מגדל בבל הוא סיפור החברה שהעדיפה את ההתפתחות הכללית על חשבונו של היחיד. המדרש מתאר זאת בשעה שהוא מדגיש את יחסם לאדם שנפל בתהליך הבנייה. על אבן שנפלה היו מתאבלים, שהרי חלק מההישג הטכנולוגי נסוג לאחור. לעומת זאת, לעובדת מותו של אדם בתהליך הבנייה לא ייחסו חשיבות של ממש, בשל היכולת להחליפו באדם אחר.
חשוב להדגיש כי המדרש אינו מתאר את אנשי בבל כרעים וכחטאים. לא על סדום מדובר, ולא במערכת חקיקה שביססה יחס שאינו הוגן כלפי האחר. התורה גם מדגישה זאת בכך שעונשם של אנשי בבל לא היה חמור, ולא היה כרוך בדיני נפשות, בבליעתם בקרקע או בהפיכת המקום. התורה מתארת מטרה ציבורית שהציבו לעצמם – בניית עיר ובתוכה מגדל – ואת השתעבדותם למטרה זו. השאלה מה היה רע במעשיהם היא אחד הנושאים הנידונים בהרחבה בפרשנות השונה. חלק מהפרשנים קבעו כי עצם המגמה להפוך את העולם כולו לשפה אחת ודברים אחדים הוא רע, חלק ראו בבנייה מרד כלפי הקב"ה וחלק ראו בה פעולה שהיא מנוגדת להנחייה האלוקית שניתנה לאדם הראשון וקבעה כי עליו לשלוט בארץ כולה. הצד השווה שבכולם שהם התמקדו בטעות החמורה הנעוצה המטרה שהציבו בוני המגדל לעצמם. רש"י בפרשנותו אף מדגיש את היחס המיוחד לו זכו: "וכי איזו קשה של דור המבול, או של דור הפלגה ? אלו לא פשטו יד בעיקר ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מן העולם ?!!! אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו, ואלו היו נוהגים אהבה וריעות ביניהם שנאמר שפה אחת ודברים אחדים, למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום".
ברם, המדרש בו פתחנו עסק פחות במטרות האידיאליות של הבנייה ויותר במחיר שהתהליך עצמו גבה. המדרש מציב את המחיר הכבד של הדריסה הציבורית. כיוון שהייתה מטרה לאומית או חברתית רחבה נרמסו זכויות הפרט, והאכזריות כלפי הפרט באה לידי ביטוי. הלהיטות להשלים את המשימה הביאה לאטימות ולחוסר תשומת לב למצוקתו של היחיד הנופל מראש המגדל ונמחץ למוות.
גם לאורך ימי הנביאים אנו למדים לא אחת כי שעת החרום והמשימה הלאומית השלטת באווירה הציבורית מביאה לא אחת את השלטון להתיר לעצמו לעשות דברים שאסור לעשותם, ולאטימות למצוקתו של היחיד. הנביא מיכה לדוגמה דיבר על כך, בשעה שהוא ביקר את בוני ירושלים בדמים. מדבריו עולה כי המשימה הלאומית שהביאה להתגייסות כללית לבניין ירושלים פגעה בשכבות הנמוכות שנאלצו לשלם את מחיר הבנייה, ובשעה ששבו לנחלתם מצאו כי זו נגזלה מהם על ידי השלטון. מנקודת מבט אחרת ניתן לדבר על התנהגותו הראשונית של עלי כלפי חנה – עלי ששימש כשומר חותם המשכן לא ראה אלא את קדושת המשכן נגד עיניו, ועל כן התיר לעצמו לפגוע באישה שבאה להתפלל על ליבה. גדולתו של עלי הייתה שהוא הכיר בטעותו, והפך מנוזף למברך, וזיכה את חנה בברכה שהביאה לשינוי פניה ולמימוש חלומה.
פרשת מגדל בבל מהווה תמרור אזהרה גם בימינו. לא ניתן להתעלם מהמשימה הכלכלית הלאומית, ומהצלחתה לחלץ את ישראל ממשבר קשה. נתונים ציבוריים כלליים מורים על סימנים מובהקים להצלחה מסוימת של התהליך. ברם, אין אנו יכולים לעצום עין ולהתכחש למחיר היקר שנאלצו יחידים רבים מאוד לשלם. אסור לנו להפוך לחברה שקריסת אנשים בצדי הדרך אינה מטרידה אותה, בשל המשימה הכללית הרובצת עליה. חלק מהביקורת האלוקית על מגדל בבל הוא היחס הלא ראוי לאדם הבודד, ואנו חייבים לאמץ זאת כחלק בלתי נפרד של המדיניות הכלכלית. היא תיבחן לא רק במאזן התשלומים כי אם גם בתעסוקה, לא רק בהישגים המדעיים אלא גם בסל התרופות, ולא רק בהעצמת הצמיחה כי אם גם בשאלת ההגינות של ההנאה מפירות הצמיחה.