק כמוך.
אבל את כוחות הנפש של אלחנן אנחנו צריכים גם למען הדברים הבאים:
עד היום אפילו חשבנו שטבח שיטתי והמוני של זקנים ונשים, תינוקות, ילדים ונשים בהיריון איננו נורמלי. אפילו חשבנו שאנשי האס אס והאיינזץ גרופן היו לא נורמליים. אפילו חשבנו שהמדינה הנאצית הייתה לא נורמלית. אז חשבנו. היום אנחנו יודעים שיש לנו שכנים שמבחינתם הכל נורמלי. המדינה שלנו חווה בימים אלו את אחד המשברים הקשים ביותר בתולדותיה. בכמה מובנים יותר קשה ממשבר מלחמת יום הכיפורים.
המכה האישית הנוראית והאיומה שקיבלנו בטלה לא בשישים אלא בתשע מאות קורבנות נוספים ה' יקום דמם. אם מדינת ישראל לא תתעשת ולא תעקור את המפלצת. אם היא רק תכסח ותייפה כדרכה את הדשא הרעיל הזה ולא תעקור אותו מן השורש. דמם של מאות הקרבנות יהיה על ידיה, ויתערבב עם אלפי הקןרבנות העתידיים חס וחלילה.
אנחנו נמשיך לאהוב את המדינה בכל מאודנו, אך גם הטראומה וחוסר האמון של אזרחי המדינה ביכולתה להגן על חייהם יהיו על ידיכם. לא קל להגיד אבל אלחנן צבר חלק מהניסיון שלו בעקבות העובדה שמדינת ישראל על ממשלות השמאל, הימין למחצה, והימין על מלא פינו את היישובים, המאחזים שלנו בעומק השטח, הכילו והאכילו את המדינה הנאצית - חמסית. הכילו מלשון הכלה את המפלצת הרצחנית. האכילו, מלשון אוכל וחיזוק. ויצרו את הנחש.
למען האנושות, בשם ההומניזם, בשם אהבת האדם ובשם תיקון העולם צריך לבער את הרוע המפלצתי למען המוסר. למען האנושות. למען תינוקות וקשישים, נשים וילדים, עשו טוב בעולם וחסלו את הרוע, כמאמר המשורר הלאומי נקמת דם ילד קטן לא ברא השטן.
אנחנו אנשים רגילים, אך אולי גבורת משפחתי המדהימה תאפשר לי לפנות אל קהילת הציונות הדתית ואפילו אל רבניה הדגולים והגדולים ממני: האויב קלט את הפירוד והמחלוקות שהיו בינינו והשלה את עצמו שזה הזמן להכריע אותנו. צו השעה אחדות! אחדות משמעה גם הבנה שאסור לאף קבוצה בעם להכריע את שאר הקבוצות אשר יתבעו בצדק את עלבונם.
אחדות משמעה הבנה שגם אם הציונות הדתית קבלה מטחי שנאה ועוינות הרי שגם היא נושאת באחריות. כשמנצחים בבחירות חייבים להתחשב ביתר שאת בזרמים אחרים. יכול להיות שגם הם לא התחשבו בנו, אבל אולי דווקא בגלל זה ניצחנו. אין סתירה בין אמונה שלמה בכך שהעגלה שלנו מלאה באוצרות הקדושים ביותר, לבין כבוד ולכל הפחות לגיטימציה למטען שנושאת עגלתו של הצד השני.
גם בתוך הציונות הדתית, התעצמה המחלוקת האיומה הדוחה והפסולה בין הקווים השונים, והגוונים השונים שבתוך המגזר. מחלוקת יכולה להפוך לחיידק טורף, חיידק המלבה את כל המחלוקות האפשריות ואת כל היצרים הרעים של שנאת החינם. גם למחלוקת שקיימת בין רבנים שמכוונים לשם שמים יש חלק כלשהו.
אני מעיז כאזרח פשוט לקרוא לצה"ל: הייתה כאן תוצאה איומה. תמתינו תחכו לאחר הלחימה. תחזקו עכשיו את הלוחמים ואת המפקדים כאחד. אבל לאחר שתסתיים הלחימה בניצחון גדול ואמיתי בעזרת השם, תבדקו בבקשה אם הייתה לנו תקלה. שיהיה ברור! התוצאה האיומה איננה מובילה בהכרח לאשמה. אל תענישו, אל תערפו ראשים אבל לאחר שתיגמר הלחימה, לאחר שתשקע האש, אנא אתרו את הקצינים שהם יותר מידי יהירים, זחוחים ובטוחים בעצמם בצורה מוגזמת, יותר מהראוי. אינני יודע אם יש כאלו. יתכן שיש. אשמח אם אין. אל תענישו אותם. תודו לבכירים האלו על כוונותיהם הטובות ועל שירותם המסור אבל הוציאו אותם ממעגל מקבלי ההחלטות. לא לכעוס ולא לשפוט, אבל לעם הקדוש ראוי שיהיו לו מפקדים זהירים וענווים.
אני מזכיר כאזרח פשוט, חלק מקבוצת האנשים שהזהירו בתקופת ההתנתקות מפני התוצאות. אני מזכיר לממשלות ישראל לדורותיהן, שלעשות שגיאות זה אנושי, לא לתקן - זה פשע. אני שולח ברכת חזק ואמץ ליישובנו הנפלא הרוחני והשמח עתניאל שאלחנן היה אחד ממנהיגיו.
אני שולח ברכת חזק ואמץ לקהילה החלוצית של קיבוץ בארי שדמו של בני הרווה את אדמתה, יברך ה' א' צבאות ישראל את שני היישובים הקדושים כאחד. אני מתפלל שקרבנו של בני הצדיק והגיבור ימשיך ויסלול את הדרך לגאולת עם ישראל בארץ שאין נפלאה ממנה בעולם".