מלחמות ותיקון הפרט

בעשרות השנים שעברו נכנסנו לתקופה חדשה שיש לנו צבא, אשר כשמו כן תהילתו - צבא הגנה לישראל. לא צבא תקיפה לכבוש לנו ארצות זרות, אלא צבא הגנה על עמנו ועל ארצנו. על כן זהו צבא מוסרי לעילא ולעילא. אמר איינשטיין: "הברומטר המוסרי של עם הוא התנהגותו בעת מלחמה", והוא הוסיף: "הברומטר נמוך". אנו מוסיפים: "הברומטר שלנו גבוה"... ואפילו גבוה מדי. אמר ההומוריסט מאיר עוזיאל: "איני מבין איך בתחרות 'מיס מוסריות', בין 143 מדינות, אנו תמיד מגיעים למקום האחרון, כאשר אנו היחידים להתייצב לאותה תחרות".
חכמינו מונים בין השלבים של תהליך הגאולה "מלחמות" (סנהדרין צז א) ורש"י מסביר: "בין עובדי כוכבים לישראל". בהקשר זה מופיע הביטוי המפורסם "אתחלתא דגאולה": "מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא" (מגילה יז ב), מלחמה היא גם כן אתחלתא דגאולה. אם בניגוד לפוגרומים אנו מגינים על עצמנו, בהחלט התחילה גאולה.
הרמב"ם נותן כותרת מציאותית: "הלכות מלכים ומלחמות, ומגדיר כך את תפקידו של המלך: "שאין ממליכין מלך תחילה אלא לעשות משפט ומלחמה, שנאמר: ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו" (הלכות מלכים ד י). גם אחת מאמות המידה לאימות הראשוני של המשיח היא: "וילחם מלחמות ד' "(שם יא ד), ולאימותו הסופי: "ניצח כל האומות שסביביו" (שם). ואכן ישעיהו הנביא מתאר בצורה חדה את מלחמות המשיח (ישעיה סג).
עד אשר יתגשם חזון השלום, אי אפשר לאף עם לחיות בארצו ללא צבא. לכן בעם ישראל, הצבא הוא צבא עם, לא צבא מתנדבים או צבא שכירים, אלא "מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל" (במדבר א ג).
אבותינו היו אנשי צבא. אברהם אבינו היה איש מלחמה נגד ארבעה מלכים, יעקב אבינו היה איש מלחמה: "שכם... אשר לקחתי מיד האמורי". ובוודאי יהושע בן נון אשר אליו נמסרה התורה מפי משה רבנו (אבות א א), היה איש מלחמה כבר במלחמת עמלק ואחר כך בכיבוש הארץ.
כך כותב מרן הרב קוק: "אנו מסתכלים בדורות הראשונים, המסופרים בתורה, בנביאים ובכתובים, אותם הדורות שהיו עסוקים במלחמה... והם הם הגדולים שאנו מתייחסים אליהם בידידות וגדולת קודש". "אז, שהיתה המלחמה כל כך נחוצה ... מלחמת קיומנו" (אורות, המלחמה ב).
אך בל נחשוב שבגלל שאנו עוסקים בבעיות כלל ישראליות, נרשה לעצמנו להזניח את תיקון הפרט. זו ודאי לא שיטת מרן הרב קוק אשר נוכל להגדירה: כלל ופרט, או יותר טוב: הפרט מתוך הכלל.
זאת ועוד. צדקות הפרט היא הבסיס לנצחון במלחמה, כמו שמסביר הרמח"ל שדוד המלך "היה הולך למלחמה בבטחון חזק" והיה שואל "ארדוף אויבי ואשיגם, לא אשוב עד כלותם" (תהילים יח לח) בגלל שהיה "נזהר מנקה עצמו נקיון גמור" מכל עוון (מסילת ישרים פרק י). לא מדובר בעברות שמקובל אצל הכל להחשיבן כעברות, אלא בעברות שאדם דש בעקבו, ומדמיין שיש היתר, כגון מה שאמרו חז"ל: "רובם בגזל, מיעוטם בעריות וכולם באבק לשון הרע" (בבא בתרא קסה א). לא מדובר בגזל ממש, מסביר הרמח"ל, אלא במוסר עסקים ירוד ואדם המורה היתר לעצמו להשתכר בהפסדו של חברו. וכן לא מדובר בגילוי עריות ממש, אלא בחוסר צניעות בראיה, דיבור, שמיעה ומחשבה. ובאשר ללשון הרע, לצערנו יודעים אנו כמה פשה זה הנגע (מסילת ישרים יא).
ויסוד הכל הוא אמנוה בד' ומידות טובות, לכן עלינו לקיים מצות מדינה ומצוה צבא בשמחה, לא להתלונן על ריבונו של עולם חלילה ולא לדרוש שהוא ינהל את כל ההיסטוריה על פי המחשבות והתוכניות שלנו, ולא להיות מפונקים.
להיכנס לכוננות ספיגה של הבעיות המרובות המחכות לנו בדרך גאולים, ולהודות לד', "הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך".