הילד שלא יכיר את אבא: "לקחו לי מתנה אחת, וקיבלתי מתנה אחרת"

"אני בת 28, אני לא אמורה לגדל שני תינוקות לבד בגיל כזה", אומרת לי שוש חובלאשוילי, ומתייחסת לבתה הקטנה שטרם מלאו לה שנה, ולעובר שכבר שישה חודשים היא נושאת ברחמה. אנחנו מדברות כשהיא בנסיעה, בדרכה למפגש עם חברות חדשות שכמוה, גם הן אלמנות: "הסטטוס החדש הזה של אלמנה - מה הקשר?", היא מתקוממת.

בשביעי לעשירי איבדה שוש את בעלה, קצין קרקל רס"ן אבי חובלאשוילי, כשהיא בשבוע השמיני להיריון. בשיחה עם חדשות כיפה היא מספרת על ההתמודדות עם האבל על מי שהיה בן זוגה מאז גיל 16, על החששות, הפחדים ועל הנחמה שהיא מוצאת בילדיה.

"מאז השביעי לעשירי אני מתמודדת עם הלבד הזה, עם ההיריון. החודשים האלה היו קשים" מודה שוש. "המשפט הזה 'שהזמן יעשה את שלו וירפא' - לא עובד אצלי. כל יום שעובר נהיה יותר ויותר קשה. כל דבר קטן מעלה לך את המחשבות. הבת שלנו התחילה לזחול ממש לא מזמן, וישר עלו לי המחשבות על איך היה מגיב ומתלהב אם היה רואה אותה. הוא היה אבא מהמם".

משפחת חובלאשוילי צילום: אלבום משפחתי

"מה אפשר לענות לאישה שמחפשת את בעלה כשהוא לא בין החיים?"

שוש משחזרת בכאב את השבת השחורה בה איבדה את אבי. "בעלי התחיל לקבל כל מיני עדכונים מעורפלים בוואטסאפ, החליט שהוא עולה על מדים ונוסע דרומה. הוא אמר לי שהוא חייב ללכת: נשיקה חיבוק - וכרגיל". שוש נותרה בבית באשדוד, ספונה בממ"ד עם ביתה התינוקת. בשעה תשע בבוקר, הוא התקשר והבטיח לה בטלפון שלמרות שהמצב חמור - יהיה בסדר.

"האמנתי לו שיהיה בסדר", אומרת שוש. "אבל חצי שעה אחרי שדיברתי איתו התחלתי להרגיש שהלב שלי דופק, שלחתי לו הודעה באוטומט 'תשמור על עצמך, אני צריכה אותך, הבת שלנו צריכה אותך וגם האפרוח שלנו שבדרך'. הוא לא ענה לי, ישבתי עם עצמי והתחלתי פשוט לבכות".

בדיעבד היא הבינה שבאותו הזמן בדיוק, בעלה נהרג. יום שלם עבר עליה בטלפונים ושליחת הודעות לו ולחבריו, תרה אחרי כל פיסת מידע על מצבו: "רק אחר כך הבנתי שהם לא ענו כי השמועות התחילו לרוץ ביניהם ומה אפשר לענות לאישה שמחפשת את בעלה כשהוא לא בין החיים?".

"לקראת הערב לא היו אנשים בחוץ, רק רכבים בודדים שעברו. ואני מסתכלת על הרכבים וכל רכב שעובר אני אומרת לעצמי - הנה עכשיו באים להודיע לי. כל הלילה לא נרדמתי. בארבע וחצי לפנות בוקר דפיקה בדלת. לצערי קיבלתי את הבשורה הכי קשה שקיבלתי בחיים".

אבי חובלאשוילי ז"ל צילום: אלבום משפחתי

"איך אני עוברת לידה בלעדיו?"

מאז אותו יום שחור שוש מתמודדת לבד עם גידול תינוקת והיריון שהולך ומתקדם. אני שואלת אותה אילו תחושות מלוות אותה לקראת הלידה, והיא מספרת על תחושות מעורבות, של פחד, כאב ושמחה.

