אחד מהדיונים הסוערים יותר שזכורים לי בתולדות תנועת התעוררות, תנועה פלורליסטית ירושלמית אשר משלבת פעילים ופעילות מכל הזרמים, היה על שיתוף הפעולה עם הרבנות בכלל ועם המועצה הדתית בפרט. "מדוע שנעבוד עם גוף שמדיר נשים?" שאלה לימור, אחת הפעילות. "מדוע שנכבד וניתן לגיטימציה לגוף שאינו מכיר בזרמים שונים ביהדות, שמקשה לא פעם על גרים ועל מסורבות גט?"
יאיר, פעיל אחר, טען: "המועצה הדתית היא גוף שעניינו כפיה דתית. הוא מחליט עבור אנשים כיצד יתחתנו ואיך ייקברו, מהיכן יגיעו הירקות במסעדה הקרובה לביתם, אילו שאלות תשאל הבלנית ברגעים הפרטיים ביותר וכל זה בהתאם לרבנים מסוימים מזרמים מסוימים, לפי מה שנקבע בהסכמים הקואליציוניים. יש להוקיע את הגוף הזה מיסודו".
בימים אלו אנו מנסים לקדם את כינונה של מועצה דתית נבחרת בירושלים, במקום המועצה הממונה הקיימת בעיר כבר למעלה מעשור.
מועצה דתית ממונה, היא מינוי פוליטי הנעשה בידי השר, של יו"ר שאינו מחויב בדין וחשבון לאיש מלבד לשר הדתות עצמו ולמפלגתו שלו. זו מועצה ששקיפותה מוגבלת ובוודאי שאינה מייצגת את כלל הציבור ואינה קשובה לרחשי ליבו.לפי החוק, על המועצה הנבחרת להיות מכונסת עד שנה מיום הבחירות, אך בפועל המועצה הממונה ממשיכה לפעול באין מפריע גם בתקופה זו, משיקולים פוליטיים ולא ענייניים ובניגוד לעקרונות המנהל התקין.
גם במהלך הנוכחי, הטענות של לימור ויאיר מהדהדות באוזניי. המלחמות שלנו קטנות ונקודתיות. גם אם ננצח בהן, תמשכנה המועצות הדתיות להיות גופים פוליטיים, נגועים לא פעם בשחיתות. גם אם תמונה בירושלים מועצה נבחרת, עדיין היא תהיה נבחרת רק בחלקה, כאשר 45% מהמינויים נתונים בידי שר הדתות ועוד 10% בידי הרב המקומי. גם אם נצליח למנות נשים, הן עדיין תהיינה מיעוט קטנטן. אז למה להכניס את הראש למיטה החולה הזו?
החלטנו, באותו דיון סוער, לפעול בשיתוף עם רבני העיר, לנסות ולהשפיע מבפנים. החלטנו לנסות ולהפוך את המועצה הדתית למקום מייצג ושקוף יותר. החלטנו כך, לא מאהבת הרבנות או מאהבת המועצות הדתיות, אלא מאהבה ודאגה אמיתית לציבור.
הציבור הרחב ברובו המוחלט- גברים ונשים, חילונים ודתיים- משתמש בשירותי המועצה הדתית. בין אם ירצה בכך ובין אם לאו. לא ממש שואלים אותו ואין לו אלטרנטיבה. בשורה התחתונה, המועצה הדתית היא גוף ציבורי וקשה להימנע מלהשתמש בשירותיה. הציבור מממן את פעילות המועצות הדתיות, ולציבור מגיע לקבל השירות הטוב ביותר.
האם אפשר ליצור שינוי מהותי? אולי למנות שר דתות ממפלגה ליברלית ולשנות את המערך מיסודו? אולי להעביר הצעת חוק המבטלת את המועצות הדתיות כפי שאנחנו מכירים אותן, ובונה סמכות דתית קשובה יותר, ייצוגית יותר, פוליטית פחות? יתכן שיום יבוא וגם מאבק כזה יצליח, אך אפשרות כזו עדיין אינה עומדת על הפרק ועל כן כעת אנו מרכזים את כוחותינו במה שבטווח ההשפעה שלנו.
מחר נערוך כנס בנושא "מועצה דתית נבחרת בירושלים", בתור צעד ראשוני לקידום מועצה כזו. בעידן שבו אנו מתעניינים בכל הצבעה ובכל שינוי חוקתי, דואגים להיות מעורבים בהחלטות המתקבלות בוועד הבית ובוועד ההורים, מפתיע כמה מעט אנחנו יודעים על הגוף שפוגש אותנו במקומות חשובים ורגישים כל כך. ואולי אם נכיר, נצליח גם להשפיע.
לנטוש את הזירה של המועצה הדתית, את המלחמה על היחס במקווה, על מינוי משגיח הכשרות- משמעו לנטוש את הגרים, את הנשים הטובלות, את הזוגות הנישאים, את המשפחות הקוברות את יקיריהן. למעט ישנה המודעות, היכולת הכלכלית והיכולת הנפשית לממן שירותי דת באופן פרטי, ולכל השאר אנחנו דואגים. זוהי זירה פוליטית, מלאת אינטרסים, לא שוויונית ולא סובלנית, אבל גם בה צריך לפעול, אם רוצים להוביל בסוף לשינוי אמיתי.
המאבק שלנו כעת הוא למנות מועצה דתית נבחרת, במקום זו הממונה בירושלים. מועצה דתית היא אולי לא הגוף האידאלי, אך מועצה דתית נבחרת תהיה טובה עבור כולנו עשרת מונים מהמצב הנוכחי בירושלים.
נשמח אם תצטרפו אלינו.
כותבת הטור היא ראש צוות "דת ועיר" בתנועת התעוררות בירושלים
חפשו את האירוע בפייסבוק: 'מועצה דתית בלי מועצה'