חמישים ושלוש פעמים דפקו קציני העיר על דלתות של משפחות במהלך המבצע האחרון. חמישים ושלוש דפיקות ששינו למשפחות את החיים בשניה אחת. אבא, בעל או אח. ברגע אחד הופכים בני משפחה אנונימית לנחלת הכלל לרגע אחד, ומצטרפים בנקישת דלת אחת למעגל השכול הישראלי.
דורון דנינו הוא יועצו הבכיר של סגן השר לשירותי הדת הרב אלי בן דהן ביום יום ומועמד משמעותי לתפקיד מנכ"ל הרבנות הראשית הבא. עם זאת, בימים הללו הוא נושא באחד התארים הקשים ביותר שניתן להעלות על הדעת - אחד מקציני העיר באזור עפולה והסביבה. בראיון ל'כיפה' הוא מספר על הרגע הקשה ביותר בחיי משפחה, כשהוא נמצא בצד השני. האויב, הנפילה, האח, הבעל או האבא שנהרג מתגמדים לרגע אחד, כששלושה קציני צה"ל במדים עומדים מולך בדלת.
"אנחנו כל השנה בכוננות אבל כרגע אנחנו נמצאים רוב הזמן במשרדי קצין העיר, מקווים שהטלפון לא יצלצל", הוא מספר. “ברגע שמתקבלת הודעה מזניקים קבוצה. מדובר בשלושה מודיעים, כשלפעמים אחד לא לבוש מדים. כשרואים שלושה לובשי מדים, קצינים לא צעירים, זה אומר הכל".
דנינו מספר כי אם מדובר בהודעה בלילה הסבירות גבוהה שהמשפחה בבית, אך אם מדובר בהודעה ביום צריך לאתר את בני המשפחה. “אנחנו מנסים לנטרל את האדם מסביבה של אנשים כדי להודיע לו. לא תמיד זה עובד אבל זו המטרה. ב-99% מהמקרים הם לא יודעים. אנחנו מנסים לאתר את האדם בתירוץ מסוים ואם מדובר במשרד מבקשים מהמנהל לקרוא לו למשרד".
"כשדופקים בדלת לא צריך להוסיף הרבה", הוא מספר לאחר לאחר שקט ממושך על רגע הדפיקה האוימה בדלת. “אתה יודע שעוד רגע אתה הורס למישהו את החיים. אתה עומד בדלת עוד שנייה, ונותן להם עוד רגע של שפיות. מצד אחד זה רגע קשה ביותר אבל מצד שני זו שליחות גדולה. עדיף שישמעו את זה מאיתנו ולא בטלפון אקראי או בוואטסאפ. לא מתרגלים לדבר כזה. אין הודעה אחת שדומה לשנייה. לא דומה הודעה על בעל שנפל או אח. לא דומה משפחה אחת לשנייה", הוא אומר.
לדבריו, רגע ההודעה בדלת היא רק הצעד הראשון בטיפול במשפחה. “אחרי ההודעה הלקונית, שצריך לקרוא כפי שנוסחה בידי דובר צה"ל, אנחנו יושבים עם המשפחה ועוברים די מהר לפרקטיקה. מנסים להסביר ולברר מהם הם רוצים לעשות עם הלוויה. מסבירים את היתרונות שיש לפעמים בסיקור עיתונאי - שהבן נפל על קידוש השם ומגיעה לו התהודה. לאחר שאנחנו מאתרים את המשפחה הראשונה, את ההורים או בנות הזוג, צריך לאתר גם את שאר בני המשפחה שלפעמים נמצאים ברחבי הארץ. אנחנו גם מעמידים ניידת של מד"א בקריאה מהירה".
דנינו מספר כי גם קציני העיר יוצאים להודיע גם על הודעות על פצועים באורח קשה ואנוש. “במקרה כזה צריך מיד לומר למשפחה כשהם עונים לדלת שמדובר בפצוע ולא בהרוג. ברגע הראשון יש מעט הקלה ואז יוצאים עם מונית ולוקחים אותם לבית החולים. במקרה של משפחה במגדל העמק השבוע ליוויתי משפחה עד סורוקה. ישבתי איתם עם הרופא המנתח ואז חזרתי. במקרה של חלל אנחנו מלווים את בני המשפחה עד אחרי הלוויה, ולאחר מכן אחד מהצוות נשאר עד סוף השבעה והשניים האחרים חוזרים במהלך השבעה. אי אפשר לצאת לעוד הודעה למשפחה מיד לאחר שהודעת לראשונה".
