בימים אלו העוברים על העם היושב בציון, ראוי לזכור ולהזכיר את אשר האירו לנו אבות האומה שעברו מצבים דומים, וחיזקו את רוח העם בדברים הבאים, המדברים בעד עצמם אף בימינו.
נביא החורבן – ירמיה הנביא – כותב (ירמיה ל"א) דברי חיזוק לעם ישראל וכביאור המלבי"ם על אתר "כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל", (ופירש 'מצודת ציון' להרגיעו – עניין מנוחה והשקט), "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל" (ונבנית – בניין המלוכה ובניין הבית), "עוד תעדי תופייך ויצאת במחול משחקים" (תעדי תופייך – על הנסים שאעשה לך תצאי בתוף ובמחולות, כמו שיצאו הנשים אחרי מרים בתופים ובמחולות על נס קריעת ים סוף).
"הנה ימים באים נאום ה' וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה" (רוצה לומר שידמו בגלותם כמו הזרע שטרם שיתחיל לצמוח יפסד ויעדר תחילה, וההעדר הזה הוא לצורך הצמיחה ועל ידו יפרח יבול ותבואה, כן ישראל הגם שזרעתים והפיצותים בארץ עד שנעדר ישותם ונתבטלו מהיות עם, בכל זאת יהיה זה לצורך שיצמחו ויפרו ויהיו לגוי גדול, וזה יהיה בין בזרע ובין בזרע בהמה כלומר בין בהחשובים שבהם ובין בפחותים שנדמו כבהמה).
"והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרוס ולהאביד ולהרע, כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע נאום ה'", (כי הנתישה היא לצורך הנטיעה והנתיצה היא לצורך בנין עד ששניהם מיוחסים לי, ושקדתי עליהם בשקידה רבה ששקדתי לנתוש ולנתוץ כדי שאוכל לשקוד לבנות ולנטוע, כמו שישקוד הזורע שתרקב הזרע בארץ כדי שתצמח ותפרח בשקידתו").
לאחר מאורעות תרפ"ט והטבח בחברון כתב הראי"ה קוק (מאמרי הראי"ה עמ' 360): "אורו של משיח הגואל שנגלה ונכסה וחוזר ונגלה (מדרש שיר השירים רבה ב' דומה דודי לצבי) בשביל כך הרינו רואים במשך המהלך של תחיית האומה והרחבת הישוב בארץ ישראל הרבה חליפות, עליות ירידות ועליות, כל ירידה במהלך המפעל הרי הוא בבחינת התכסות של הגואל, וכל עליה הבאה אחריה הרי היא בבחינת התגלותו. וכל מי שעוקב אחרי סדרי הישוב מראשית צעדיו עד עכשיו, יכול הוא להראות בחוש שמכל ירידה שסבלנו, נצמחה אח"כ עליה והתפתחות יותר גדולה".
וכאן ראוי להעיר עצה מעשית ממה שאנו לומדים עוד מימי קדם ממלחמת מדין כשמשה רבינו גייס לוחמים בעם ופקד עליהם "החלצו מאתכם אנשים לצבא, אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא" (במדבר ל"א), מובא במדרש (מ"ר פר' כ"ב) "אלף למטה י"א שני אלפים מכל שבט שלח י"ב אלף למלחמה וי"ב אלף לתפילה", ומכאן החשיבות להרבות בתפילה, נוסף למלחמה.
עלינו ללמוד ממצוקתם של ישראל שנרדפו ע"י האומה המצרית ולא ראו עתיד ותקוה, עד שאמר להם משה הביטו וראו את ישועת ה'...השם ילחם לכם...תהיה לנו התגלות של אור מכיוון בלתי צפוי, וכאמור בידנו הדבר לזרז האור והגאולה.