במשך הקדנציה האחרונה זעקו ארגוני החרד"ל, רבניהם כגון הרב שלמה אבינר, והישיבות המזוהות עמם כגון ישיבת הר המור ושלוחותיה, על "מבול הצעות חוק 'אנטי דתיות', אך מנתונים של מכון 'על משמר הכנסת' עולה כי כמות החוקים שהגיעו למצב של חקיקה בפועל, עומדת על ארבע עשיריות האחוז בלבד, מכלל הצעות החוק שיצאו במשך השנתיים האחרונות. כמות מזערית ביותר ביחס לנושאים אחרים.
על פי הנתונים, בכנסת ה-19 הוצאו 2921 הצעות חוק, ממוצא של 4.5 הצעות חוק ביום, כשמתוכם רק 759 עלו להצבעה ומתוכן רק 237 שהתקבלו לחקיקה.
כשמדובר בהצעות חוק בנושאי דת ומדינה, המספרים מצטמצמים עוד יותר. בכנסת היוצאת הוגשו 160 הצעות חוק בנושאי דת ומדינה, המכונות ברובן 'אנטי דתיות' על ידי החרד"לים. מדובר ב-5.5% מכלל הצעות החוק שהוגשו. מתוך אותן 160 הצעות חוק, רק 12 הצעות חוק התקבלו לחקיקה (4.6), רק מעט יותר מארבע עשיריות האחוז מכלל הצעות החוק שהוגשו בכנסת.
לידיעות נוספות בנושא:
- ארגון ליב"ה: יותר מנדטים, יותר פגיעה בציונות הדתית
בארגון 'על משמר הכנסת' מבהירים כי "הפערים הדרמטיים בין מספר הצעות החוק המוגשות לאלו שנחקקות בפועל נובע הן בשל היותן כלי הצהרתי בידי חברות וחברי הכנסת המשמש להתהדרות בפני הבוחרות והבוחרים על עשייה משמעותית בתחום מסוים (לראייה, כמות הצעות החוק המוגשות בשבועות הראשונים לכינונה של הכנסת) והן בשל השפעת השיח הציבורי על פעילותם של נבחרי הציבור".
כלומר, בעוד אומנם הוגשו הצעות חוק הנוגעות לנושאי דת ומדינה, היו אלו אחוזים בודדים בלבד מכלל הצעות החוק שהוגשו באופן כללי, ומתוכן הרוב המוחלט היו כפי הנראה הצעות חוק הצהרתיות, אשר לא הגיעו לשלבים הראשוניים של עבודה בפועל. במהלך השנתיים האחרונות טוענים בבית היהודי כי הם בלמו לא מעט הצעות חוק בנושאי דת ומדינה, וייתכן כי זו אחת הסיבות לכמות המזערית של הצעות החוק שהתקבלו לחקיקה.
הארגון, שבין מייסדיו גם יזהר הס, יו"ר התנועה הקונסרבטיבית בישראל, מציין לחיוב את הצעת החוק המבקשת לשריין מספר מושבים לנשים בוועדה למינוי דיינים, “מה שהוביל לשינוי המצב הקיים בו גברים שולטים ביד רמה בהחלטות הוועדה, שלעיתים בעלות השפעה פוליטית וציבורית מרחיקת לכת". התחום השכיח עליו נסוב הדיון בתחום דת ומדינה היה מוסד הרבנות, מציינים בארגון, ומסבירים כי "הניסיון היה לתקן תחלואים קיימים בתוך המערכת ונוגעים לנושאים כמו איסור על רבנים לדרוש תשלום על עריכת נישואין, פיתוח מערך דין משמעתי לרבני ערים, כפיית גט על סרבני גט ומאסרם ועוד".
על פי הטענות, הוגשו הצעות חוק הצהרתיות בנושאי שימור הסטטוס קווה, איסור מכירת חמץ בכל מקום ציבורי, הגבלה על אימוץ ילדים לזוגות חד מיניים ועוד, כשמבחינת הארגון "נראה כי חברי הכנסת שהגישו הצעות חוק אלו לא טרחו מעולם לקדמן באופן רציני, לאור כישלונן הצפוי". תוך כדי סיוג הדברים בשל זהות הארגון שמוציא אותם, ניתן להניח כי גם חברי הכנסת הדתיים חטאו בפופוליזם בכל הנוגע לשמירה כביכול על האינטרסים של בוחריהם, תוך שבפועל הם אינם עושים מאומה לתקן את המצב הקיים, לטוב ולרע.
הדברים מגיעים בסתירה לדו"ח של הארגון החרד"לי 'ליב"ה', שפורסם לאחרונה ב'כיפה' בו נטען שלמרות הכוח של הציונות הדתית, שגדל באופן משמעותי בכנסת האחרונה, מ-3 מנדטים ל-12, בפועל, בנושאי דת ומדינה, כוחם ירד באופן משמעותי.
על פי הדו"ח של ארגון 'ליב”ה', בעוד שבכנסת ה-18 עברו 2 הצעות חוק 'אנטי דתיות' להגדרתם, בקריאה טרומית, בכנסת ה-19 עברו לא פחות מ-23 הצעות חוק כאלו. בבית היהודי טענו בתגובה כי עצם העברתם בקריאה טרומית בלבד, ולא בקריאה ראשונה או שניה, הינה הודות לפעילות של המפלגה לבלימת החוק, אך בארגון ליב"ה מציינים כי בעוד אומנם יתכן שחלק מהחוקים אכן נבלמו על ידי הבית היהודי, חלקם גם נעצרו אך ורק בשל פיזור הכנסת. "נקודת המוצא היא שהחוקים עברו ואז נפלו. חובת ההוכחה על הבית היהודי. זה נעצר כי הכנסת נעצרה לא כי הם בלמו את זה. כל עוד לא היה פרסום שהבית היהודי עברו אין שום סיבה להאמין שהם עשו זאת".
עם זאת, יש לציין, כי שני הארגונים, המתנגדים בתוקף אחד לקיומו של השני, מתייחסים לשלבים שונים של החוק, כשארגון 'ליב"ה' עוסק בחוקים שעברו בקריאה טרומית, ואילו ארגון 'על משמר הכנסת' מסתכל על העברת חוקים באופן רחב יותר ומוכיח שגם אם חוקים עברו בקריאה טרומית, אין הדבר שהם עברו בפועל.