"ההתמודדות עם התפקיד הזה קשה ואין ספק שאלו זמנים קשים", הוא אומר. “יש גם הודעות שאנחנו לא מגיעים אליהם אלא קצינים אחרים כי אנחנו מכירים את המשפחה. אתה לא רוצה שכל פעם שהם יסתכלו עליך הם יזכרו ברגע הקשה בחייהם".
דנינו מספר שהוא בתפקיד בדיוק 8 שנים. “אני בתפקיד קצת לפני מלחמת לבנון השנייה. הייתי שליח של הסוכנות בבלגיה וכשחזרתי גילית שאני לא יכול להתגייס כי הייתי מחוץ לאימונים", הוא אומר. על ההכשרה לתפקיד הוא מספר "מדובר בסוג של התנדבות אבל לא כל אחד יכול להתנדב. אי אפשר להתקבל לפני גיל 30, עוברים מספר ראיונות, קורס מסיבי ולאחר מכן מתקדמים ל'מודיע מס' 3'. עם הזמן מתקדמים ל'מודיע מס' 2' ו'מודיע מס' 1'”, מוסיף דנינו. “איך מתמודדים", הוא עונה לשאלה המתבקשת. “נושכים את השפתיים ומנסים לראות את טובת המשפחה".
דנינו מבקש להעביר מסר למפיצים של הודעות בוואטסאפ ולהבהיר להם את חומרת העניין. “בשבוע שעבר הודיעו למשפחה דרך הוואטסאפ שהבן שלהם נהרג. רב העיר כבר הגיע וחברים רבים והם התקשרו אלינו כדי לברר למה אף אחד לא מגיע. זה רץ בוואטסאפ ובסוף לא קרה לחייל כלום”.
"הקלות שבה מודיעים הודעות, גם אם הן נכונות, היא רשלנית במקרה הטוב ופוגעת אנושות במקרה הרע", הוא מוסיף. “בשבוע שעבר העברתי הודעה לאב שעבר לפני כמה שנים אירוע לב. הודענו לו עם רופא. מה היה קורה אם הוא היה מקבל את ההודעה בוואטסאפ?”, שואל דנינו.
עוד הוא מותח ביקורת על הודעות זק"א, שממהרים להודיע על אירוע עוד כשהוא בעיצומו. “אני מבין את הצורך להעביר מידע בקבוצות, בטח כשמדובר בקבוצות של עיתונאים, אבל קשה לי עם ההודעות של זק"א, שמעבירים מידע עוד לפני קצין העיר. זה לא יאומן. אנחנו מקבלים הודעה בוואטסאפ שיש חמישה הרוגים באירוע והכי גרוע זה כשיש שמות או גדוד מסוים. הבעיה היא שאי אפשר לעצור את זה. בימים כתיקונם אנחנו עם מדים באוטו ונמצאים חצי שעה ממשרד קצין העיר. היום אני מגיע לפעמים בבוקר ומקווה שלא יקראו לי כי חבל על הזמן שיתבזבז והשמועות שירוצו".
עוד הוא מבקש לקרוא לנשים שיתגייסו לתפקיד, למרות היותו אחד התפקידים הקשים ביותר שיכולים להעלות על הדעת. “אנחנו צריכים מודיעות. יש לנו מערך גדול של גברים ויש גם כמה נשים, אבל אנחנו חייבים עוד. כשאתה בא לאלמנה בת 27 על נפילת בעלה הדבר הטבעי ביותר הוא לחבק אותה. אם זה האבא זה בסדר, אם זו אישה חילונית מסתדרים אבל אם מדובר באישה דתייה זה בעייתי. גם עם הילדים, כשיש מודיעה שהיא אימא בעצמה הליטוף הוא אחר".