פרשיות השבוע

פעם ידעו לחגוג. כשהמציאו את חנוכה, עיטרו אותו במצוות ומנהגים שיפרסמו את הניסים והנפלאות שנעשו לאבותינו. כשהמציאו את פורים, דאגו שזה יהיה יום משתה ושמחה. אבל מי חוגג היום על-ידי משתה, או אוכל, שלא לדבר על הדלקת נרות? בתרבות המודרנית, הדרך לחגוג היא לבקר, להתלונן, לדבר על החסרונות ולהביע תרעומת. אז לכבוד יום העצמאות נזכרים בכך שהמדינה הזאת היא בכלל לא משהו, ולכבוד יום ירושלים מדברים על הסכסוכים, על ההתחרדות, על החילונים שבורחים מהעיר ועוד כהנה וכהנה. עם חגים כאלה, מי צריך צומות.

בעיה סמלית

אירוע נוסף שקרה השבוע בירושלים, אבל קצת פחות קשור לחגיגות, הוא אירוע מחאה נגד פרשיות השחיתות האחרונות. לא הפגנה גדולה, וגם לא בדיוק קטנה, משהו סולידי. מי שהגיע להפגנה או נתקל בפרסומים עליה, הבין שמדובר בפרוייקט של כמה אגודות סטודנטים ירושלמיים נמרצים, בדומה לכמה וכמה הפגנות ומיזמים שכבר התקיימו בבירה בעבר הקרוב והרחוק. אבל האמת היא שהיוזמה היתה של כמה בני נוער דתיים מירושלים, בגילאי תיכון. ולמה נגרע חלקם של היוזמים מכל השלטים? הסיבה פשוטה מאוד: אין להם לוגו. בפירסומים יש מקום רק לאגודות מסודרות, ומי שאינו שייך לאחת כזאת יצטרך להישאר מאחורי הקלעים, או לחלופין לפברק לעצמו שם של עמותה. אם אתה לא ע"ר או בע"מ, אתה לא קיים. לטוב ולרע.

אל המדבר

"פסטיבל הפיוט" חזר השבוע לירוחם, וברגעים אלה ממש הוא מציע למבקריו אירועים והופעות על טהרת הפיוט, בהשתתפות אמנים חדשים בתחום (ברי סחרוף, קובי אוז, אריאל הורוביץ, ניצן חן רזאל) יחד עם פייטנים אותנטיים. יש משהו מעניין בכך שהפסטיבל הזה מתקיים במרחק של כמעט שעתיים נסיעה ממרכז הארץ; אמנם צפת כבר מארחת מזמן את חובבי הכלייזמרים, וגם לפסטיבל ערד הגיעו חובבי מוזיקה ישראלית בכל הארץ, אבל מי היה מאמין שגם שירת ימי הביניים תהיה לא פחות מושכת.

מתפייט (צילום: Aron-cc-by)

לתפארת ישראל

פרוייקט חדש מבית המכון התורני של אור עציון, רואה אור בימים אלה. מדובר ב"המהר"ל המבואר - קול חי", ביאור לספר "תפארת ישראל" של המהר"ל מפראג מאת הרב אביגדור שילה. ספר ראשון בסדרה, שמטרתה להפוך את המהר"ל לקצת יותר מובן, ולהנגיש ספרי יסוד במחשבת ישראל לציבור קצת יותר גדול. גם הטקסט המקורי של המהר"ל עבר הגהות ותיקונים. אור עציון אינם הראשונים שעושים זאת, וכבר קדמו להם הוצאות שונות ופרשנים שונים של המהר"ל, אבל הפירוש החדש פשוט כותב מחדש את כל הספר בשפה בהירה יותר. זהו ספר עב כרס, שנראה מבחוץ כמו אנציקלופדיה, מילון מדעי או הארי פוטר 7, כך שאת תחושת הרתיעה מהמהר"ל הוא לא הצליח לעקור לגמרי, אבל לפחות הוא עשה צעד מאוד משמעותי בכיוון.

מומלץ כמתנה לשבועות. לעצמכם, כמובן.

עדיין במרכז

שכוייח השבוע לישיבת מרכז הרב, שבקלות היתה יכולה להחליט על צעד מחאה נגד ההקפאה, ולא להזמין את ראש הממשלה לעצרת המסורתית של יום ירושלים. כך היא היתה יכולה לייצר אחלה "עשיית שריר", להראות שהיא "לא פראיירית" וגם לגאול את קרית-משה מעשרות מאבטחים. אבל היא התעלתה על עצמה.

ותהייה קטנה לסיום

כמידי שבועות, גם השבוע נשחזר את מעמד הר סיני. ענפים אקראיים ידמו את הירק שכיסה את ההר, לימוד בליל שבועות יתקן את התאקל ההיסטורי של השכמה מאוחרת ביום מתן תורה, נקרא שוב את עשרת הדיברות וגם מאכלי החלב ישתלבו איכשהו. רק את ענן הערפל ששכן על ההר, תמיד קשה לנו לשחזר. אז אולי זה טוב שענן האפר ההוא יגיע לישראל?

בברכות התורה.