מצוות הארץ - מודל למדינת הלכה

"אתם באמת רוצים לסקול כאן אנשים?" תמה ידידי בעיצומו של דיון סוער על אופיה של המדינה.

אפשר להתמקד בקיצוניות כדי לשלול כל רעיון חיובי, אך האופן שבו ההלכה רואה מדינה אידיאלית מלא וגדוש בעקרונות רוחניים וחברתיים. תמציתם של עקרונות אלו מופיעה במצוות התלויות בארץ, שבשונה משאר המצוות להן 'הציבו ציונים' גם בחוץ לארץ, מצוות אלו כל כך לא שייכות לאוירת החיים בחוץ לארץ עד שמגוחך יהיה לצוות עליהן אפילו למען ההרגל. אם היו נוהגות בחוץ לארץ, במקום שבו לא מתנהלת יצירת חברתית ישראלית, היו עלולות להתפס כפרטי הלכות ודקדוקי סופרים ביחסיו של האדם עם אלוקיו, במקום לראות בהן מורה דרך ותבנית לחיינו כעם.

מצוות התלויות הארץ עוסקות אמנם בחקלאות, אך הן מסמנות עקרונות חשובים לחברה יצרנית העוסקת בשלל תחומים:

סימון דרך – חברה ישראלית זקוקה למכלול של תפקידים: אינסטלטורים, עובדי זבל, הייטקיסטים, ואנשי צבא. בעולם אידיאלי כל אחד מרגיש שהוא נמצא בדיוק במקומו ובנקודה שמתאימה לאישיותו, אך מטבע העולם רבים אוהבים להרגיש דווקא בחוד החנית, לשם כך מנסים להמעיט מחשיבותם של אנשי הרוח להם מתייחסת התורה כראש החץ. לא פעם אנו שומעים מבוגרי ישיבה את המשפט 'בישיבה הייתי תמים, היום אני מבין שהעולם האמיתי עובד אחרת'. בחורי ישיבות מתמודדים לא פעם עם מבטים של בני משפחה הנוזפים בהם במרומז ש'הגיע הזמן לצאת לחיים'. כדי לסמן לנו את הדרך התורה מציבה בראש הפירמידה את הכהנים, אלו שמנותקים לחלוטין מטרדות העולם, אין להם חלק ונחלה, והם עסוקים כל היום בפיתוח האידיאל והפצתו 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'. בתרבות המערבית מתייחסים לאלו, שחיים על חשבון הציבור כ'טפילים', אך התורה מצווה את כולנו לתמוך באנשי הרוח הללו. באיסור לאכול מן הפירות לפני ההפרשה מסמנת לנו התורה שהמאזן האמיתי אינו: 'הקיום שלהם תלוי בתמיכה שלנו', אלא להיפך: 'הקיום שלנו תלוי בהם', אילולא המקדישים חייהם לפיתוח עולם הקודש לא היתה לנו את הפריבילגיה לעסוק במעטפת. עלינו ליצור אוירה חברתית שתשמח באלו הזוכים לעסוק בעולם הקודש, ותחשיב כזכות להיות בקרבתם של אלו העסוקים בליבה החשובה ביותר של עם ישראל – עולמו הרוחני. 

שיתוף הכוחות – מצוות הארץ דואגות לעניים באופן שאין לו אח ורע: בשלב הקצירה, לקט שכחה ופאה, למעלה מ2% מהשדה מיועדת לעניים, בשנות מעשר עני 10% מהתוצרת מוקדשת להם, ובשמיטה מתקיימת 'השוואת מעמדות', היבול מחולק לעניים ולעשירים כאחד, ומחיקת החובות מאפשרת לכל אחד התחלה חדשה. מה ההגיון העומד מאחרי מצוות אלו? מדוע לחלוק בעמלינו עם אלו שלא עמלו? התורה מלמדת אותנו שההישגים שהתברכנו בהם אינם מיועדים לתועלת אישית, אלא כדי שנהיה אנשים משמעותיים לסביבתנו. עקרון זה נכון בשלל פירותינו: התכונות הנפשיות, הידע שצברנו, הנסיון וחכמת החיים, את כל אלו מצווים אנו לחלוק עם סביבתנו, רק כך נוכל לבנות חברה המשלימה זה את זה, ויחד ניצור פסיפס אדיר משלל גוונים וצבע.

תשמור על העולם – הרצון המבורך לפעול ולהשיג תוצאות, עלול להוביל את האדם לשעבד את כל הנקרה בדרכו למען המטרה. במצוות כלאים ושמיטה מחנכת אותנו התורה להסב את תשומת לבנו למה שבדרך, לעזרים שקיבלנו, לתת גם לאדמה לנוח, ולא לבצע ניסויים מרחיקי לכת על מנת לשנות את הטבע ולהתאימו לצרכינו. את העקרון הזה עלינו להרחיב לכל סביבתנו, ולוודא שהפעילות היומיומית שלנו אינה פוגעת בסביבה המשפחתית, החברים הקרובים, ובמשאבי הטבע העומדים לרשותנו.

הכל לשם שמים – במצוות ערלה, ונטע רבעי אנו מצווים להקדיש את ראשית עמלינו לה', זה אינו 'מס פתיחה' שלאחריו זכותנו להשתמש בפירות לצרכינו הפרטיים, אלא 'הכל הולך אחר ההתחלה' (האר"י הקדוש), כעין 'לשם ייחוד' שיהיו כל מעשינו לשם שמים. השיא מתבטא במצוות מעשר שני, נטע רבעי ובשביעית, בהן מתגלה שבעצם אנו בעצמנו יכולים לאכול את הפירות הקדושים, ובעצם צרכינו האמיתיים, היומיומיים, הינם קדושים בעצמם.

זכינו בסיעתא דשמיא לחזור לארמונו של מלך, מחובתנו לקרוא את העקרונות הגדולים שמסמנות לנו המצוות התלויות בארץ, וליישם אותם כחברה שתתווה את הדרך לכל שאר העולם. "ממלכת כהנים וגוי קדוש".

הכנס השנתי של מכון התורה והארץ, שיעסוק השנה בנושא ייצור שמן זית בישראל - היבטים מקצועיים והלכתיים. גידול הזית והפקת השמן בישראל ואיכות וכשרות בשמן זית. 
יתקיים מחר, יום רביעי, י"ז בשבט, החל מ9:30 במרכז האקדמי לב  ירושלים