אסתי רוזנברג על אביה הרב ליכטנשטיין: מודה לך בשם בנות ישראל

בשעה זו מתקיימים ההספדים על הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל בישיבת הר עציון באלון שבות. בנו, ראש הישיבה הנוכחי: "נתת לנו תמיכה והכוונה בוטחת, מוסרית, שנשענת על תפיסת עולם מוצקה"

חדשות כיפה חנן גרינווד ונתנאל לייפר, כיפה 21/04/15 10:27 ב באייר התשעה

אסתי רוזנברג על אביה הרב ליכטנשטיין: מודה לך בשם בנות ישראל
דוברות, צילום: דוברות

אלפי בני אדם הגיעו ללוויתו של הרב אהרון ליכטנשטיין שהחלה לפני שעה קלה בבית המדרש של ישיבת הר עציון באלון שבות.

צפו בכל ההספדים:

[embed]

]

בהספדו, נזכר הרב משה ליכטנשטיין, ראש ישיבת הר עציון הנוכחי, ובנו של הרב אהרון ליכטנשטיין, באביו. “הלכת בדרכי הרמ"א. גם הבוקר בגיא צלמוות אתה איתנו. אבא, אנו נפרדים ממך במקום בו הרבצת תורה עם תלמידך ובני תלמידיך.

"אני חוזר אחורה. אני ילד בן 8 או 9. מחזיק ביד שלך בארצות הברית. אנחנו בדרך לתפילת שבת ואני שואל אותך שאלות בכל מני דברים בעיקר בתפילה, ואתה עונה בהבנה. אני נזכר בלימודים בשבתות, במשחקים איתנו כילדים ועם הנכדים. נתת לנו תמיכה והכוונה בוטחת, מוסרית, שנשענת על תפיסת עולם מוצקה. נגעת בכל כך הרבה דברים, בכל כך הרבה אנשים”, אמר הרב משה ליכטנשטיין.

"חסד ואמת נפגשו. מזיגה נפלאה של רגש ושכל מתוך אישיותך. האישיות, התבונה, החום וההבנה. היו לך לב של דעת ולב של רגש. אמונה פשוטה שלא תמיד הייתה מוכרת ברבים. הגדרת את עבודת השם כעבודת האדם במרכז. חובתו של האדם בעולמו. על גדלותך בתורה עוד ידובר רבות".

"סיפרת לי יום אחד, שסבי, הרב סולביצ'יק, כעס על כך שתלמידיו לא יודעים פסוק מפורש, התברר אחר כך שזה לא היה פסוק מפורש אלא תפיסת הספרי זוטא של הפסוק. התרשמת כל כך שהמדרש מופנם אצלו כפשט וקיבלת על עצמך במשך שנה שלמה לעבור על החומש עם כל המדרשים. בשנים האחרונות ראינו אניה מתרחקת, אתמול האניה נעלמה באופק... אך כמה קיבלנו ממנה".

"הכרת הטוב היה אצלו ערך מרכזי ביותר, הוא לא שכח להודות לכל מי שסייע בידו. חשנו בשנים האחרונות חיבוק עוטף מכולם ולכן גם אני מודה לכל אחד ואחד שהרגיש קרוב ותמך בשנים האחרונות במחלתו. זכית וגידלת דור של תלמידים. השפעת על הציונות הדתית בצניעות ובדוגמא אישית. פשוט עשית והתקיים ממך 'ממני תראו וכך תעשו'. זכית להיות שותף בבניית ארץ ישראל ובהעברת תורה בארץ ישראל.

(צילום: דוברות)

(צילום: חנן גרינווד)

הרב יצחק ליכטנשטיין, בנו של הרב אהרון ליכטנשטיין: "מידת הענווה אצל אבא לא הייתה רק מידה אלא תמצית חייו וישותו. הלל הזקן אומר הווי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, זה בגלל מידת הענווה שעוזרת לאדם לא לחשוב על עצמו אלא על אחרים וזו גם הייתה מידתו של אבא".

"לאבא הייתה עין טובה, כמה עניים למחצה לשליש ולרביע קיבלו ממנו מתנות בעין יפה. אצל אבא תאוות הגוף לא היו חשובות בכלל והוא לא ידע בכלל מה הם. אבא לא רק היה עניו אלא השפיל את עצמו ולא ידעו איזה גאון וצדיק הוא בגלל שרצה להשפיל את עצמו "ונפשי לעפר לעל תהיה", הוסיף הרב יצחק ליכטנשטיין.

