שומעים הרבה בתקשורת על המונח "מורדים", או "מורדי הליכוד". מונח זה - פרי המצאה של פורום החווה? - אומר דרשני. מה הכוונה המסתתרת מאחורי הביטוי? מה השקפת העולם הגלומה בשימוש בביטוי זה?
כולנו זוכרים איך אריק שרון בראש הליכוד רץ לבחירות מול העבודה בראשות עמרם מצנע, כאשר מצנע מנסה למכור לצבור את הרעיון של התנתקות חד-צדדית מעזה, ואילו הליכוד ושרון מסבירים למה התכנית אינה טובה. תוצאות הבחירות - נצחון גדול לליכוד יחסית לעבודה. המסקנה המתבקשת בשעור אזרחות פשוט? הצבור אינו מאמין בתכנית התנתקות.
כולנו זוכרים גם שאותו שרון ואותו ליכוד התהפכו לגמרי והציעו תכנית התנתקות חד-צדדית מעזה, תכנית שכללה הרס כל הישובים היהודיים לא רק בגוש קטיף, אלא גם בצפון רצועת עזה, אותו גוש ישובים הנמצא מרחק קילומטרים ספורים מאשקלון. אין זה דבר של מה בכך - אחורי הבחירות לבצע מהלך של נטישת העמדה שעליה הלכו לבחירות ואימוץ העמדה שנגדה נוהלו הבחירות. תמציתה של דמוקרטיה היא נתינת אימון מצד הבוחר לנבחר, ושמירת אמונים של הנבחר כלפי הבוחר. בלי זה, בלי שמירת אימונים מצד הנבחרים כלפי מה שהציעו במהלך הבחירות - יאבד אימון הצבור בכל המערכת הדמוקרטית של המדינה.
כולנו זוכרים כי ראש הממשלה שרון הכריז על משאל מתפקדי הליכוד. משאל שאמנם אינו יכול לחייב מבחינה חוקית פורמלית, אך בוודאי מחייבת מבחינה דמוקרטית עקרונית ומוסרית. אף ראש הממשלה הכריז כי תוצאות המשאל יחייבו את כל חברי הכנסת של הליכוד. כמובן - הכרזה זו נאמרה כאשר עמדתו הובילה בסקרים. הסקר היחיד הקובע, הפתקים בקלפי ביום המשאל, קבע כי שני שליש ממתפקדי הליכוד - אותם אנשים ששלחו לכנסת את חברי הליכוד בתור שליחיהם - מתנגדים לתכנית ההתנתקות. ביום המחרת החלו ראש הממשלה ושריו לצפצף על התוצאות ולהמשיך לדהור לקראת ההתנתקות.
היו חברי כנסת שנשארו נאמנים לעמדת הליכוד כפי שזו הוצגה לבוחר ביום הבחירות. הם נשארו נאמנים לדעת המתפקדי הליכוד. בקיצור: הם נשארו שליחים נאמנים של שולחיהם, על פי יסודות הדמוקרטיה.
חברי כנסת כונו בתקשורת, בהשראת ספינולוגים, בשם "מורדים". מורדים במי? במה? הרי הם אלו שהיו נאמנים לרצון הבוחר, לרצון המפלגה, לעקרונות המוסריים של הדמוקרטיה וברית אמונים שבין בוחר ונבחר. הם מרדו רק באיש החזק שבא לבצע תכנית התנתקות שמצאה חן בעיני חלק מן התקשורת. הם מרדו באדם שצפצף על הדמוקרטיה ונשארו נאמנים לבוחרים.
כאשר התקשורת חוזרת על ביטוי זה - במשמעות של שלילה - היא אומרת שהיא מזדהה עם האיש החזק, עם התנהלות מדינית ופוליטית של איש חזק שאינו נזקק לאימון הבוחר, שלא איכפת לו על איזה מצע נבחר ומה הבטיח לבוחר. בקיצור: אדם שאינו נאמן לדמוקרטיה. בכך התקשורת נהפכת מן "כלב השמירה" של הדמוקרטיה לכלב תקיפה נגד הדמוקרטיה! התקשורת - וכל המשתמשים בכינוי "המורדים - מגלים שבאמת אינם מאמינים בדמוקרטיה, בחירות ושלטון העם, אלא, הם מאמינים בדיקטטורה על העם.
ובסוף: הערה אחרונה, ענינית על הנושא שעליו נוהל המרד נגד רצון הבוחר ונגד הדמוקרטיה, הלוא הוא תכנית ההתנתקות. תכנית ההתנתקות התגלתה ככשלון גמור. היא גרמה, בין השאר, לרמיסת זכויות אדם של אזרחים, גירוש אנשים מבתיהם ומפרנסתם ללא הכנת תשתית להמשך חייהם התקינים, עליית שלטון החמאס, ירי בלתי פוסק וגובר של רקאטות, הפקרת ציר פילדלפי בצורה שמאפשרת זרימה כמעט חפשית של נשק תחמושת וחומץ נפץ לתוך רצועת עזה. היו אנשים שצפו את כל ההתפתחות הזאת כבר אז - והם הצביעו נגד התכנית, בבחירות שבהם הפסיד עמרם מצנע, במשאל מתפקדי הליכוד שבו הפסיד אריק שרון.
כאשר אלטרנטיבה טובה ברורה וידועה, ואנשים בוחרים בחלופה אחרת - הרי בחירה זו מצטרפת למצעד האיוולת של מדיניות ניהול הדבר המכונה, משום מה, תהליך השלום. אבל ה"מורדים" בחרו בחירה חכמה, וכן מתפקדי הליכוד, וכן העם בבחירות אז. אולי הגיע הזמן לנסות את החלופה שהם בחרו?