עברנו ימים גדולים. ענקיים ממש. התמלאנו רוח קרב ואמונה ויצאנו כמו חיילים להילחם בעוצמה למען מה שאנחנו מאמינים בו. החודשים האחרונים של המאבק בהתנתקות היו בשביל רבים מאיתנו כמו מעבר לעולם אחר. עולם של אמונה, גבורה, מסירות נפש. עולם של התעלות מעל קטנות החיים. חווינו חוויות עצומות של מעמדים המוניים של אלפים, תפילות קורעות לב, בכיות ותחנונים לצד שירה ומחולות. המאבק על גוש קטיף סחף את כולנו כמה מדרגות למעלה.
ופתאום הכול נגמר.
חזרנו הביתה.
אל ההורים והאחים הקטנים, אל הקימה בבוקר לתפילה במניין ליד הבית, אל החובה לסדר את החדר ולהוריד את הזבל, אל הלימודים הרגילים עם שיעורי הבית והמבחנים.
אל השגרה...
אבל איך אפשר לעשות את זה?
איזה טעם יש בכל הדברים הקטנים האלו אחרי הדברים הגדולים והחוויות העצומות והמרוממות שעברנו?
האם אפשר להשאיר את הכול מאחורינו ולחזור לשגרה הישנה כאילו כלום לא קרה? מה עם כל הכוחות והעוצמות שהתגלו בנו, מה עם הרצונות הגדולים? איך נוכל לחזור לחיי הקטנות של היום יום?
איך אומר הפתגם: "מה כל זה לעומת הנצח?"
התשובה לכך היא כפולה:
כן!
ולא!
הכיצד?
נסביר.
נתחיל דווקא מהצד השני – לא!
לא נוכל, ואסור לנו לחזור לשגרה. אנחנו חייבים לקחת איתנו את המטען שצברנו בחודשים האחרונים ולתרגם אותו להמשך של עשייה, צמיחה ותיקון ברמות גבוהות יותר מבעבר.
יש לנו עכשיו משימה חשובה – לעזור לאחינו המגורשים למצוא את מקומם ולשקם את חייהם. עלינו להכין את עצמנו למאבקים הבאים על ארץ ישראל ועל עם ישראל (והם עשויים להיות קרובים הרבה יותר ממה שאנחנו מדמיינים לעצמנו). המאבק האחרון (ותוצאותיו) מחייב אותנו גם לחשיבה מחודשת על הרבה דברים, ולבירור של כמה סוגיות יסוד באמונה שאולי חשבנו שהן ברורות לנו, אך התגלה שיש עוד מה להעמיק ולברר בהן (רשימה חלקית: אמונה ובטחון מול השתדלות, גאולה והיחס למדינה, תורה ודמוקרטיה, השגחה ובחירה חופשית, אהבת ישראל, תפילה ועוד ועוד).
ומצד שני – כן!
אנחנו חייבים לחזור לשגרה שכוללת בתוכה גם דברים קטנים ומעשים פשוטים ויומיומיים. אי אפשר לחיות לאורך זמן במתח גבוה כמו זה שהיה לנו. זה לא בריא ולא אפשרי.
הדרך להתמודד עם הקושי לעשות את זה היא:
א. להבין את הערך שיש דווקא לדברים הקטנים
ב. להבין שהדרך אל הדברים הגדולים עוברת דווקא בדברים הקטנים.
לְמַה הכוונה?
ניתן דוגמא:
אתה מלא בכעס על התנהלותו של בית המשפט 'הנמוך' לצדק בכל התקופה הזו. על חוסר הצדק שהפגין, על האטימות, על כך שלא מילא את תפקידו כמגן החלשים אלא בדיוק להפך.
"חייבים להחליף אותם! צריך שופטים דתיים! חייבים שיהיו אנשי אמונה בבג"ץ", אתה אומר כל הזמן.
אתה צודק בהחלט.
מי יודע, אולי יום אחד תוכל אתה וחבריך להיות שם, ואז הדברים ייראו אחרת.
אלא שבשביל זה, צריך לעבור כמה שלבים קודם.
כדי להגיע לבג"ץ אתה צריך להיות קודם כל שופט.
כדי להיות שופט אתה צריך להיות קודם כל עורך דין.
בשביל זה אתה צריך להתקבל לאוניברסיטה.
בלי תעודת בגרות, כידוע, אי אפשר לעשות את זה.
אז, יאללה, להתחיל ללמוד מתמטיקה, אנגלית, אזרחות...
עוד דוגמא: עם ישראל זקוק לתלמידי חכמים ואנשי אמונה גדולים שיפיחו בו רוח, שילמדו אותו ערכים, שיסבירו לו את ערכה של ארץ ישראל.
ייתכן שאתה ראוי להיות אחד מאלה.
אבל בשביל זה צריך ללמוד הרבה שנים תורה. גמרא, הלכה, אמונה. ללמוד איך לדבר אל עם ישראל, איך להסביר דברים בשפה שהוא יבין. צריך הכנה של שנים כדי להיות מאלו שמובילים את המהלך הגדול הזה.
טוב, בתור התחלה ברור שצריך להקשיב בשיעורי גמרא ותנ"ך, ללמוד אמונה ולהתפתח לאט לאט, שלב אחר שלב. ככה עושים את הדברים הגדולים. בשלבים ובהדרגה, ובנויים מאלפי חלקיקים קטנים.
האם נזכה שתוכנית ההתנתקות תהיה נקודת מפנה ועליית מדרגה בדרכה של הציונות הדתית לשינוי פניה של החברה הישראלית ולהנהגה?
התשובה לשאלה הזו תלויה בעיקר בנו.
בהצלחה!