"אבא לא רק היה עניו אלא השפיל את עצמו ולא ידעו איזה גאון וצדיק הוא בגלל שרצה להשפיל את עצמו "ונפשי לעפר לעל תהיה". אבא לא דיבר לשון הרע ולא חשב לדבר לשון הרע כי היה בעל מידת הענווה. הייתה לו גם מידת השקדנות וההתמדה, אני יכול לומר שאני לא זוכר אפילו פעם אחת שאבא סתם ישב על ספה או כיסא ולא עשה משהו חשוב. מי שהכיר אותו יודע שלא שח שיחה בטלה מימיו. לפני שנה הייתי עם אבא בבית החולים והוא מתוך שינה העביר שיעור על החילוק בין בורר בשבת לבורר ביום טוב".

(צילום: דוברות מואז גוש עציון)

הרב מאיר ליכטנשטיין: "במלחמת המפרץ הראשונה, לפני 24 שנה, הרשויות ביקשו מאזרחי המדינה להישאר בבתים והדגישו שרק עובדי החירום יצאו לעבודתם. ביום הראשון נשארת איתנו בבית אך למחרת אמרת גם אני עובד חירום וכי לעבוד בעיריית ירושלים זה חירום ולהרביץ תורה בישיבה זה לא משק לשעת חירום ונסעת כאן לבית המדרש. כך חיית אבא בתודעה של חייל העומד על משמרתו המשועבד כולו להרבצת תורה לעדרים".

"תמיד עסקת ביסודיות בסוגיה ולא רק בהברקות וחידושים. תמיד דרשת מעצמך גם כשלימדת מסכת בפעם החמישית והשישית תמיד הכנת את הסוגיה כאילו זאת הפעם הראשונה. תמיד בחנת את בעיות השעה בעיניים תורניות, היית מצפן של הציונות הדתית והשמעת את קול התורה ברבים".

"היית עניו שלא ידע שהוא עניו שעשה את הדברים לא כדי שילמדו ממנו אלא כי כך צריך לעשות אותם. מוריד את הצלחת וממתין בתור בחדר אוכל כי גם הוא אכל... ולא כדי שיראו אותו. לא מספרים עליך ניסים אלא סיפורים על אנושיות פשוטה של אדם לחברו מצד אדם שהיה מגדולי הגדולים שר התורה והיראה. אתה יכול לומר בלב שלם לקב"ה 'עשיתי שליחותך'".

"השקעת מאמצים עצומים עם תבונה ורגישות בלב הבית. מינקותנו למדת איתנו בבית עם כל ילד בנפרד כי לכל ילד יש את הצרכים המיוחדים שלו. מעולם לא ישנת בשבת והיית לומד עם כל ילד במהלך השבת".

"בליל שבת נוהגים לברך את הבנים, בבתים רבים עושים זאת לאחר הקידוש או לפניו, היית מברך כל ילד בליל שבת לפני שהוא הלך לישון וכך כל ילד קיבל ברכה אינטימית. בליל שבת האחרון שהיינו יחד, בשל חולשתך הלכת לישון ראשון ועמדנו לידך וביקשנו ברכה, בירכת את ילדיי אך אותי לא בירכת ואמרת שלא תברך אותי "בזול" שאלתי מה התשלום וענית שנלמד יחד, אמרתי לך בשמחה אך היית חלש מידי ולמחרת כבר לא היית מסוגל ללמוד

הנר שלך ממשיך להאיר כי הדלקת נרות רבים אחרים היית נר המערבי שהיה בו יותר שמן מכל הנרות האחרים. היית השראה לרבים שהדליקו את הנר שלך מהם. כל אחד מהם העלה את השלהבת שלו שלא חיקתה את השלהבת שלך אלא עלתה מעליה. ביום הולדת ה-80 שלך שיתפת אותנו שחלום הילדות שלך היה ללמד תורה בארץ ישראל ואכן זכית בכך. אני בטוח שבשעה זו שאתה בא לישיבה של מעלה יקראו עליך אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", סיכם הרב מאיר ליכטנשטיין את הספדו.

(צילום: דוברות מואז גוש עציון)

אסתי רוזנברג, בת הרב וראש המדרשה לנשים במגדל עוז: "כל ילד משוכנע שאבא שלו הכי גבוה והכי חזק אבל אנחנו ידענו והרגשנו שאתה סולם שמגיע עד לשמיים. לנו ילדיך וצאצאיך היית גם סולם מוצב ארצה של אבהות פשוטה של דאגה לכולנו. אנחנו ידענו והרגשנו בזכות הגדולה והעצומה שנפלה בחלקנו. אך גם בבית ראשך הגיע השמימה. הצבת לנו סטנדרטים גבוהים וברורים".

