נכון לשעת כתיבת שורות אלו, המדור אינו יודע באיזו אווירה הוא אמור להיכתב. יכול להיות שיש אווירה קשה במדינה, בעקבות הפיגוע בירושלים וירי הטילים, ואולי גם תחילתה של תגובה צה"לית הולמת , ואם כך המדור צריך להתאים את עצמו למצב חירום; מצד שני, יתכן גם שעברנו על הפיגוע לסדר היום, ומהגראדים אין לנו בעיה להתעלם, כך שאפשר לכתוב כאילו כלום לא קרה ולא קורה. אז המדור השבוע יהיה נורמלי לחלוטין, מתוך תקווה גדולה שהוא מהמר לא נכון.
על הניסים
עוד בענייני פיצוצים בשבוע האחרון: כשציינו השבוע את הצלתו ההיסטורית של עם ישראל מידי המן הרשע, בעקבות רצף יוצא-דופן של צירופי מקרים, ידענו לקרוא לזה "נס". כשמערכת "מעיל רוח" זיהתה טיל נ"ט שנורה לעבר טנק ישראלי, באותו יום ממש, זה היה בסך הכל הישג לצה"ל. כמו גם תפיסת אוניית הנשק בשבוע שעבר. חבל להשקיע כל כך בחגים, אם אנחנו לא טורחים לשים לב למוסר ההשכל שלהם.
 |
|
היתה או לא היתה? (שרה פיילין. צילום: T toes from Decatur, USA)
|
תעלומה בבית לחם
אורחת לחג: שרה פיילין, מבכירי המפלגה הרפובליקנית בארה"ב ומועמדת פונטציאלית לנשיאות, הגיעה לביקור בארץ הקודש בדיוק בחג הפורים. היא ביקרה בירושלים ובמקומות אטרקטיביים נוספים, מדלגת בנונשלנטיות מעל המשוכות של כניסה ויציאה מירושלים בפורים (אם הגעתי לירושלים בראשון בצהריים ויצאתי ממנה בראשון בערב, כמה משלוחי מנות אני צריך להביא ומתי?), אבל הביקור המעניין מכולם היה בבית לחם. מה שהפך אותו למעניין הוא העובדה שביקור זה לא התרחש כלל. כלומר, פיילין היתה בדרכה לשם, בעיקר כדי לברר באתרים הנוצריים במקום, אבל מסיבה לא-ידועה החליטה לסוב על עקבותיה. מה מנע ממנה לשנות במפתיע את התוכניות? האם תקף אותה פחד מזורקי אבנים, או שמא ברגע האחרון עלתה בה המחשבה שאין שום סיבה לבקר בכנסייה? הסיבה האמיתית אינה ידועה, אבל אחת ההשערות היא שפיילין לא הגישה בקשה להיכנס לעיר (כפי שהיתה אמורה לעשות על פי הנוהל הקבוע של ביקורי אח"מים), וזאת כנראה מפני שהיא חשבה שבית לחם הינה שטח ישראלי לכל דבר. זה נשמע כל כך הגיוני שבית לחם תהיה חלק אינטגרלי מישראל, ולא יהיה צורך באישור מיוחד כדי להיכנס אליה. האמת? צודקת. מעניין אם גם לנשיא ארה"ב המכהן זה נשמע הגיוני.
נכנס יין, יצאה כותרת חדשותית
ההלם בעקבות האסונות ביפן מתחיל לפנות מקום להסקת מסקנות, וכמובן שגם לנו בישראל יש מילה בעניין. הבעיה היא שבניגוד לאסונות אחרים, במקרה הנוכחי קשה למצוא אשמים. אף אחד בשמאל אינו מתיימר לטעון שידו הארוכה של אלי ישי הגיעה עד פוקושימה, ואף אחד בימין לא יטען שהיפנים היו שותפים בעקירה מגוש קטיף. אז מי בכל זאת גרם לאסון? משתתפי ה'טיש' של האדמו"ר מרחמסטריווקא (אם כותבים את זה אחרת - עמכם הסליחה) בפורים זכו לקבל תשובה: ב-ynet יהדות דווח כי האדמו"ר קישר בין האירועים האחרונים, ובין שני בחורי ישיבה שנעצרו ביפן בחשד לאחזקת סמים. זאת הסיבה לכל הצרות. מעניין שגם "בחדרי חרדים" דיווחו על אותה אמירה של אותו אדמו"ר, אלא ששם דאגו להוסיף עוד פרט קטן, שאולי לא ישנה לגמרי את התמונה, ובכל זאת חשוב לציין אותו: האדמו"ר מרחמסטריווקא אמר זאת אחרי כמה כוסות טובות של יין.
שובו של אבריימל'ה מלמד
שכוייח השבוע מוענק לביה"ס "בית צבי" למשחק, שמחזיר בימים אלו את ההצגה המיתולוגית "איש חסיד היה" אל הבמה. השלאגר של דן אלמגור מסוף שנות השישים עולה שוב, בגירסה מעודכנת יותר של הטקסט, של המוזיקה ושל התלבושות. אולי זאת לא הדרך האותנטית ביותר להיפגש עם עולם החסידות, בטח לא בגירסה מחודשת שמותאמת לעולם המודרני, אבל מה לעשות; אם המצב קשה, אם המצב לא טוב, וזאת הדרך להפגיש את הקהל עם השטייטעל - נו, שויין.
ותהייה קטנה לסיום
חוץ מטורניר כדורגל בית-ספרי בין קבוצות "ארם" "בבל" ו"אשור", נדמה שחשבו כבר על כל הרעיונות שיכולים לגרום לתלמידים לחבב את שיעורי התנ"ך. ובכל זאת, המוח היהודי ממשיך להמציא פטנטים, וכעת הומצא אמצעי-עזר חדש ללימוד ספר הספרים: הפייסבוק. על פי התכנון, ייבנו דפים בפייסבוק לכל הדמויות התנ"כיות, שימחישו בצורה חיה את חייהם ומעשיהם. התהייה הקטנה איננה איך זה שדווקא דפים וירטואליים הופכים דמות ל"חיה" יותר, זאת צריכה להיות תהייה גדולה. התהייה הקטנה היא - למה מיישמים את הרעיון המקורי הזה דווקא על לימודי התנ"ך? למה אי אפשר להחיות גם את המדע או ההיסטוריה? יכול להיות שאף אחד לא מעז לזלזל בכבודם של בן-גוריון או הרצל ולהפוך אותם לשישיסטים מתלהבים בפייסבוק, אבל כשמדובר באבות האומה זה לגיטימי?
התחזית לשבוע הקרוב: אף גראד לא יגיע צפונית לאשדוד (ובע"ה גם לא צפונית לרצועת עזה), אבל אפילו אם ח"ו ינחת משהו בדרום תל אביב - עדיין יתייחסו לזה כאל אירוע שהתרחש בדרום הרחוק.