אחד העקרונות המאפיינים את הכלכלה המודרנית והדמוקרטיה המערבית הוא העיקרון החוקתי של "חופש העיסוק". וכך נקבע בחוק יסוד: חופש העיסוק, שנתקבל בישראל לפני כעשור שנים: "כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד: אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש". הכלל הוא איפוא "תחרות חופשית", ללא מגבלות של עשיית פרסומת או מאבק על לקוחות, ואילו הגבלת חופש זה היא החריג. במטרת החוק נקבע כי הוא בא "לעגן את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". אך האמנם עולים עקרונות אלה של "חופש עיסוק" בקנה אחד עם ערכים יהודיים?
עיון במקורות המשפט העברי מעלה, שסוגיה זו אינה פשוטה כלל ועיקר. בניגוד לתורת "התחרות החופשית", השולטת בכלכלה המודרנית, מציב המשפט העברי מגבלות רבות על התחרות, ומונע במקרים מסוימים "גניבת לקוחות" באמצעות פרסומות ואמצעי פיתוי אחרים. ביטוי חריף לכך ניתן ברשימת הקללות שבפרשתנו": "ארור מסיג גבול רעהו". לפי פשוטו של מקרא, "הסגת גבול" זו מתייחסת להזזת גבול מקרקעין בניסיון ל"גנוב" חלקת קרקע. והדברים מבוארים בפסוק אחר (דברים יט, יד): "לא תסיג גבול רעך". אכן, חכמים הרחיבו עיקרון זה, החילוהו על כל הליכות המסחר, וקבעו שורה של הלכות הקובעות סייגים ל"הסגת גבול מסחרית". (ראו, לדוגמא, ב"ב כ"א, ע"ב), והוסיפו ומשלו משל, ל"עני המהפך בחררה (פעולה שמטרתה עשיית רווח כלשהו) ובא אחר ונטלה הימנו, שנקרא רשע" (קידושין נ"ט, ע"א). לצד עקרונות מגבילים אלה, הכירו חכמים ביתרון של קיום "תחרות חופשית" לטובת הצרכנים, וניסו למצוא פתרונות שיאזנו בין שני הגורמים: תחרות חופשית מזה ותחרות הוגנת שמגינה על הסוחרים מזה. ההתחקות אחר הפתרונות השונים שהוצעו בסוגיה זו מאלפת ומלמדת על יכולת ההתאמה של המשפט העברי למציאות המסחרית המשתנה.
הכלל המנחה הוא "משא ומתן באמונה", שיהא רצוי "בעיני אלוקים ואדם”. עד כדי כך החשיבו מעלה זו, שאמרו (מכילתא בשלח): "כל מי שנושא ונותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו, מעלין עליו כאילו קיים כל התורה כולה (!)". והוסיפו חכמים ואמרו (שבת לא, ע"א): "בשעה שמכניסים אדם לדין (בבית דין של מעלה) אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עתים לתורה? עסקת בפריה ורביה? צפית לישועה?". סדר הדברים, כך דומה, אינו מקרי. "משא ומתן באמונה" קודם לתלמוד תורה, יישובו של עולם והציפייה לישועה. ללמדך, שקידוש שם שמים ועבודת ה' יכולים וצריכים לבוא לביטוי לא רק בבית המדרש ובבית הכנסת, במהלכים "גדולים" של ציפייה לגאולה, אלא גם בחיי היום-יום: ברחובה של עיר, בפרסומת מסחרית, בעשיית עסקאות בבורסה או בעריכת קניות בשוק. במסורת ישראל, "לכסף יש ריח", והמסחר צריך להיות לא רק על "גלאט כושר", אלא גם "גלאט יושר".
לכסף יש ריח
"אחד העקרונות המאפיינים את הכלכלה המודרנית והדמוקרטיה המערבית הוא העיקרון החוקתי של "חופש העיסוק". - על הכסף ותחרות - עו"ד אביעד הכהן.
