טור הממשלה יציבה ואיילת שקד היא אולי התקווה היחידה של הימין

גורם בימינה התלונן באוזניי לפני כחודשיים על מודעות שהתנוססו בעלוני השבת המגזריים, "איילת תקים מדינה פלשתינית", נכתב שם, ניחמתי אותו כפי שמנחמים ילדים בגן, תיאור שהולם את המריבות הנמוכות בין ימינה לציונות הדתית, "רבים עם מי שאוהבים", שקד וניר אורבך עוד זוכים לעקיצות במודעות מגזריות, משאר חברי ימינה אין הרבה ציפיות.

הימין מרוויח מכאב הבטן של איילת שקד

פעמיים בשבוע האחרון נצנצה שקד בשיתוף פעולה רעיוני או פרקטי עם גוש הימין, בחוק האזרחות ובסוגיית הפליטים, את חוק האזרחות העבירה שקד על ראשם החמוץ של מפלגות השמאל באופוזיציה, "התודה שהכי קשה לי, היא לאיילת שקד", אמר שמחה רוטמן במליאה, אדריכל החוק באופוזיציה, במפלגת הציונות הדתית יודעים שבסוף הערוץ עם שקד יקר, גם לרוטמן וגם לאורית סטרוק. זה לא שאין דם רע, תדרוכים קשים יצאו גם יום קודם העלאת החוק להצבעה, אבל בסופו של דבר, יש מקום לשיתוף פעולה, מכאב הבטן של איילת שקד שמלווה בהסתכלות תמידית אל הבייס הימני האובד ניתן להוציא דברים טובים.

המוקש של יאיר לפיד

רוטמן מצדו ידע בחוכמה לעבוד עם הרצון של איילת שקד והאיתותים שלה לימין, לצד שורה של שינויים חיוניים בחוק לביטחון ישראל, רוטמן דרש וקיבל שהוראת השעה תהיה תקפה למשך 12 חודשים בלבד מיום פרסומה ולא למשך 20 חודשים כפי שדרשה שקד, מה שאומר שחודשים ספורים לפני שיכנס לפיד לתפקיד ראש הממשלה, תיתקל הממשלה במשבר פוליטי ישן-חדש שיאיים עליה, כשלימינה כבר פחות אינטרס, עד אז הממשלה לא תתפרק, גם לא על ידי שקד, שאומנם יודעת לאותת, אבל לא תעזוב את בנט.

אין ימין ואין שמאל - הכיסא לפני הכל

כנס החורף נגמר השבוע וחברי הכנסת שלנו יוצאים לחודשיים של חופש, ממשלת השינוי החזיקה חזק ולמרות שחוקי דגל רבים לא עברו, הממשלה לא עברה מן העולם. לא מעט משברים ידעה הקואליציה, ואני ניפחתי אותם לפרנסתי, אבל האמת היא שהעקשנות של אביר קארה, המרדנות של אבידר, הסחטנות הבלתי נגמרת של רע"מ והפנסיות שיקרות לגנץ, רחוקות מלפרק את הממשלה, והאש התקשורתית למי שמעז למרוד לא תורמת. הכיסא מקדש את הכל, במיוחד כשכל מפרי ההבטחות יודעים ששום דבר טוב לא מחכה להם בחוץ. אולי למעט אנשי ימינה ותקווה חדשה, שמי מהם שיפרק את הממשלה יזכה לכבוד עתידי.