"השקעת זמן רב בלימוד עם כל אחד מאיתנו. מילים כמו חובה ותפקיד היו מילים של יום יום בביתנו. גם אם כל העולם נוהג אחרת אצלנו בבית היה ברור שעושים עוד יותר. היית איש של שגרה תובענית אך ראשך הגיע השמימה, צדקותך ומידותך היו בלתי מושגות. הצבת סטנדרטים שהיה קשה להגיע אליהם בכל הקשור לעשיית חסד. שוב ושוב אמרת שהדבר החשוב ביותר שעשיתם בחיים היה להקים משפחה. מתוך ייסורים בבית החולים העברת לנו שיעורים בסדר קודשים כשאתה אפוף בייסורים וקדושה".

"אני יודעת שנפתחו לך שערי צדק ואתה בם ומודה י-ה על התורה ועל אמא, על המשפחה, על האהבה וחיבוק האחים החם שיש במשפחה, מודה על כל נכד ונכדה שהיו גאים בך כל כך. מודה על ישיבת הר עציון הנפלאה שהצלחת לבנות יחד עם שותפך הרב עמיטל, מודה על תלמידיך ששתו בצמא את דבריך והפיצו אותם ברבים ודרכם נתקדש ונתעלה שמו של הקב"ה בעולם. ואנחנו פה בקטנותנו ובלי מילים כמעט מודים על הזכות להיות צאצאיך. מודה לך בשם בנות ישראל על סיועך בפתיחת שער ללימוד תורה לבנות ישראל".

בנו, שי ליכטנשטיין, ספד לו. "עשית שם לעצמך, כמה פעמים הדגשת בעיקר בימי הנישואים של השנים האחרונות שאתה מודה לבורא עולם שמה הסיכוי שילד יהודי שנולד למשפחה כזו של שנת תרצ"ג יגיע לאן שהגיע".

"היית בשבילי קרקע יציבה רשת ביטחון ידעתי שאני לא אפול, הרגשתי את זה פיזית את החיבור שלך את החוזק שלך ששולב בחוסן רוחני ונפשי. לפחות פעמיים שלוש בשבוע היית מסיים את השיחה "יש משהו שאני יכול לעשות למענכם?". היית עבורי גם אור שעטף ועוטף אותי ומכסה אותי באור ואהבה הן בלימוד והן בשעות הפנאי".

"המסירות של אבא לתלמידיו, אנחנו בני המשפחה יכולים להעיד כמה כל רגע היה יקר בעיניך ועדיין טרח לנסוע לשיעורי יארצייט לבקשתם של בחורים גם שכמעט ולא היו בישיבה. אבא עבורי היה ועבור ציבור שלם דמות מחייבת, מחייבת אותנו ביראת שמים לימוד תורה וחינוך, מחייב אחריות לחיים רוחניים, חיים שהרוחני קודם לפיזי".

"איזה אש בערה בך, מי שראה את התפילות... כל אחד ואחד מאיתנו הוא העדות וזו זכות וזו חובה כולנו פה צריכים להיות פה העדים ולומר שהוא היה אחד מהמסורה ממעבירי שולשלת של תורה. יום חמישי האחרון הייתי אצלך בפעם האחרונה, סיפרת לי סיפורים על הרב הוטנר שלא הכרתי, ואמרת לי בוא נלמד, למדנו דיני טומאה וטהרה בעקבות פרשת השבוע. אשריך אבא שיצאה נשמתך מתוך לימוד של טהרה".

טוני מיטלמן, בתו של הרב ליכטנשטיין, ספדה לאביה. "לא פחות משהיית איש של תורה, היית איש של תפילה. לא היית אומר תהילים אלא זועק תהילים. הרוח ניהלה אותך וזכית לחיים ארוכים ומלאים בתורה ובחסד אבל רצינו עוד שילדינו הקטנים יזכו לראות לשמוע ולהרגיש עוד מתורתך. רצינו שתמשיך ללוות את חיינו בדברים הגדולים ובדברים הקטנים, בשמחות ובאכזבות. ידעת לזהות שיש קושי לשמוע ולייעץ ואם צריך גם לעזור".

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן