על פי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שדווחו לוועדה לביטחון פנים היום (ג'), בדיון על אי מיצוי הדין עם מיידי אבנים וזורקי בקבוקי תבעירה, נחשף כי מאז 2015 נפתחו 7143 תיקים בשל יידוי אבנים או ירי זיקוקים, מתוכם 69% ללא חשוד או נילון. העבירה הנפוצה, 8200 עבירות מתוך 9800, היא יידוי חפץ לעבר רכב. 38% במחוז ירושלים ועוד 23% בדרום. שנת השיא היא 2017, ולאחריה מסתמנת ירידה במספר התיקים שנפתחו.
חוקרת מרכז המחקר ומידע של הכנסת, ד"ר נורית יכימוביץ כהן, מסרה לוועדה נתונים על רמות הענישה, התייחסה לתיקים בהם העבירה המרכזית הייתה זריקת אבנים, ולא נגרם נזק לגוף כתוצאה מהמעשה. למשל -
יידוי אבנים לעבר רכב נוסע - 4-2 שנות מאסר.
יידוי אבנים שגרם פציעה לאזרח - שנתיים מאסר כרף תחתון.
בפציעות חמורות שנות מאסר רבות.
לגבי השלכת בקבוקי תבערה (בקת"בים) - השלכת בקת"ב - כשנה וחצי מאסר.
השלכת בקת"ב לעבר רכב - שלוש שנים כרף תחתון.
לפי נתוני הפרקליטות הצבאית, בשנים 2021-2018 הגישה התביעה הצבאית כתבי אישום בלמעלה מ-70% מתיקי החקירה שהתקבלו אצלה, שהעבירה המרכזית בהם הייתה יידוי אבנים או בקת"בים.
ד"ר כהן הוסיפה כי 34% מהחשודים הם קטינים, מה שמשפיע גם כן על רמת הענישה.
לשאלתו של מ"מ יו"ר הוועדה, ח"כ בני בגין לגבי היחס בין מספר התיקים שנפתחו למספר האירועים, אמרה ד"ר כהן כי "אין דרך לדעת. 95% מהתיקים נסגרו – מתוך 7,143 תיקים שנפתחו, נסגרו 6,796, 73% מהם בשל "עבריין לא ידוע" ו-20% נוספים בשל חוסר ראיות אחרי 2017 יש ירידה במספר התיקים שנפתחו, אבל עליה במספר כתבי האישום.
עו"ד ליזו אבקסיס, מפרקליטות המדינה הוסיפה: "אנו עוסקים כל יום בתופעה הקשה ודורשים ענישה מחמירה. צריך ראיות. גם בבתי המשפט דרכנו לא קלה. הענישה שאנו מבקשים רחוקה ממה שמקבלים. העבירות שנבחנו על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הן לא סל העבירות שאנו משתמשים בהן. במקרה של יידוי אבנים על שוטר, אנו טוענים לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, שהעונש עליה 5 שנים. ירי זיקוקין זה עד 3 שנים. אם מדובר בהשלכת אבנים לעבר אזרח, אנו מאשימים בתקיפה, שהעונש עליה יכול להיות בין 3 ל-20 שנות מאסר. מוסיפים מניע גזעני, שמכפיל את העונש".
פרקליט איו"ש, סא"ל מתן סולומש מהפרקליטות הצבאית אמר בדיון: "התביעה הצבאית באיו"ש היא "הרגל המסיימת" במלחמה של גורמי הביטחון נגד הטרור באיו"ש. התביעה הצבאית מקדישה את מלוא המשאבים כדי להעמיד לדין כל מי שפעל נגד ביטחון האזור וסיכן חיי אזרחים, לרבות מיידי אבנים וזורקי בקבוקי תבערה. כמעט בכל המקרים הללו התביעה הצבאית מבקשת מעצר עד תום ההליכים ועותרת לענישה הולמת ומרתיעה, החל מחודשי מאסר רבים ועד לשנות מאסר רבות במקרים החמורים."
עו"ד מוריס הירש, מכון מבט לתקשורת פלסטינית: "גם אם ננהל משפט לכל אורך הדרך ללא הסדר טיעון, הענישה בסוף לא שווה את המאמץ. די עם שיקול הדעת הרחב של השופטים. הם הוכיחו שזה אינו ממומש באופן שיש בו כדי להרתיע מחבלים. החמרת הענישה שחוקקה בהוראת שעה הייתה טעות חמורה, ורק נתנה תחושה כאילו השגנו משהו, אבל הותירה בידי השופט את שיקול הדעת אם המאסר יהיה בפועל או על תנאי".
ויכוח התגלע בין ח"כ עמיחי שיקלי למ"מ יו"ר הוועדה, ח"כ בני בגין, לאחר שח"כ שיקלי אמר כי הפרקליטות "שמה רגל". ח"כ בגין: "הפרקליטות לא חיה בחלל ריק. יש מתחמי ענישה". ח"כ עמיחי שיקלי: "למה אתה מטשטש ומגבה את מי שאינם עושים את מלאכתם? מותר לומר למשרתי ציבור שהם נכשלים במשימה". ח"כ בני בגין: "יש הבדל בין נכשלתם ל'שמים רגל'".
ח"כ יום טוב כלפון: "במבחן התוצאה הכישלון ברור. הבית הזה מחוקק חוקים. הועבר תיקון להחמרת ענישה למיידי אבנים. הזהירו אותי לא לפגוע בשיקול דעת השופטים. אם הבית הזה מחליט על החמרת ענישה ובסוף לא מחמירים, אז יש פגם. יש לנו בעיה ברמה של שלטון החוק. באולם בית המשפט מוחקים את כוונת המחוקק ומי שנפגע הם האזרחים".