הטרנד הירוק מצליח לחדור לאחרונה גם לציבור הכתום. שיתוף פעולה ירוק-כתום הביא לשינוי תוכניות גדר ההפרדה במדבר יהודה, פה ושם ביו"ש צצים מאחזים אקולוגיים, בגיליון הקודם של כתב העת נקודה, פורסם מאמרו של אריאל לביא שעסק בגישה האקולוגית מזווית יהודית ומכללת ליפשיץ מקיימת השבוע יום עיון בנושא יהדות וסביבה.
בדרך כלל קשה למצוא סיבות טובות להתנגד למגמה הירוקה, אלא שלצערי, כתושב הנגב כבר יצא לי לפגוש אנשים שהירוק עלה להם יותר מידי לראש. הפעם הראשונה בה נתקלתי בנזקים שגורמים הירוקים להתיישבות היהודית בנגב, הייתה לפני כארבע שנים. בכניסה לירוחם נתקלתי בשלט גדול שהתנוסס על גבי שני עמודים, ועליו נכתב "בנגב ייבחן העם בישראל - למרות החברה להגנת הטבע". התמיהה הובילה אותי לאיש שמאחורי השלט - איל יזרעאל מחוות כרמי עבדת הסמוכה לקיבוץ שדה בוקר. יזרעאל, שמחזיק בביוגרפיה ירוקה מרשימה, הכוללת שנים רבות של עבודה ברשות שמורות הטבע, סיפר לי שהחברה להגנת הטבע רודפת אותו ואת כל תושבי חוות הבודדים בנגב בטענה שהקמת החוות סותרת את מדיניות השטחים הפתוחים. בנגב יש כידוע מיליוני דונמים ריקים. חלקם נתפסים בהדרגה בעיקר על ידי בדואים אבל החברה להגנת הטבע בחרה להתעסק עם טרף קל, ולמרר את החיים רק ליהודים הבודדים שמקימים חוות קטנות בהליך מוסדר, ירוק וסביבתי. שמוליק ריפמן, ראש מועצת רמת נגב טוען כבר מזמן שהחברה להגנת הטבע לפחות במחוז דרום, אימצה מדיניות אנטי ציונית, לא פחות. הקו הרדיקלי של החברה בא לידי ביטוי במלחמות שהיא מנהלת בכל מי שמנסה להקים ישוב חדש בנגב. אחד מתושבי הישוב מרחבעם הסמוך לשדה בוקר אמר לי פעם על אנשי החברה שנלחמו בהקמת ישובו, שיש אנשים שאהבת הטבע מביאה אותם לשנאת האדם. לפני שלוש שנים נלחמו הירוקים גם בתוכנית להקמת שכונה חדשה בירוחם על שפת המכתש הגדול. שבתאי שביט, ראש המוסד לשעבר שהיה מיוזמי השכונה (שבסופו של דבר לא הוקמה) אמר לי אז על המתנגדים הירוקים: שימשיכו לשבת במשרדים שלהם ולחשוב שהדרך היחידה לשמור על איכות הסביבה היא לשמור את הנגב ריק מתושבים. אני מניח שגם עקורי גוש קטיף עוד יסבלו לא מעט מבג"צים ירוקים בדרך להקמת יישובי הקבע שלהם. מי שמתנגד להקמת כל ישוב חדש, לא יעשה הנחות אפילו לפליטים, כל עוד הם יהודים ולא בדואים.
לפני כחודש אישרה סוף סוף הממשלה את הקמת עיר בסיסי ההדרכה בצומת הנגב סמוך לירוחם. העיר הצבאית אמורה לחולל מהפכה בנגב, על ידי יצירת אלפי מקומות עבודה, הרחבת התשתיות באזור והעברת אוכלוסייה של אנשי קבע מהמרכז לדרום. מכיוון שהעיר מיועדת לקום במרחק עשרה קילומטרים מאזור התעשייה של רמת חובב, אתר הפסולת הרעילה של ישראל, התעכבה ההחלטה במשך מספר שנים. הקמת העיר אושרה רק לאחר הסכם הבנות שמבטיח את המשך הטיפול הסביבתי במפעלי רמת חובב. אבל הסכם ההבנות, עליו חתם גם המשרד להגנת הסביבה לא מספק את הירוקים. מחוץ לישיבת הממשלה שבה התקבלה ההחלטה, הפגינו פעילים של תא הסטודנטים "מגמה ירוקה" נגד הקמת העיר. הסטודנטים הירוקים לא מסתפקים בכך שנתוני איכות האוויר שנאספו בשנה וחצי האחרונות בצומת הנגב מצביעים על קרוב לאפס חריגות מהתקנים המחמירים ביותר. הם כהרגלם מנסים לטרפד כל יוזמה להקמת משהו חדש בנגב. בכל פעם הם מוצאים לעצמם כיסוי ירוק אחר להתנגדותם. אני מוכן לחתום על זה שרוב הפעילים הירוקים שמתנגדים להקמת העיר לא היו אף פעם בצומת הנגב ויישוב הנגב בכלל לא מעניין אותם. הם רוצים את הנגב ריק מישובים ולא מטרידות אותם השלכות השממה על אלו שרוצים גם לחיות בנגב ולא רק לטייל בו. אם כן אכפת להם מעתידו של הנגב, הייתי מצפה שיציעו, בכל פעם שהם מתנגדים ליוזמה דרומית חדשה, הצעה פוזיטיבית אלטרנטיבית משלהם. ביום שהירוק יהיה גם ציוני וחברתי ולא רק סביבתי, אתחיל להתייחס אליו ברצינות.