הפוליטיקה עברה טלטלה השבוע עקב פרישתו של גדעון סער מהליכוד והכרזה על הקמת מפלגת ימין חדש שתרוץ בבחירות הבאות. את ההשלכות למהלך הזה עוד נגלה יותר בהמשך, אך כבר עכשיו הם מעוררות נקודות מחשבה רבות על מאזן הכוחות בפוליטיקה הישראלית. הנה מספר דברים שלמדנו כבר בשלושה הימים הראשונים:
גוש הימין הוא רוב ענק בישראל: יממה בלבד לאחר הודעת הפרישה מיהרו כלל הערוצים לפרסם סקרים חדשים על שינוי המפה הפוליטית כשסער מצטרף למרוץ. אם עד היום הייתה טענה כי יחסי הכוחות בין הימין והשמאל הוא נטייה קלה לטובת הימין בישראל, היציאה של סער מוכיחה אחרת. בכל הסקרים כוחם של ימינה, סער והליכוד יחד הוא 60 מנדטים, כמעט קואליציית ימין משלוש מפלגות בלבד. כל זה מבלי לצרף את ליברמן שבסוף על אף יחסיו עם נתניהו הוא ימני, וגם מרבית האוכלוסייה החרדית בישראל מזדהה בסוף כימנית. מה שאומר שקולות כלל הימנים בישראל שווה כ-80 מנדטים, אפשר להגיד שאג'נדת השמאל נמצאת בערש דווי.
כן ביבי לא ביבי: מסקנה שנייה היא שלא רק שהימין הוא גדול ביותר, ממנו גם יבואו השינויים בשיח הפוליטי העכשווי. לאורך השנה האחרונה השיח הפוליטי התחלק בין באם אתה בעד נתניהו או נגדו. על הטיקט הזה רצה כחול לבן שעוד הייתה מאוחדת והגיעה לשיאים שלא התפרשו לכדי ממשלה. אלא שנתניהו הצליח לגרום לכל הציבור להאמין שמי שלא תומך בו הוא מהשמאל, גם בימין האמינו לזה ובשמאל אף יותר, ובכל מערכת בחירות הפכו אידיאולוגיה שלמה למשהו פרסונלי. ואז סער ברגע הוכיח שאת הריקוד המגוחך הזה הימין יעצור. מה שאולי עבד לנתניהו עם ליברמן שתויג כשמאל לא מצליח עם בנט וסער שיחד שווים יותר מכלל קולות הליכוד. עכשיו כולם יודעים שאפשר להיות ימני מבלי לתמוך בנתניהו. יש אישור לעיתונאי הימין להציע לנתניהו שילך על עסקת טיעון, מבלי לבגוד במחנה.
השילוב מרכז-שמאל: מסקנה שלישית מפרישת סער מלמדת שמרכז כשמו כן הוא, ואין שום הכרח שהוא ילך אוטומטית עם השמאל. הסקרים הראו כי ממשלה הכוללת את הימין מרכז בלי חרדים, שמאל וערבים היא אפשרית בהחלט, ולא מעט אנשים בישראל מוכנים לחתום על ממשלה כזו. מה גם שכדאי להזכיר שלפיד הוא רחוק ממדינת רווחה וקפיטליסט לא פחות מבנט, וגם גנץ מתברר כאחד שההתנחלויות דווקא לא רחוקות מלבו. כך שעל השמאל ההולך ומצטמק יש לחפש ישועה במקום אחר, או שכמו שכתבתי לעיל אולי בסוף אין כמעט שמאלנים בישראל.
הבחירות אולי דווקא מתרחקות: הסקרים מראים גם שדווקא שהחיים אחרי נתניהו עשויים להידחות שוב. נתניהו רואה כרגע, כי המחנה שלו עוזב אותו ועלול להקים ממשלה בלעדיו מה שאולי עשוי לגרום לו להתייחס לרצונות של כחול לבן יותר ברצינות. אם נתניהו רוצה לשמור על מעמד בטוח בממשלה ולהעביר חוק צרפתי, עליו לאשר תקציב דו שנתי בעוד שבוע וחצי ואולי אף לקיים את הרוטציה עם גנץ. קיום הבטחות לכחול לבן עשוי להשאיר אותו במקום בטוח הרבה יותר מיציאה לבחירות, כי עכשיו יש לו המון מה להפסיד.