למתבונן מהצד במערכת הבחירות נראה כי השיח המרכזי נוגע בעיקר באישי וחף מאידיאולוגיה. אין חולק על כך, הוויכוח המרכזי בבחירות 2021 אינו אידאולוגי כלל ועיקר. גם אם נאמרים אי אילו אמירות עקרוניות פה ושם, נדמה כי יועצי התקשורת של המפלגות למיניהם מכל קצוות הקשת הפוליטית הנחו את ראשי הסיעות לחשוב כי רוב העם הסכימו על הרוב, והמחלוקת המרכזית שנותרה היא זהות ראש הממשלה, וכך אנו שוב נגררים למערכת בחירות שככל הנראה תוביל אותנו למערכת בחירות נוספת. היחידים שיכולים למנוע בחירות נוספות הם אזרחי ישראל, תוך הבנה שהצבעה למפלגות שזנחו את המסרים האידיאולוגים ותקועים על מנטרות קבועות, היא הרעה החולה שמביאה אותנו פעם אחר פעם אל הקלפי, המסרים הרדודים, חוסר הוודאות וההתעלמות מכל מה שחשוב באמת לאזרח הממוצע, שבפעם הרביעית יוצא לקלפי וחוזר לא מרוצה מהבחירה שעשה. ולכן עלינו כבוחרים שקצו ומאסו במצב הנוכחי, לעצור רגע ולחשוב האם באמת עשינו ככל יכולתנו למנוע את הבחירות, ומה נעשה הפעם כדי שזה לא יחזור על עצמו. בידינו הדבר.
מצביעים לדרך
השבוע כבשה בסערה מרב מיכאלי את ראשות מפלגת העבודה, ובכך, על פי הסקרים האחרונים, הפכה את מפלגתה הגוססת למפלגה אטרקטיבית ותוססת. לאורך כל דרכה הפוליטית מיכאלי לא הפתיעה אף אחד, וזה מה שטוב. הציבור בישראל הכיר את דעותיה ואת האידיאולוגיה המוצקה שלה. כשנאמה מעל דוכן הכנסת, כשהצביעה במליאה וכן בראיונות שמסרה לתקשורת. וכן, גם כשסירבה להתרגש מהביקורת כלפי מועמדת הרשימה, אִבְּתִיסָאם מראענה-מנוחין, שלא עמדה בצפירה ביום הזיכרון ואף כתבה שהיו אלה "שתי דקות מופלאות".
השבוע גם נחתם ההסכם לריצה משותפת בין סמוטריץ' לבן גביר, סמוטריץ' שעד לא מזמן נהנה מאהדה חוצת מגזרים, ונדמה כי עוד רגע, גם הוא מיישר קו עם אסכולת הימין. אך התהפוכות השונות הובילו לכך שהוא כבר לא ברשימה של בנט, ובצלאל החדש כבר לא חדש, וראייה לכך הוא ההסכם שנחתם עם עוצמה יהודית ימין שמרני חרד"לי על מלא, בצלאל הישן חוזר בכל הכח.
לסמוטריץ' כבר אין עניין בחיבוק התקשורתי, זה לא הביא לו מנדטים אלא נתן לו קצת אוויר לנשום כשהיה בימינה ומצד שני אילץ אותו להתחבא מאחורי דעות שקשה לו להאמין בהם, ולהתפתל עד אינסוף בראיונות. כך שעם בסיס מצביעים אידיאולוגי שמאמין בדרכו הוא כבר לא חייב או צריך את זה.
סמוטריץ' החליט שהוא ימין, ואם הוא ימין הוא רוצה להיות ימין מלא, לא כאילו, לא ליד, ולא בערך. זו גם הסיבה שבניגוד לזעקות השבר כשהרב רפי פרץ התחבר עם בן גביר, הפעם לכולם ברור ששני הצדדים קרובים בדעותיהם ולכל מי שיצפה לפגוש מפלגה ציונית דתית קלאסית צפויה אכזבה והוא צפוי לפגוש מפלגה ימנית חרדל"ית שמרנית שתעמיד את האידאולוגיה הרבה לפני הנראות.
כמו אצל מיכאלי כך גם אצל סמוטריץ', ברור לכל מי שיבחר להצביע להם, לאן הקול שלו ילך לאחר הבחירות. שניהם מאמינים כי האידאולוגיה תביא את האנשים ולא להיפך. ואולי מפלגות כאלה הם אלה שיוציאו אותנו בסופו של דבר מהפלונטר הפוליטי בו אנו תקועים כבר שנתיים.