"בשבוע שעבר הייתי בהלוויה של סבא של חבר שלי. לפני שנה סבא שלי נפטר. אח של חבר שלי נהרג בפיגוע. אני מרגיש שכולם מסביבי מתים". הרגשה זו היא מאד נפוצה. הרבה מאיתנו נפגשים עם המוות לראשונה, באופן ממשי ופנימי, בגיל הנעורים. זו תקופה שחלק מהסבים והסבתות שלנו נפטרים, ובכלל – זו תקופה שיש לנו זמן לשים לב לדברים ולהתבונן עליהם מבחוץ.
המוות תמיד קיים במקום כלשהו בנפש. כל אחד מאיתנו יודע שסופו להיפטר מן העולם, השאלה היא רק מתי יגיע הסוף. אמנם, המוות איננו ממשי ומאיים אצל כולם באותה רמה, כי לא כולם נפגשו איתו פנים אל פנים, אבל כולם יודעים שהם לא יצליחו לברוח ממנו. בסופו של דבר, המוות נמצא בתת-המודע שלנו.
יש משהו מפחיד מאוד, בחוויה של מציאות המוות. ההכרה במוות מאיימת על כל הקיום שלנו, והופכת את החיים שלנו לזמניים וחולפים. אנחנו מגלים שלא נישאר צעירים לנצח – בסוף נזדקן ונמות, וכשחושבים על זה, זה עלול להוציא את העוצמה והבטחון מהחיים ולגרום לדכאון ויאוש.
בדרך-כלל, ברגע שמחשבות כאלה עולות – מיד בורחים מהן. יוצאים לבלות עם חברים, מדליקים מוזיקה או מתעסקים בכל דבר אחר שיכול להשכיח את המועקה. ההדחקה של המוות היא בעייתית. תמיד הדחקה נובעת מפחד לעמוד מול הדבר האמיתי – הבעיה קשה מדי בשבילי ולכן אני מקטין ראש ומתנכר אליה. מבחינתי אין בעיה כזו.
מעבר לכך שזו לא התמודדות רצינית ובוגרת, במקרה הזה – זה גם לא יעיל. כל אחד בא במגע קרוב עם המוות במוקדם או במאוחר, ואז הוא עלול להתפרץ מולו ולקבל ממשות מפלצתית. התמודדות אמיתית ונכונה עם המוות, עשויה לגרום לכך שכל המפגשים איתו ייראו אחרת לגמרי.
כשמתוודעים אל המוות אפשר לקבל המון מוטיבציה חיובית. מי שמבין שהוא לא חי לנצח – ממילא אין לו זמן לבזבז. לגביו, המוות הוא "חלק מהחיים", ומה שחשוב הוא לחיות את הזמן שהוקצב לו. מי שהחיים מעסיקים אותו, איננו מוטרד מהמוות. כרגע הוא חי באופן הטוב ביותר, וכשיגיע זמנו למות – הוא ימות.
אדם שעסוק עם ההווה, העתיד לא מטריד אותו והוא לא מנסה להתחמק ממנו. הוא שלם עם מה שיש לו כרגע, ולכן למרות שברור לו שבסופו של דבר זה יגיע – זה לא ישבור אותו בבוא הזמן.
אין צורך לחיות חיים מושלמים כדי שהמוות לא יהיה למטרד; העיקר הוא שההווה מעניין ומשמעותי. כאשר המוח והלב שקועים במה שעושים כרגע, אין זמן וחשק להתעסק עם העתיד. גם אם יודעים עליו ומכירים בו, הוא לא מוליד פחד ויאוש בחיי ההווה.
אחרי הכל, זה לא כל-כך נורא לפחד מהמוות. הדבר הנורא הוא כאשר מפסיקים לחיות בגלל זה. כל עוד משתדלים לחיות טוב – אפשר גם לחשוב על המוות וגם קצת לפחד ממנו.