מעשה מגונה בכוח

היום התבשרנו שוועדת המשמעת שעל יד מועצת הרבנות הראשית לישראל עתידה לדון בקרוב בשלילת תוארו של הרב מוטי אלון, שהואשם בעשיית מעשים מגונים בכוח בשני נערים. אין זו הפעם הראשונה שוועדת המשמעת מזמינה לפניה רבנים סוררים לדיון; כבר לפני כחצי שנה היא שללה את תוארו של הרב יהודה רוזיליו, מי שניסה לגנוב ספרי תורה מבית הכנסת של קהילתו בדרום, ואף קראה לרב שרון שלום, רב ממוצא אתיופי שלא נכנע למסורת הרבנית המסורתית ופרסם ספר הלכה למעשה לפי מסורת יהודי אתיופיה, להופיע בפניה.

קיומה של הועדה הזו מעורר כמה שאלות שלא הצלחתי למצוא להן מענה. מיהם חברי הועדה? מי ממנה אותם? האם יש ביכולתם לשלול תואר "רב" מאדם שהוסמך כרב? האם הם מתנהלים בשקיפות כלשהי? ומכוח איזה חוק הם פועלים?

מתברר שבחוק שירותי הדת היהודיים (משולב. התשל"א-1971, נוסח מתוקן) נקבע ש"רב עיר יהיה נתון לשיפוט של בית דין משמעתי" (סעיף 12א). שר הדתות יכול לקבול על רב עיר במקרה שהרב נהג "שלא כהלכה במילוי תפקידו" או "באופן שאינו הולם את מעמדו של רב בישראל" או אם "הורשע בעבירה שיש בה משום קלון" (12ג, 1-3). במידה שנמצא כי הרב אינו ראוי להמשיך בתפקידו, ניתן לפטרו. דין דומה חל גם על דיינים מכוח חוק הדיינים (תשט"ו-1955, נוסח מתוקן, סעיפים 20-21).

אכן, בשום מקום לא נאמר שוועדת המשמעת יכולה לשלול את תוארו של הרב או הדיין אלא רק לפטרו מתפקידו; בשום מקום לא נאמר שוועדת המשמעת יכולה לזמן אליה אנשים שאינם נושאים בתפקיד ציבורי רשמי של רבנות עיר או דיינות. האם אנו חוזים כאן בהולדתה של דיקטטורה רבנית חסרת בסיס משפטי?

אך לא רק שאלת מקורות סמכותה המשפטיים של הועדה עומדת על הפרק, אלא גם שאלת מקורות סמכותה הדתיים. מהו הנימוק ההלכתי לדעתם של הרבנים חברי ועדת המשמעת שמותר לשלול מרב את תוארו בגלל שסרח? מצאנו שחכמים שללו מ"אחר", הוא אלישע בן אבויה, את שמו ותוארו (חגיגה טו, ע"א), אך אי אפשר להקיש מחטאו לנידון דידן; על אף החומרה שבמעשים המיוחסים לרב מרדכי אלון, אין הם דומים לקיצוץ בנטיעות של אחר. על אף שהלכה פסוקה היא שתלמיד חכם צריך להיות דומה ל"מלאך ה' צבאות" כדי שיהיה מותר ללמוד ממנו (רמב"ם, הלכות ת"ת ד, ב), כבר אמרו חכמינו ז"ל שכבודו במקומו נותר מונח, ו"תלמיד חכם, אף על פי שסרח יש לו תקנה" (חגיגה טו, ע"א) ו"אין תורתו נמאסת" (שם) ונראה שמשום כך גם אסור לבזות אותו בפרהסיה (מנחות צט, ע"ב. האם שלילת תוארו של הרב מרדכי אלון בשל מעשיו אינה אלא ביזויו בפרהסיה?).

מכל מקום, גם אם יש הנמקה הלכתית לדבר, נראה שאין תבונה בדבר; הרי גם אם יישלל מהרב אלון תוארו הרשמי - בעיני חסידיו לא תהיה להחלטה כל ערך והם ימשיכו לקוראו "רב"; גם בעיני מתנגדיו עלולה להיתפס ההחלטה כווידוא הריגה קנטרני וחסר משמעות, כ"מעשה מגונה בכוח" ברב אלון; ואם רצונה של מועצת הרבנות הראשית לשדר מסר לציבור הכללי, החילוני, שהנה "יש דין ויש דיין" והציבור הדתי מעניש גם את גדוליו אם חטאו - צריך לדעת שהמעשה הזה עלול גם להיראות כטאוטולגיה מוסרנית, כניסיון בדיעבד לתקן את המציאות כך שתשמר במלאכותיות את כבוד מוסד הרבנות; רבנים אינם חוטאים, ולכן אם אדם חטא - הרי בעצם אינו רב…?!

ולקינוח, שתי שאלות. האם יזמינו גם אותי לוועדת המשמעת של הרבנות הראשית בגלל שאני מעביר ביקורת על דרך התנהלותה? (אל דאגה, אין לי סמיכה רשמית מטעם הרבנות הראשית, כך שאין להם שיניים כלפי); והאם חברי הועדה יהיו הוגנים דיים כדי לדון גם בשלילת רבנותו של חברם, הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב יונה מצגר, אם ימצא אשם בעבירות השוחד והמרמה שבהם הוא נאשם?