אכולי פוליטיקה אנו . מורעלים. כל היום וכל הלילה עוסקים בשאלה מה ראש הממשלה שרון רוצה, וכיצד הוא פועל, ומה הוא מעולל, ואלו גזירות הוא גוזר עלינו.
סליחה, מורי ורבותי וכל מכובדי !
שרון לא גוזר גזרות , הוא לא בעל הבית . שרון הוא רק פיון."לב מלכים ושרים ביד ה' " .
ה' לוקח מאיתנו את ארץ ישראל מחמד עיניו, משוש ליבנו ,אשר נתן בידינו בששת הימים המופלאים, וקורע שוב את נשמתנו בכאב איום ונורא.
הלב שותת וזועק –
מה חטאנו ?
ודברי הנביאים הולמים בנו :
"גם כי תַרבוּ תפילה אינני שֹמע, ידכם דמים מלאו" (ישעיהו א' טו).
"הן בעוֹנֹתיכם נמכרתם" (ישעיהו נ' א).
"הנני נשפט אותָך על אמרֵך : לא חטאתי " (ירמיהו ד' לה).
"עוונותיכם הִטו אלה, וחטאותיכם מנעו הטוב מכם" (ירמיהו ה' כה).
שוב ושוב קוראים לנו לזעקה ולתפילה לביטול הגזירה של עקירת גוש קטיף, יישובי צפון עזה וצפון השומרון. יפה עושים שמבקשים לעורר את הלבבות.
הלוא כך כתב הרמב"ם: "מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור ... ודבר זה הוא מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו , ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם ... וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם (הלכות תעניות פ"א).
ואולם מה כל זאת מועיל אם אין מאמץ של תשובה ותיקון, חשבון-נפש אמיתי על חטאינו שלנו?
כולם יודעים היטב במה חטאו ראש הממשלה והשרים וחברי הכנסת ומנהיגי הציבור. כל ילד אצלנו יודע להסביר מהם חטאי השמאל. אולם אנחנו?!
בעיני עצמנו, טלית שכולה תכלת, ציבור תם וישר ונרדף על לא עוול במעשיו ובכפיו.
אם זה נכון, יערב לנו, ותישאר ללא מענה החרדה העתיקה –"מה זאת עשה ה' לנו" (בראשית מ"ב כח) – ואם זה לא נכון – אוי לנו ואבוי לנפשנו.
ללא תיקון וכפרה על חלקנו בפילוג האומה, ועל אחריותנו המשותפת בדיני שמים על הדם השפוך על הארץ, לא יבוא לנו מרפא. לא תועיל הפוליטיקה ואפילו תפילות זעקה לא יועילו. רק חשבון נפש נוקב ואמיתי עם תיקון וכפרה!
"זה הדרך לכו בו , כי תאמינו וכי תשמאילו" (ישעיהו ל' כא).
אומרים: נביא רבבות ביום פקודה ונבטל את הגזירה בכוח.
חושבים: רוב העם איתנו. הלוא על כן סירב שרון למשאל-עם. העם איתן.
אם זה נכון , אל תחכו ליום פקודה. תכריזו כעת שביתה כללית בלי הגבלת זמן. אם רוב העם רואה בגירוש גזירת דיכוי לא דמוקראטית – שביתה כללית תכריח את הממשלה לדבר איתנו אחרת, וזה הדבר היחיד שמותר לעשות נגד שלטון ישראל, מבחינת ההלכה.
אבל אם רוב העם אינו מוכן לשבות , ו"מטבעו של מלך" קובע את השוק ואת הכלכלה, אז ממשלת ישראל היא המלך מבחינת ההלכה (ר' רמב"ם סוף פ"ה מהלכות גזילות). מותר למחות כנגדה – אסור למרוד בה.
ובכל מקרה - אפשר להיאבק נגד גזירת שרון.
אי אפשר להיאבק נגד גזירת שמים. רק בתשובה וכפרה.
***
כל מי שהיה שם, בליל יום העצמאות ה'תשכ"ז, בישיבת מרכז הרב בירושלים, נהפך והיה לאיש אחר. מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בסערת נשמתו, מתוך הלב הקרוע, כבש את ליבותינו והכין אותנו אל:
"ואיפה שכם שלנו – ואנחנו יכולים לשכוח את זה?!
ואיפה חברון שלנו – ואנחנו יכולים לשכוח את זה?!
ואיפה יריחו שלנו – ואנחנו יכולים לשכוח את זה?!
ואיפה עבר הירדן שלנו – ואנחנו יכולים לשכוח את זה?!
ואיפה כל רגב ורגב מאדמת ארץ חיינו..".
שלושה שבועות אחר-כך עמדו רגלינו בשכם, חברון ויריחו, ודבר ה' קם והיה לנגד עינינו.
כל מה שעשינו מאז, מכוחו של מזמור י"ט למדינת ישראל ששר מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל, בליל יום העצמאות הי"ט – עשינו.
אולם היה גם סיום מדהים לדברים הנוראים והנשגבים ההם:
"לא יכולתי לשמוח עם הנוער שלנו, עם הבנים ועם הבנות שלנו (כן, עם הבנים ועם הבנות שלנו) כי הייתי חתוך כולי וקרוע לגזרים, מפני שנתקיימו בנו דברי הנבואה הנוראה (יואל ד'), "ואת ארצי חלקו" – הלכתי לר' יעקב משה (חרל"פ), ישבנו יחד, בכינו – אחר התאוששנו מעט, ואמרנו: מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו".
איך ידע הרב צבי יהודה שמדינת ישראל הקרועה, המצומקת, החלקית, שמוקמת על ידי הפצע הנורא של חלוקת הארץ, היא מאת ה', גם אם נפלאת היא בעינינו? גם אם הלב קרוע ושותת? גם אם גדולי ישראל (כחזון אי"ש למשל) מסרבים לקבל שזהו רצון ה'?
מו"ר הרב צבי יהודה ידע שה' הוא בעל הבית ולא אנחנו! הוא לא התעסק עם הפוליטיקה של בן גוריון. הוא לא התחכם לומר, שאם ההנהגה הפוליטית עושה כך אז חלילה אין לנו יום העצמאות (כפי שמתחכם עכשיו אחד מראשי הישיבות הצעירים שלנו), ולא עלתה על דעתו שה' מנסה אותנו לבחון את מסירות הנפש שלנו, ואת ה'אמונה הפועלת' שלנו, ושאר חידושים מוזרים.
מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל היה איש מאמין באמת, וידע לקבל באהבה גם גזירת שמים קשה וכואבת.
הלוואי נהיה ראויים להיות תלמידיו באמת.