1.
הפוליטיקה היא היכולת לחזות מה יקרה בעתיד, בתוספת היכולת להסביר לאחר מעשה מדוע זה לא קרה.(וינסטון צ'רצ'יל)
יממה ויותר לאחר העברת החוקה החדשה ברוב עצום, ובבית היהודי הרוחות עדיין סוערות. האם הפשרה טובה, האם היא לא טובה ומדוע אנשי סניף ירושלים חתמו על פשרה כזו כשהם טענו לאורך כל הדרך שהם ינצחו?
נפתלי בנט העביר את החוקה ברוב כמעט לא דמוקרטי, אירוני למדי בהתחשב בעובדה שהוא טען שהחוקה דמוקרטית. לפני מספר שנים ניצח ולדמיר פוטין בקרב לנשיאות רוסיה בניצחון דומה - 102% הצבעה לטובתו באזורים מסוימים, כולל קולות הימאים והמתים, ונראה שבנט עשה מעשה כמעט זהה במסגרת הפשרה. לא פחות מ-95% לטובת החוקה, מספרים בגאווה בסביבתו של בנט ומציינים כי היו עשרות בודדים שהתנגדו לחוקה. כמעט בלתי אפשרי. כמעט.
השאלה הגדולה ביום למחרת החוקה היא מי ניצח. לטעמי, מדובר בשני מנצחים - גם נפתלי בנט וגם יוני שטבון. כמובן, ברור מדוע בנט ניצח ניצחן מפואר, עם עצירת המתנגדים לחוקה והעברתה ברוב עצום, אך דווקא מפתיע ששטבון נחל ניצחון לא קטן.
לכאורה שטבון הפסיד באופן כואב במיוחד. ברגע האמת נטשו אותו כל תומכיו לטובת הסכם פשרה, התברר כי שותפיו לדרך, אנשי סניף ירושלים, בחשו מאחורי גבו ואישרו את הסכם הפשרה בשם כל חברי המרכז שהופתעו אחר כך לגלות שאישרו חוקה אליה התנגדו.
אך, ביום לאחר החוקה מתברר כי שטבון נחל ניצחון לא קטן לאורך כל הדרך. במהלך הדיון אודות החוקה בלט שטבון באופן כמעט חסר תקדים. שמועות הכוללות פרישה, הקמת מפלגה אחרת או התמודדות נגד בנט ראש בראש ליוו את שטבון, אדם כמעט חסר ניסיון פוליטי אמיתי, בסך הכל שנה וחצי בכנסת, במהלך ההתנגדות לחוקה. כלי התקשורת המגזריים ציטטו אותו, פרסמו אותו, והוא מצידו לא הכזיב - כתבות, ראיונות וסיפורים אוף רקוד ואון רקורד לכתבים אפשרו לשטבון למתג עצמו במהירות ראויה לציון כמנהיג הפלג החרד"לי בציונות הדתית. לא לחינם הוא פרסם הודעה ממלכתית ביותר רגע אחרי אישור החוקה בו ציין כי יוביל את המחנה הציוני הדתי בבית היהודי. “היום ניתנה יריית הפתיחה במערכה על דמותה של מפלגת הבית היהודי", אמר. אומנם הוא לא באמת מהווה איום על תפקיד יושב הראש שנמצא בבטחה בידיו של בנט, אך מנגד מדובר בלא פחות מהכתרה של מלך חדש על הצד החרד"לי של הבית היהודי. קם לכם מנהיג חדש. המלך שטבון.
בשיחות עם חברי מרכז אתמול לאחר העברת החוקה, ולאחר שפרסמתי סטטוס קצר בו הסברתי את עמדתי לפיו גם שטבון ניצח, אמרו לי שהתמיכה בשטבון קטנה. מנגד, טענתי אני, שהסיבה שחברי המרכז נמצאים בלב העשייה מונעת מהם לראות את המצב כפי שהוא. שטבון הוא ללא ספק מנהיג החרד"ל, לטוב ולרע. פעם אורי אריאל היה המנהיג הבלתי מעורער של הצד הימני יותר מבחינה דתית אך הוא הודח מתפקידו. כן, אמר לי הבוקר חבר מרכז. הוא חתם במו ידיו על פירוק מפלגת תקומה כשחבר לבנט.
2.
אך מה באמת קרה בועידת החוקה ומדוע הגיעו לפשרה במפתיע לאחר איומים על פיצוץ הועידה? על כך הדעות חלוקות. מה שידוע הוא שמנהיגי מתנגדי החוקה מטעם סניף ירושלים, הידוע בהתנגדותו לבנט, הגיעו ביום שלישי לפגישה עם בנט, בלשכתו שבמשרד הכלכלה. מדובר היה על חגית משה, אברהם צימרינג ואולי מספר אנשים נוספים. הקבוצה הקטנה ישבה עם בנט ודנה בנושאים הבוערים שעל הפרק. מחד היה בנט בטוח עדיין בנצחונו בועידה, אך מנגד רצה תמונת ניצחון ברורה. הוא ידע שיש סיכוי לא רע שיצטרך להתמודד מול הצבעה חשאית, אותה קידמו המתנגדים, או הצבעה שמית, אותה קידם הוא בעצמו. הצבעה חשאית הייתה גורמת לו להתמודד עם אחוזים גבוהים של התנגדות בצל החשאיות, והצבעה שמית הייתה מאפשרת לכל מתנגד לעמוד בגאון מול בנט ולקלקל לו את התמונה הורודה. בשורה התחתונה רצה בנט ניצחון גורם.
לאחר דיונים וסמסים שהחליפו צדדים, בניצוחו של סגן השר אבי וורצמן, הגיעו הפעילים המתנגדים והבית היהודי להסכמות. תוקם ועדה, חציה מורכבת מהמתנגדים וחציה מורכבת מהתומכים, ובראשה יעמוד אדם נטרלי - הרב יצחק לוי, יו"ר המפד"ל לשעבר. שטבון ויוגב אגב ידעו על הפשרה המתגבשת אך חשבו שהצליחו למנוע אותה. חשבו.
בערב הועידה, יום רביעי בערב, הדברים לא היו לגמרי סגורים, מכיוון שכפי הנראה בנט עדיין חשב שיוכל לנצח בלי פשרות, אך לאחר שגילה דרישה גדולה להצבעה חשאית התחרט וסגר עם צימרינג, איציק משה ושאר המתנגדים למעט שטבון ויוגב, את פרטי העסקה. שטבון ויוגב גילו את הדברים רק כשהיה מאוחר מדי - החוקה עברה ברוב סוחף.
3.
לצד של שטבון יש לא מעט טרוניות, חלקן צודקות וחלקן לא כל כך. גורמים בכירים עמם שוחחתי היום מספרים על תחושת בגידה מצד אנשי סניף ירושלים שמכרו אותם לטובת עסקה עלומה ו-ועידה חדשה שתיגמר בקול ענות חלושה. הם מאשימים כי יום לפני הועידה היה צימרינג ראש המתנגדים והזועקים נגד בנט, וביום הועידה עצמה הוא נעלם כמעט לגמרי. מסתחבק ליד הבמה עם בנט ואנשיו, בעוד שטבון ומתנגדי החוקה צועקים ועושים מהומה. גורם בכיר מתאר את המהלך אותו הובילו בניגוד לעמדת שטבון כבגידה ומציין כי גם בתוך סניף ירושלים של הבית היהודי יש זעם רב, לאחר שראשי הסניף הובילו מהלך בשמם ללא אישורם. כך הגיעו ל-95% תמיכה, אומר הגורם. אם אתה לא שואל אף אחד ועושה מה שאתה רוצה למה שלא תזכה בתמיכה גורפת ולעזאזל הצדק וחוקיות המהלך.
מנגד, אומר צימרינג בשיחה קודם לכתיבת המאמר כי מבחינתו הוא עשה את הדברים למען השלום והועידה אותה יוביל הרב יצחק לוי תאפשר שינויים משמעותיים בחוקה לטענתו חברי הכנסת שטבון ויוגב ידעו מהעניין לאורך כל הדרך ובערב הועידה, בה הגורמים הבכירים טוענים כי חברי הכנסת לא ידעו על המהלך, אומר צימרינג כי השניים ידעו ואף ישבו עם המתנגדים והרב איתן אייזמן במשך שעה וחצי על הדברים, כך שהטענות משוללות כל יסוד. מי שהחליט בסופו של דבר על הפשרה היה הרב איתן אייזמן "ואנחנו כפופים לדעתו", הוא אומר. עוד מתייחס צימרינג לשמועות אודות סגירות חשבון עם חברי הכנסת מתנגדי החוקה - מוטי יוגב ויוני שטבון בעקבות ההתנגדות, ומצהיר כי לא יאפשר פגיעה בחברי הכנסת. “עשינו מה שעשינו למען עם ישראל והניצחון הגדול שלנו הוא שעיקרנו את ועדת טרופר. אחרת לא היינו הולכים למהלך. עם זאת אבל אני מבין את המרמור של חברי הכנסת. עשינו מעשה שצריך היה להיעשות למען השלום וקידום השלום, אך יחד עם זאת לא ניתן שיפגעו בחברי כנסת בגלל מניעים של נקמה וסגירת חשבונות".
4.
ומה הלאה? בנט שולט עכשיו ללא עוררין במפלגת הבית היהודי. הטענות אודות דיקטטורה היו מוגזמות לחלוטין, ועל פי גורמים בבית היהודי הטענות של פרשנים שונים אודות שיתוף פעולה אפשרי עם נתניהו הן 'קשקוש מוחלט', אך יחד עם זאת אין ספק כי הבית היהודי יישלט עכשיו יותר מתמיד בידי מחנה בנט. יאמר, כי בעקבות הקבלות שהביא בבחירות האחרונות ולאחר מכן בסקרים, לא מדובר כפי הנראה בדבר רע במיוחד ושאפתנותו של בנט בהחלט תביא את הבית היהודי לעמדות הנהגה משמעותיות. שטבון מצידו ימשיך להנהיג קו חרד"לי בבית היהודי, ויהיה אופוזיציה לא קטנה לבנט, אך השאלה הגדולה היא האם הוא ישמע. על כך ימים יגידו. לאף אחד לא אכפת מפוליטיקה פנים דתית לאומית ביום יום והכל תלוי בשאלה מתי יהיו פריימריז.
בעוד חמישה חודשים לערך יגיש הרב יצחק לוי את הסתייגויותיו לחוקה, אך ספק יהיה אם מישהו ישמע אותם. אם המתנגדים לחוקת טרופר יצליחו אכן לשנות סעיפים מהותיים בחוקה מדובר יהיה על ניצחון ענק לחברי המרכז. על פי לא מעט גורמים ריח הבחירות באוויר ובעוד חמישה חודשים אף אחד לא יזכור על מה הייתה המהומה סביב ועידת החוקה. גם אם הדיבורים אודות בחירות הינם הגזמה פראית, במושב החורף הבא ידובר רבות על חוקי דת ומדינה כדוגמת חוק הגיור התקוע, על הבחירות לרבנות ירושלים ועל נושאים כללים כדוגמת בדיקת האו"ם את מבצע צוק איתן ונושאים כלכליים. החוקה? מי יזכור את החוקה בכלל. למה שנשנה משהו סגור?, ישאלו שבנט יעשה מה שהוא רוצה. הוא המלך.