"יש בי תחושות מאוד קשות. הוא אפילו לא הספיק לדעת אם זה בן או בת. הספיק רק לשמוע את הדופק פעם ראשונה, ושבוע אחרי זה נהרג. איך אני עוברת לידה בלעדיו? בלידה הקודמת הוא היה איתי כל הלידה. אמא שלי וחמותי רצו להיכנס, אבל רציתי להיות רק איתו. הוא הבן אדם שנותן לי נחת ושקט, העוגן הפרטי שלי. אני חושבת על הלידה ונכנסת לפחדים וחששות מהרגע הזה".

יחד עם החששות, היא אומרת, ההיריון והתינוק הקטן שעתיד להיוולד מספקים לה נחמה ענקית: "באחד הימים לקראת סוף השבעה הסתכלתי על הבת שלי והתחלתי לבכות, והיא הסתכלה עליי ופשוט חייכה לי. וזה מה שנתן לי לעשות את הסוויטץ' במוח ולהגיד לעצמי - מותר לך לבכות ולהיות עצובה, אבל אל תשכחי שהילדים שלך הם הכוח שלך".

"מרגישה שקיבלתי זכות ומתנה לגדל את הילדים שלו"

"היא הסיבה שאני קמה בבוקר, אוכלת שותה ומחייכת. זה שהעובר, שהוא בן, שימשיך את שמו של אבי, נותן לי כוחות ברמה מטורפת. אם לא היו לי הילדים לא חושבת שהייתי מצליחה להתמודד עם הדבר הזה. מרגישה שקיבלתי זכות ומתנה לגדל את הילדים שלו ושזכיתי לחיות לצידו 10 שנים. אלו השנים הכי יפות שהיו לי".

חתונתם של שוש ואבי, לפני כשנתיים וחצי צילום: אלבום משפחתי

את חושבת על איך תספרי לתינוק על אבא?

"זה מאוד מעסיק אותי. זה קצת מפחיד אותי כי אני חושבת שמאוד קשה לאהוב ולהתחבר למישהו שאתה לא מכיר. לבת הגדולה לפחות יש תמונות איתו אז יש לה סוג של חיבור. לתינוק שיוולד בעזרת השם אין תמונות, אני מאוד מפחדת שלא יצליח להבין מי זה אבא שלו וכמה הוא אוהב אותו, למרות שלא זכה לראות אותו בכלל. מאוד חוששת מהשלב הזה של השאלות 'למה אין לי אבא' 'למה הוא הלך'. מצד שני, אני אמרתי לעצמי, איזה מזל יש שהבת שלי כל כך קטנה שלא תזכור את החוויה של האבדן".

"כאילו אלוהים נתן מתנה משמים"

מה משמח ומחזק אותך בתקופה הקשה הזו?

משמח לדעת שהוא עשה משהו שמילא לו את החיים ושגרם לו אושר. באותה שבת כשיצא מהבית - יצא עם חיוך. צעקתי עליו 'מה אתה מחייך?' והוא פשוט צחק. אני שמחה שלא מנעתי ממנו לעשות את מה שהוא אוהב למרות שלהיות אשת איש צבא זה לא קל. מנחם אותי שהוא לפחות הצליח להציל כמה אנשים ולחסל כמה מחבלים, לא נהרג לשווא".

"הנחמה שיש לי זה הילדים, המתנות שנשארו לי ממנו. את ההיריון הראשון עשינו בטיפולים. וההיריון הזה בא בהפתעה באופן הכי טבעי שיש, כאילו אלוהים נתן לי מתנה משמים. מצד אחד קיבלתי מתנה חדשה ומצד שני לקחו לי מתנה אחרת. יש לי את ההמשכיות שלו בידיים ואזכה לגדל את הילדים שלו בעזרת השם, והוא יהיה איתי בלב תמיד. הוא חלק ממני לעד".